את כותבת דברים עמוקים שהרבה מעשנים יכולים להזדהות איתם. ניסיתי להפסיק כמה פעמים עד שבפעם השמינית זה הצליח. וכמו שאת אומרת- רוצים להפסיק אבל בו זמנית גם רוצים לעשן וזה שני קולות מנוגדים והשאלה מי מהקולות מנצח? לגבי הפחד שבלי הסיגריות אנחנו לא נהיה מי שאנחנו, שסיגריות מגדירות אותנו, את הזהות שלנו. זה פחד מאוד אמיתי עמוק ונפוץ בקרב מעשנים. מצרפת סרטון שיצרתי שמוקדש ממש לעניין הזה. אגב, זה הזכיר לי שהיתה פעם שרציתי להפסיק והתחלתי לקרוא את הספר של אלן קאר ואז הוא אמר שכשנסיים לקרוא את הספר אז נפסיק לעשן, וזה היה הנקודה שפשוט עזבתי את הספר, למרות שהרי קניתי אותו כדי להפסיק לעשן אז למה פחדתי להפסיק? ואפילו בספר הוא מתאר שיש עוד אנשים שכמוני- עזבו את הספר באמצע מאותה הסיבה. לגבי העיכול- היו סיגריות שקראתי להן "סיגריות עיכול". כאלה שבאמצע ארוחה ובסופה מורידים את הכבדות שלה. אבל כשהגוף מתנקה בכלל לא מרגישים את העומס הזה בבטן. קשה להסביר. זה פשוט לא קורא שמרגישים תחושת מלאות מוזרה ומוגזמת כזו כשלא מעשנים..אולי לד"ר בר זאב יהיה הסבר ברמה הפיזיולוגית לזה.

היי לי, ברוכה הבאה לקהילה שלנו. הקורונה בהחלט נתנה לדעתי לחלק מהאנשים שהיו לפני כן על הגדר מין דחיפה לנסיון הפסקת עישון. התחושות שאת מתארת נורמליות וקורות הרבה פעמים. יש איזו אמביוולנטיות לגבי הרצון שלנו להפסיק. מצד אחד רוצים מצד שני לא.... כמו שיעל יא כתבה לך הסיגריה היא בהחלט חלק מהזהות של המעשן ולכן קשה מאוד לוותר על החלק הזה ולבנות זהות חדשה של לא מעשנת. הפחד שלך שבלי הסיגריה לא תהיי אותו אדם מובן לחלוטין. מצד שני - לך יש את הכוח ואת השליטה לקבוע איזה בן אדם מגניב תהיי גם בלי הסיגריה ואיזה טוייסטים יהיו קיימים בך. לגבי העצירות - תופעה ידועה. הניקוטין שבסיגריה נקשר לקולטנים במעיים שלנו ומפעיל אותם והרבה מעשנים צריכים את הסיגריה ליציאה היומית. כשמפסיקים לעשן לגוף לוקח זמן להתרגל להפעיל את המעיים בלי הקביים הללו (בלי הסיגריה). לרוב זה לוקח 3 שבועות עד שזה מסתדר לבד. ניתן לעזור לו על ידי שתייה מרובה (לפחות 2ליטר מים, אפשר ממש לעשות הרגל שכל שעה עגולה שותים כוס מים), אכילת מאכלים עם הרבה סיבים (פירות וירקות עם הקליפה, לחם/פסטה מחיטה מלאה וכו'). ניתן לאכול גם דברים ספיצפים שידועים כעוזרים - שזיפים (להשרות 2 שזיפים במים בלילה ובבוקר לשתות את המיץ ולאכול את השזיפים), עגבניה בשמן זית... אם זה ממשיך להציק לך אפשר לקנות דברים שיעזרו ליציאות ללא מרשם רופא כמו תוספת סיבים. במקרים ממש קשים אפשר להיעזר בחוקן במרשם רופא (שעושים בבית לבד), עד שהגוף יתרגל. מבטיחה לך שבסוף זה יעבור. שימי לב שעכשיו עם החג המאכלים שאנחנו נוהגים לאכול ובכלל ריבוי המצות עלול להחמיר את המצב אז תקפידי עוד יותר על שתייה מרובה, ואכילת ירקות ופירות.

