מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהמה דעתכם ? האם יכול להיות שחצי מהאנשים מבפורום הזה לא היו מגיעים לכאן עם לא היו דוחפים להם תרופות פסיכיאטריות?

מה דעתכם ? האם יכול להיות שחצי מהאנשים מבפורום הזה לא היו מגיעים לכאן עם לא היו דוחפים להם תרופות פסיכיאטריות?

25/11/20 23:40
30 תגובות

למי שלא מכיר אותי אז אני יספר בקצרה את הסיפור שלי.
לפני חצי שנה בערך בגלל שילוב של מספר גורמים פתחתי החרדה רצינית.
לאט לאט אני מתחיל להשתלט על זה.
אחד הדברים שגרמו לזה זה שהפסקתי בצורה פתאומית לקחת תרופות אחרי שמונה שנים, כי פשוט לא חשבתי שזה עושה משהו וכשהפסקתי קרה מה שקרה.
עכשיו הרשו לי להציג את דעתי ובבקשה תענו בכנות.
אני חושב הבעיה היא שמלחתחילה לקחתי את התרופות האלו ובכך הפרתי את האיזון הכימי העדין במוח.
בתחילת שנות העשרים לחיי הייתי מבולבל ובדיכאון ואז נתקלתי במסע פרסום אגרסיבי של חברות התרופות ופשוט נפלתי בפח.
בגיל עשרים לא הבנתי שאני בדיכאון כי אני בצדק לא מרוצה מהחיים שלי , בחרתי להאמין לחברות התרופות שיש לי בעיה אורגנית במוח (חוסר סרוטונין) ואם אני יקח את תרופות הפלה שלהם אז הכל יסתדר מעצמו.
ועכשיו אני חולה באמת כי התרופות אבל כי התרופות גרמו לזה.

*הערה חשובה: אני מאמת עילג, לא אני דיסגרפי. ואני מאמין שיש פה לפחות עשרים שגיאות.
אם מישהו רוצה לתקן שיהיה לו בכיף.
כל עוד הוא מתייחס גם לתוכן ,


תגובות

נתי23
26/11/20 7:57

דווקא אין שגיאות בכלל:). יוסי אתה יודע מה זה בן אדם חולה? סכיזופרניה, מאניה, וכו. אתה לא חולה, אתה מתמודד עם קשיים. לגבי התרופות, הן מצילות חיים בוא נודה על האמת.

LAst27
26/11/20 8:44

שורה 2 - לא החרדה, חרדה.
אקח - ולא יקח,.
,תרופות פלה, ולא תרופות פלא.
יפה השתפרת יוסי.

אתה אמיתי?...

למי אכפת?

יוסי92
26/11/20 9:49

חחחחחחחח התאמצתי במיוחד בשבילך. התנצלות מיוחדת על "פלה" כל השאר אפשר איך שהוא לבלוע.

35ליטל
26/11/20 10:47

אני מצטערת בשבילך שמרגיש שנפלת בפח ... במקרים אחרים לפעמים יכול להיות כמו ביצה ותרנגולת - לא מרוצים, כדורים, לא מרוצים, עוד כדורים.. מתחיל מעגל שלך תדע איפה התחיל חושבת שכדורים פסיכיאטריים הם לא דבר רע,במינון הנכון בזמן הנכון לאנשים מסויימים כמו קביים - הם יתמכו בך לעמוד אבל רק אתה תוכל לעשות את הצעד ואם אתה משתפר ובשבילך מצאת דרך - אז בכלל אחלה!

