היי, זה אכן קשה לקום בחזרה על הרגליים ולצאת מהדיכאון. זה דורש לפעמים חשיבה קצת אחרת, לפעמים זה דורש תמיכה ועידוד, לפעמים זה דורש פשוט להתחיל לעשות עשיה של ממש צעדים קטנים גם אם בכפיה על עצמך ואז זה כבר בא. ולמה אני מישהי? תואר ראשון זה אכן הישג שגורם גאווה רבה, הכל תלוי ביחס לזה. ועם התואר בעבודה סוציאלית תוכלי למצוא משמעות חדשה דרך העזרה לאנשים אחרים. וזה שהתמדת בזה כבר שנה שלישית למרות הבעיות זה גם מראה שאת חזקה יותר ממה שאת חושבת. אבל אני חושב שהשאלה החשובה ביותר - היא מה צריך להשתנות כדי שתהיה לך מוטיבציה ואיך תוכלי להשיג אותו?

הי אני שולחת לך חיבוק של אומץ וגאווה בהישגייך. על כך שבחרת כן ללמוד וכן להתמודד כל רגע מהתחלה. המלצה שלי : תעשי לך הפרדת משתנים ככה זה נקרא קחי את המילה הגדולה משפחה ותחלקי ל2 קבוצות אלו שמסוגלים להבין או לתמוך ואלו שלא . בוודאי שטלו שלא צריך כרגע בחיים להתרחק. אלו שכן צריך למצוא דרך אליהם ולראות אולי תצליחי לקבל מהם הבנה יותר ממה שנדמה לך. בהצלחה עם זה ושתפי אותנו

היי להיות אני, אני חושב שהתשובה קצת נמצאת בכינוי שבחרת- להיות את, לקבל את זה, לא בהכנעה אלא כמשהו זמני, כמו שבר ברגל שדורש מנוחה מסויימת. לא לוותר לגמרי אבל כן להבין שזו תקופה של משבר. גם אני עברתי כמה משברים לא קלים. זה ידוע שפרק הגיל עד 35 הוא רצוף קשיים ומכשולים. גם לי הסביבה הייתה אומרת בדיוק את מה שאומרים לך. מי שלא חווה רגל שבורה לא יכול להבין את מה שעובר מי שבמצב הזה. ככה עם הנפש. מצד שני מי שעם רגל שבורה יוכל ללכת עם קביים או להשתמש בכיסא גלגלים. התרופה היא הקביים שלך והשיחות אם את הולכת, וכדאי!, הם הפיזיותראפיה שמלמדת אותך דפוסי "הליכה"=התמודדות חדשים. כן אני למדתי ועדיין לומד (למרות שאני בשנות ה40 לחיי) דברים שחבריי עשו לפני 20 שנה. אני יכול להכנס מזה לדיכאון, ולפעמים זה קורה, או להתנחם בשיפורים ובהתקדמות קטנה. גם אצלי הסביבה הייתה מאוד לוחצת ללמוד ולהתקדם. לא יודע אם זה טוב, אומנם בזכות זה יש לי תואר שמסייע בפרנסה אבל לא עובד באופן ישיר במה שלמדתי כדי לרצות וכדי לקבל שקט מהלחצים. זה שאת בכלל מצליחה להגיע ללמודים, לשבת בשיעור מבלי לבכות, להתרכז- זה המון ומראה שאת כן בחורה עם יכולות. קחי בחשבון שאת לומדת תחום טיפולי- דבר אחד שמאוד מקשה, כי אתם לומדים דברים שלוחצים בדיוק על המקומות הכואבים לך. מצד שני- אם תצליחי להתמיד בטיפול שיחתי וגם תסיימי את התואר- את תדעי את ערכו ומשמעותו של קשר טיפולי- ותדעי להיות מטפלת יותר טובה. נסי לקחת זאת לכיוון הזה. מוזמנת לכתוב לי בפרטי. הרבה כוחות. קחי זאת כשעה שעה, יום שנגמר ואת מתקרבת להשפעה של התרופה, מעבר לטיפול התרופתי גם לזמן עצמו יש אפקט ליציאה מהדיכאון.