היי לי, אכן התחושות לא פשוטות. נשמח לשמוע יותר על מה מטריד אותך ומה את מרגישה. גם אני מוצאת את עצמי חווה הרבה יותר חרדה, מתח ולחץ בימים אלו. כל שיעול קטן מקפיץ אותי... יש משפט שמאוד עוזר לי בזמנים כאלו שהוא "control the controllable" כלומר אל תדאג לגבי מה שאתה לא יכול לשלוט בו אלא רק למה שיש לך עליו שליטה. אנחנו כן יכולים עכשיו להקפיד על ההנחיות, להיות בבית, להתרחק מאנשים אחרים, וכו', ואנחנו יכולים לעשות נסיון הפסקת עישון כי זה בשליטתנו. ככה שעם כל המצב הלא פשוט את עושה את מה שבשליטתך וכבר הגעת ליום הרביעי! מבחינה בריאותית כבר עזרת מאוד לגוף שלך.

בוקר טוב לי ברוכה הבאה וברכות על ההשקעה שלך בגמילה למרות ההתלבטויות. את אכן שואלת שאלות עמוקות ומאוד מעניינות. קיבלת תשובות לגבי שני הקולות שאת מעלה בעד ונגד העישון (הכי נורמלי וקורה לכל המעשנים) ולגבי הזהות החדשה שאת הולכת לבנות. אותי תפס משהו אחר שכתבת: "תחושה מוזרה אבל יש בי משהו שאפילו חושש לאבד את החשק לסיגריה". אני רוצה לעשות קצת סדר במילה המעורפלת הזאת "חשק". תחשבי על זה ואולי זה יעזור לך להחליט שאת רוצה לאבד את החשק לעשן ואפילו להרוג אותו כי זה סוג של עינוי. אם שואלים אותי - מניסיון של 10 בשטח, אני מנחשת שמי שמתחבר לרצון שלו להשתחרר מהחשק לעשן יצליח יותר בתהליך הגמילה. יש שלשה סוגים של חשק לעשן: 1. חשק פיזי שנובע מהצורך של הגוף בניקוטין (כל שעה-שעתיים). אם מושכים אותו מעבר לזמן הזה מתחילים תסמיני הגמילה שהם בעיקר אי שקט ועצבנות. 2. חשק שנובע מהתניות מצביות: כלומר מההרגלים שלך. אם את רגילה לעשן עם קפה - החשק לעשן יתעורר בכל פעם שתשתי או אפילו תריחי קפה. אם את רגילה לעשן עם חברה x - בכל פעם שתראי את x יתעורר החשק לעשן. אם את רגילה לעשן במרפסת - החשק לעשן יתעורר כשתצאי למרפסת. אם את רגילה לעשן בשעה שש כשאת חוזרת הביתה מהעבודה - החשק יתעורר בכל יום בשעה שש בחזרה מהעבודה... וכו' וכו'. שימי לב ששני הסוגים הראשונים של החשק מתעוררים בלי קשר לרצון שלך לעשן או לא לעשן. הם אוטומטיים ומתעוררים גם אם את רוצה לעשן וגם אם את לא רוצה לעשן. הבעיה הכי גדולה היא שהם מבלבלים את המעשנים וגורמים להם לחשוב שהם רוצים לעשן. הפרשנות המדויקת של החשק לעשן היא לא: "אני רוצה או צריך לעשן או חייב לעשן". הפרשנות המדויקת של החשק לעשן היא שהוא מתעורר באופן אוטומטי. זה נכון שהוא משפיע על הרצון לעשן, אבל הרצון פה איננו רצונך החופשי, הוא נתון ללחץ כבד ומתמשך מצד החשק לעשן. החדשות הטובות הן ששני הסוגים האלה של החשק- הם תלויי זמן. נעלמים אם לא מעשנים ואפילו די מהר בשבועות הראשונים. 3. הסוג השלישי של החשק הוא התניות רגשיות - כשהחשק מתעורר כי התרגלת לעשן במצבי רוח מסוימים: שיעמום, לחץ, עצבנות, שמחה, עצב... אלה גם מתעוררים אוטומטית בלי קשר לרצון שלך אבל יותר מסובך להיפטר מהם כי הם קשורים לאמונות עמוקות שהסיגריה מאוד מרגיעה או הכי עוזרת להתמודד או מקור ההנאה הכי משמעותי בחיים. כלומר האמונות האלה מגבירות את הרצון שלך לעשן. כדי להשתחרר סופית מהחשק לעשן צריך לשנות את האמונות האלה. שימי לב שאמרתי לשנות ולא להכחיש. מה דעתך?