barak2017
26/11/20 13:42

היי יוסי התשובה שלי מתחלקת לכמה חלקים: 1. החלק הראשון הוא בזה שאתה מאשים את חברת התרופות, רב הנסתר על הגלוי, תרופות פסיכיאטריות עשויות לגרום להגברת החרדה זה כן, להגברת הדכאון גם כן, תרופות פסיכיאטריות מאוד אינדיווידואליות למשתמש בהם. יש להם תופעות לוואי גם כן, לא ראיתי אף פעם את התיק הרפואי שלך ואני לא הרופא שלך ואני לא רופא באופן כללי ולכן קשה מאוד להתייחס אם התרופות הן אלו שגרמו לך להתפרצויות, אני כן יכול לומר בביטחון שלפני מספר שנים וגם כיום היד קלה על ההדק והיום ציפרלקס להמונים זו לא סתם גחמה אלא זה פשוט מה שקורה בפועל, אגב זה לא רק ציפרלקס אלא תרופות פסיכיאטריות מסוימות יכולות להתקבל גם אצל רופא המשפחה שלדעתי זו רשלנות לחלוטין כי אין לרופא משפחה זמן או יכולת וידע מספיק מיטבי כדי לאבחן מטופל. ולכן קשה לענות על התשובה הזו גם בגלל היעדר תיק רפואי שלא ראיתי וגם לא יודע בדיוק מה הסיפור שם והרקע לקבלת התרופה. 2. תרופות פסיכיאטריות כן יכולות לגרום להגברת חרדה ודיכאון, קח למשל בנאדם שמשתמש זמן ממושך רב מאוד בתרופה פסיכיאטרית נגיד SSRI נוגדת דכאון יכול מאוד להיות שאחרי שימוש מסוים תתגבר אצל אותו בנאדם החרדה או שפשוט זה אולי ישפיע על סבילות של התרופה שבנאדם התרגל אליה ולכן זה לא משפיע. 3. אם אתה חושב שקיבלת תרופה פסכייאטרית בגלל "שעבדו עליך" או לא יודע מה לך תגיש תביעה משפטית בעד אותו גורם שנתן לך את התרופה, רק קח בחשבון שהסיכוי לקבל "גושפנקא" רשמית לדבר כזה שואף לאפס. שאלה נוספת כיצד אתה השתכנעת שאתה לא צריך לקחת כדורים? וכיצד השתכנעת שאתה כן צריך לקחת כדורים? הורים לא היו בתמונה? לפי דעתי לא כל אחד צריך לקחת כדורים, לוקחים כדורים רק שהמצב כרוני מתמשך ומפריע לתפקוד תקין. למשל בנאדם שכל היום יושב בבית מסתגר בחדר לא מתקשר עם המשפחה, לא עובד, לא לומד, לא עושה שום דבר וזורק את החיים שלו לפח זה סימן שיש בעיה לא אומר שצריך לקחת כדורים אבל צריך לקבל טיפול כלשהו שאם צריך או לא צריך זה צריך לבדוק קודם טיפול נפשי ובמידה ואי אפשר להתגבר זמן רב מאוד אז עוברים לטיפול תרופתי. כיום קודם עושים שיחה קצרה עם מטפל ואחר כך ישר מקבלים הפניה לפסיכיאטרים שזה להוט להביא כדורים לבנאדם . אני האחרון שימליץ על כדורים אלא אם המצב הוא קטסטרופלי. אני כן מסכים שצריך לקחת כדורים אבל תלוי מי ולא שתהיה היד קלה על ההדק כמו שקורה היום.

יוסי92
26/11/20 14:38

תודה על התשובה המפורטת. אני קצת החדד את הטענה שלי. אני חושב שזה שאני מקבל תרופות היום זה מוצדק לחלוטין. אני חושב שבגיל 22 היד של הרופא הייתה קלה מידי על ההדק והוא נתן לי תרופה בלי הצדקה רפואית. ועכשיו שהאיזון הכימי הופר אז המוח כבר צריך את התרופות לתמיד. מה שאני מנסה להבין זה האם השאיפה שלי בטווח הארוך צריכה להיות גמילה מתרופות? או שכמו שכמו שרופא אחד אמר שזה לכל החיים, ולא שווה בכל לנסות להגמל.

