רפי שלום, זכותו של המטופל לדעת וחובת המטפל לספק את המידע. העניין מוסדר בחוק זכויות החולה. כך גם החיסון על המידע הרפואי. ישנם כמובן חריגים, גם הם מוסדרים בחוק ודורשים אישור במידה והמטפל סובר שהמידע עשוי לפגוע במטופל. בברכה, עו"ד אדריאנה שוורץ

במציאות הקיימת במערכות הרפואה הציבורית בישראל הזכות לדעת אינה מכובדת למרבה הצער לא בחריגים אלא כנורמה. ניתן לומר כי כיום המקום היחידי שבו הזכות לדעת אכן מכובדת הוא בגוגל. זה שזכותו של המטופל לדעת ושחובת המטפל לספק את המידע יפה מאוד מבחינת רמת העקרון אבל לא מבחינת הכרת המציאות בשטח. לעתים קרובות המטופל כלל אינו מטופל מבחינת המידע והוא נאלץ להסתפק בתשובות סתמיות שאינן אומרות דבר ושמזלזלות באינטליגנציה שלו כמו גם ב"המצאת הרשת" כלומר בעובדה שבחמש דקות במנוע חיפוש הוא עשוי להגיע לתשובות משמעותיות יותר מאלו שאותן יקבל בעלות של אלף שח ומעלה לעשר דקות של "ייעוץ שר"פ".

רפי שלום, הפורום כאן משיב לשאלות לגבי זכויות המטופלים. כפי שהשבתי לך, הזכות לקבלת מידע קיימת ומעוגנת בחוק. ככל שאתה חש שזכות זו מופרת אתה יכול לפנות לגורמים המוסמכים בכל מוסד רפואי. ניתן לפנות לפניות הציבור ו/או לגורמים בהנהלת המוסד הרפואי שאחראים על זכויות החולה. אם בקשתך לא נענית ויש בכך משום להשפיע על החלטתך לקבלת טיפול או לבריאותך, ניתן לפנות למשרד הבריאות כמו כן, ניתן לשקול פניה לעו"ד. בברכה, עו"ד אדריאנה שוורץ

ברמת העיקרון הכל טוב ויפה להפליא, ברמת המציאות בשטח שנוח להתעלם ממנה - הזכות לדעת אינה מכובדת והאדם הפרטי הקטן יתקשה מאוד להאבק עליה לבדו בכוחות עצמו ובמיוחד במצבי מחלה. היעדר הזכות לדעת בולט במיוחד במקצה הבריאותי אבל הוא בגדר 'מכת מדינה' כללית של כלל המערכות הבירוקרטיות והוא משיק לתופעה מקבילה והיא אובדן התרבות הכתובה. כלומר עצם יכולות הקרוא וכתוב נמצאות בנסיגה בעידן הסמאטרפון ומכאן גם הרדידות של השיח המתמצה בביטויים כגון תהיה בריא וכל טוב.

הזכות לדעת מעוגנת כביכול בעיקרון היא אינה מעוגנת בפרקטיקה לא של בריאות הציבור במדינת ישראל וגם לא במכלול מבוכי הבירוקרטיה הישראלית. כדי שיחול שינוי משמעותי במימוש הזכות הזאת אי אפשר להטיל את המלאכה על ה'אזרח הקטן' ולבטח לא על מי שמטופל במצוקה בריאותית כלשהי אלא להעביר אותה לסוללה של עורכי דין בהתנדבות (כולל סטאג'רים) שירימו את המאבק על הזכות הזאת. על מנת להמחיש את היעדרה של הזכות הזו - כדאי לנסות לבצע פעולה פשוטה של צאט עם אחת מן הקופות ולראות האם הזכות ממומשת ביחס להנהרת הזכויות האלמנטריות ביותר של החברים או שהיא נרמסת באורח מוחלט מהחל עד כלה.