אם אני מחברת את מה שכתבת עכשיו למה שכתבה לך דר יעל - זה משהו שאת יכולה לשלוט בו. מאמינה? את יכולה לשלוט במחשבות שלך, לפחות בניסוח שלהן. המחשבות שלך הן רק שלך. מחשבות אוטומטיות מאוד מאפיינות התמכרות. הן בדרך כלל מוגזמות ובדרך כלל עוברות בראש מהר מדי מכדי שנעצור ונבדוק אותן. חלק מתהליך הגמילה הוא לשים לב אליהן ולשנות את הניסוח שלהן. במקום לחשוב שהסיגריה היא כייפית באופן גורף - כדאי לדייק: יש הרבה סיגריות שלא כיפיות בכלל, אפילו מגעילות. אלה שכייפיות הן אלה שמעשנים בסיטואציות נעימות... הן מקבלות את המשמעות הנעימה מהסיטואציה. (וכמובן גם מסיפוק הצורך הפיזי). זה קצת דומה למי שהתרגל לפזר קינמון על האוכל, ולאחר הרבה שנים התרגל לחשוב שהוא נהנה מהקינמון ולא מהאוכל. מחשבה מאוד לא מודעת ולא מדויקת... גם הנחמה לא מתחבאת בתוך הסיגריה. אין שם פיה מנחמת. במפעל לייצור סיגריות לא מכניסים פיות לתוך הסיגריות. מאיפה מגיעה הנחמה?

כתבת: "אולי סיגריות במרוצת השנים הפכו להיות עבורי מעין הצהרה על העצמאות שלי - "אני בנאדם בוגר שמחליט לעצמו ואני מחליטה לעשן למרות שכולכם אומרים לי שזה לא בריא", "אלו החיים שלי וזאתי הבריאות שלי". אני תוהה כמה עמוק נטעה ההתמכרות שורשים בנפשי" אמא שלי היתה צועקת עליי שאפסיק לעשן ואני הייתי עונה שאני יכולה להפסיק מתי שארצה. אז היא היתה אומרת- "נו, תפסיקי, נראה אותך" אז הייתי עונה "אבל אני לא רוצה!" ואז מתעצבנת ומעשנת המון. וזה היה מתוך תחושה של- "אני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יחליט עליי וזכותי לעשן!" [אפרופו עצמאות]. היום כשאני חושבת על זה במבט לאחור- זה הסיגריות דיברו מגרוני והשתלטו לי על הכיס ועל השכל הישר. זה לא תשובות שתואמות את מנת המשכל שלי...זו ההתמכרות, זה אחד הצדדים הפחות יפים שלה, שמרוב שמכורים מתנהגים בצורות כאלו ונלחמים להמשיך לתחזק את ההתמכרות בכל מיני תירוצים מהפחד שיהיה לזה סוף. כשנגמלים העיניים נפתחות ואז יש מן הלם כזה, כי מבינים כמה שהעישון זה משהו אגרסיבי שהשתלט על החיים. רק בשביל זה שווה להגמל, יש עוד המון הטבות לגמילה אבל זו אחת העיקריות. להוריד את מסך העשן שמעוור אנשים חכמים.