מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

אבוד

4 תגובות

אני אבוד,
מחפש את עצמי- אני בן 27.
התחלתי תואר בסיעוד שאני לא בטוח שאני רוצה להמשיך בו, אני בשנה השנייה וקשה לי במחלקות, קשה לי עם החולי והטיפול באנשים.
אני יכול לפרוש, אבל מצד שני אני מפחד שאני לא אמצא משהו אחר- שאני אתחיל ללמוד בגיל28/9 משהו אחר.
מפחד שאני פשוט אהיה נהג אוטובוס כל חיי.
אני אוהב עבודות עם אנשים ולוגיסטיקה- הייתי מדריך בכמה מקומות וזה עשה לי טוב. אבל זה לא משהו שאפשר להתקדם איתו
אשמח לרעיונות מה לעשות עם עצמי ואיך יוצאים מהבוץ הזה.


תגובות

barak2017
15/01/20 18:41

מה קשה לך במחלקות? הכל קשה בהתחלה, השאלה היא באיזו רמה קשה ואיך אתה רואה את עצמך אם מסוגל להתרגל להתמודד. אתה מדבר שתהיה נהג אוטובוס כל חייך. אני למדתי טכנאי מחשבים ורשתות טכנאי סלולר וטאבלטים בדרגה של א' עד ד', ניהול אתרים וקידום אתרים, ומצאתי את עצמי כיום עובד בתור פקיד קבלה בלובי בחברת הייטק בקיצור שומר. אתה מתכנן את החיים שלך בצורה מסוימת אבל במרבית המקרים החיים מעיפים אותך לכיוונים שלהם. לחיים יש "אישיות" משל עצמם, והם מטלטלים ללא הרף. לך ליועצת תעסוקתית תתייעץ איתה לגבי זה, אבל תואר בסיעוד זה טוב מכל מקום, לא כל עבודה צריך לעבוד בבית חולים וכאלה, אפשר גם לעבוד בתור אח מוסמך בבתי ספר וכאלה. אבל כן זו העבודה. מצד אחד אתגר מצד שני עור של פיל. וחובה כימיה עם מטופלים כל הזמן. מצד שני זה אחלה מקצוע מבחינת תנאי העסקה, אמא שלי אחות בבית חולים הייתה וגם האבא. תנאים טובים. אבל כן עבודה נורא קשה, כיום היא יותר קלה מאז שהכניסו את המחשבים לבתי החולים.

שמילפיל
15/01/20 19:22

אני לא חושב שזו התפנקות, לשקול לשנות תוך כדי למודים זה בהחלט נורמאלי ולפעמים עדיף להחליף באמצע הלמודים ולא לחכות עד הסוף ואז או לא לעבוד במקצוע או לחפש פתרונות ביניים. גם אני הייתי במצב הזה, די שוכנעתי בזמנו לבחור תחום למודים שלא הייתי שלם איתו, כמעין פשרה. אני לא יודע אם זו הייתה טעות לסיים. היום אני לא ממש עובד במקצוע אבל התעודה בהחלט עוזרת מבחינת שכר. מבחינת גיל אתה לא מבוגר מדי- בהחלט ניתן עדיין לשנות, רק כדאי לנסות "לטעום" מעט ממה שרוצים לבחור. למשל ללכת למקומות העבודה, לנסות לראות מה זה דורש ביום יום: גם בעיקר מבחינת התמודדות נפשית, זה האתגר הכי גדול. תחום תתקל בדברים משעממים יותר ופחות מבחינת למודים וגם בעבודה עצמה. השאלה כמה היא תדרוש=תאתגר אותך מבחינת כישורים רגשיים. זו עצתי

עגנון
15/01/20 20:24

חשוב לעסוק בתחומים שמעניינים אותנו. עבודה צריך לעשות ברצון ובשאיפה להתקדם. אם תצליח בעבודה, יעריכו ויקדמו אותך לעבודות חדשות. אפשר גם ללמוד בחוגים ולפתח את הידע, ויש אף אנשים שלמדו מספרים בבית ומצאו כך מקצוע.

רועי-חזן
18/01/20 19:30

היי אבוד יקר, אכן ההחלטה על עתידנו המקצועי היא משמעותית. נראה שאתה מוטרד מעצם ההתלבטות, אך לדעתי חשוב להתלבט, לשקול ברצינות, וטוב שאתה מתמודד כעת עם הנושא. אתה מתאר קושי בהתמודדות עם העבודה במחלקות בביה"ח. עבור אנשי מקצועות הבריאות, ובמיוחד סיעוד, המפגש עם חולי מעלה תחושות שונות וסוגיות רגשיות באופן טבעי. למשל, המפגש עם מוות יכול להיות מטלטל ולעורר בנו פחדים הקשורים לנושא. דוגמא נוספת היא הנטייה של סטודנטים בתחום הרפואה והסיעוד להתמודד עם חרדת בריאות, שכן החשיפה לסוגים רבים של מחלות ותסמינים רפואיים עשויה להביא להטייה קוגניטיבית ולמודעות מוגברת למיחושי הגוף, מה שעלול להגביר חרדה. ספר מה הביא אותך מלכתחילה לבחור בסיעוד? מה היו הגורמים שמשכו אותך לתחום זה? מה בדיוק הקשיים עמם אתה מתמודד במחלקות? טרם הנך מקבל החלטה נחרצת, תן לעצמך זמן להתלבט, להתנסות, כי ייתכן שמדובר בקשיי הסתגלות, ולאחר תקופת זמן של התרגלות, תלמד כיצד להתמודד עם הקשיים ולצמוח מהקושי, או לחילופין לגבש עמדה ברורה יותר לגבי שינוי. במידת הצורך ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואף לייעוץ תעסוקתי.