הזכות לדעת- אפשר להשתפר.... לתת יותר מידע לחולה לקראת מה הוא הולך, להסביר יותר בפירוט את המשמעות של כל טיפול. אבל לי יותר מפריעה הזכות לפרטיות. כשאני מגיעה לרופא יש על הדלת רשימה של כל המטופלים לאותו יום, מבוקר עד ערב, שם פרטי ומשפחה. אישית, אני משתירה מאד את המחלה ממנה אני סובלת. למה שחבר או מישהו שמכיר יראה אותי ברשימה הזו? האם ההתנהלות הזו תקנית לדעתכם?

אדית שלום,

בחוזר משרד הבריאות "מגילת זכויות המטופל בראיה של חובות המטפל" משנת 2006 נקבע כי
"יש להימנע, במידת האפשר, מלחשוף מידע רפואי על המטופל לאחרים בעת שיחה עם המטופל, בדיון עם מטפל אחר, או במידע המתפרסם במקומות ציבוריים.
מנהל מוסד רפואי חייב לקבוע הוראות ונהלים שיבטיחו שמירה על כבודם ופרטיותם של המטופלים במוסד הרפואי. "

אני מניחה ששיטת הרשימות מקורה בעבר, לפני שהיו קיימים המערכים של המספרים הממוחשבים, כדי לעשות סדר עבור הממתינים.
כיום במרבית המרכזים הרפואיים התור הוא לפי מספרים ובכל מקרה, מידע לגבי המצב הרפואי אינו מפורסם.

את יכולה כאמור לפנות למנהל המוסד הרפואי (או לרופא העצמאי) ולבקש להסיר את הפרסום הזה ולבקשו שיפעל לפתרון שאינו פוגע בפרטיות המטופל.

בברכה,
עו"ד אדריאנה שוורץ

 

תודה לכולם! אציין שהרשימה שכתבתי עליה מופיעה בתור לרופא שממוקם במין מרכז לרופאים, לא נראה לי משהו רשמי של קופה או בי"ח מסוים. חוץ מזה, מה עם התורים? אני הולכת לרופא במרפאות חוץ בבי"ח ידוע וגדול, מידי חודשיים תור. קובעת את התור מיד בסיום התור הקודם- חודשיים מראש! מחכה כל פעם לפחות שעה וחצי (!!!) בחוץ, בבלגן של תורים של כל המרפאות. מישהו עוקב מה הרופאים עושים בזמן שיש להם? אם הם מטפלים או מבזבזים את הזמן? יש לי רופא שאני מאד מעריכה, אבל כואב לי שהוא מסתכל במבזקים כשאני מספרת על הכאבים שלי.... עונה לטלפונים אישיים.... זה נורמלי? שוב תודה

אדית שלום, מצב מערכת הבריאות ידוע לגבי זמינות התורים, הפתרון הוא הקצאת משאבים נוספים שאינם תלויים בנו. במידה ויש לך תלונה על התנהלות פרטנית של רופא או של מרפאה, ניתן להגיש תלונה למשרד הבריאות. בברכה, עו"ד אדריאנה שוורץ

יש שני עקרונות חשובים א זכות הציבור לדעת ב זכות האדם לפרטיותו וכן לשמירה על שלומו בריאותו וגופו. בפראקטיקה הנהוגה במערכות בריאות הציבור בישראל 2 העקרונות הללו מופרים למרבה הצער כעניין שבשגרה וכמעט מתהפכים; כלומר זכות הציבור לדעת אינה מכובדת וגם לא זכותו לפרטיותו, משמע המצב בשטח הוא בבחינת הפוך על הפוך. המסקנה הנובעת מכל זה היא שהאדם הבודד הפרטי לא יוכל לשנות דבר לעולם בכוחות עצמו ולבטח שלא בעיתות מחלה ודאגה, אבל צירוף של כוח פוליטי חדש בתוספת פעילות משפטית התנדבותית כגון למשל של עמותות עזרה וסטג'ארים צעירים למשפטים יוכלו להתחיל לחולל שינוי והדרך עודה ארוכה ומתפתלת...