barak2017
26/11/20 22:42

שלום יוסי שוב אני לא מכיר את התיק הרפואי שלך ולא את הרקע ולכן לא יודע. מה שאני כן יודע באופן כללי שרופאים פסיכיאטרים וכיום גם כלליים היד קלה מאוד כדי לרוץ לתרופות. הבעיה שלי היא לא שהם מביאים תרופות אלא שאותם רופאים שממונים על אמון הציבור לא מפרטים גם כן את הבעיות שיכולות לגרום אותן תרופות כי יש ולא חסר. לגבי האיזון הכימי שהופר במוח, אני לקחתי במשך 8 שנים כדורים כמוך, וכיום אני בלי כדורים בכלל!, אם אותם כדורים גרמו לי לנזקים בלתי הפיכים או לא אין לי מושג. אני יכול רק לציין מה חוות דעתי בנוגע לסוגיה הזו אבל זו דעתי האישית בלבד. הדעה שלי היא שבנאדם לא חייב לקחת תרופות פסיכיאטריות לכל החיים. תרופות פסיכיאטריות לא מרפאות אלא מקלות בתסמינים. אני שאלתי את אותה השאלה שאתה שאלת. מה עד כמה זמן אני אצטרך לבלוע את הכדורים האלה, ופתאום החלטתי להפסיק בבת אחת והתופעות לוואי היו קשות יותר ממוות. אני חושב שאפשר גם בלי. אפשר גם בלי כדורים. אבל מה שכן זה שלפעמים בעת הצורך אם אתה יכול לקחת משהו ככה בקטנה בצורה נקודתית זה יהיה נהדר אבל לא לכל הזמן. השאיפה שלך היא קודם כל להרגיש טוב בראש ובראשונה. אם לא בא לך על התרופות קח בחשבון את כל ההשלכות שבהתחלה יהיה לך מאוד מאוד קשה להיגמל, כי יש פיתוח תלות בכל התרופות האלו הפסיכיאטריות, אם אתה במקום חזק יחסית בחיים שלך ואתה רוצה להגמל תיגמל. רק תעדכן את הרופא המטפל שאתה הולך על המהלך הזה וגם אם הוא ינסה לשכנע אותך שלא תגיד לו שקבלת החלטה ואתה רוצה שהוא ילווה אותך גם בתהליך וגם לאחר מכן אם בשיחות ואפשרויות של טיפול נקודתי. אם אתה מרגיש חלש כרגע בחיים ועם הרבה משברים אז עדיף שתמנע מלהפסיק את הכדורים. ואם אתה מספיק חזק כרגע להפסקת טיפול תרופתי גם פה יש מהלך שצריך לעשות 1. להיות במעקב של פעם בשבוע לפחות אצל הרופא הפסיכיאטר 2. לקחת איש / אשת אמון לשיחות של פעמיים/פעם בשבוע לפחות מישהו או משהי שילוו אותך בתהליך הזה 3. חופש מעבודה או ממה שאתה עושה אולי בערך 2-3 שבועות עד שכל תסמיני הגמילה עוברים בתרופות לדכאון בעיקר לוקח זמן לחומר הכימי להתנקות מהגוף (מהדם). ותסבול גם מתופעות לוואי בהתנהגות וגם פיזיות. 4. במידה ואתה גר לבד תצטייד במזון מספיק כי לצאת החוצה יהיה לך מאוד מאוד מאוד קשה בהתחלה. 5. קח בחשבון שאם לא תרגיש טוב בתקופת הגמילה אז הפסיכיאטר ינסה להחזיר אותך בכוח לתרופות, אתה צריך להיות מספיק חזק ונחוש כדי להגיד לו לא, ופשוט לעבור את תקופת הגמילה כי היא לא פשוטה. כי במידה ותגיד לפסיכיאטר כן אז זו שיטת הביצה והתרנגולת ולעולם לא תוכל להפסיק ליטול את הכדור הפסיכיאטרי. מספיק שתוריד מינון ורגיש לא טוב וכבר הפסיכיאטר יגיד לך שזה בגלל שהורדת במינון ואתה חייב לעלות למינון בחזרה כדי להרגיש טוב ואולי לתת לך עוד כדור או חצי כדור מקבוצה אחרת באמת שאין לזה סוף... ולכן אל תיתן להם לתפוס אותך ותהיה חזק. מכיוון שאני לא רופא ולא פסיכיאטר אל תראה במה שכתבתי כהמלצה לבצע משהו מהנכתב. התייעץ עם הרופא המטפל זה הכי חשוב. ובנוסף עם המטפל בשיחות שתמנה לעצמך כדי שתוכל לקבל מעטפת חמה ואוהבת יחסית בתקופה קשה זו. אני כותב מניסיון העבר שלי בגמילה מתרופות פסיכיאטריות והלוואי והיה מישהו נחמד כמוני שהיה מסביר לי את תהליך הגמילה כי לי אף אחד לא עוזר והיה נורא נורא קשה להיות לבד בכל התהליך הזה, ושאף אחד לא ייתן לך מענה.

barak2017
26/11/20 22:45

אגב הרופא שאמר לך שזה לכל החיים הוא רוצה פרנסה מרובה לכל החיים, זה מה שאומרים לכל החולים הפסיכיאטרים, יש לכם חוסר איזון במוח כדי שימשיכו לקנות ולפרנס את תעשיית הפארמה העולמית ואת הפסיכיאטרים אחרת מה תהיה הפרנסה לפסיכיאטרים אם תחדל מלקחת תרופות פסיכיאטריות שמכהות לך את החושים ולא מאפשרות לך לחשוב בצורה בהירה... אותו רופא לכאורה שאמר לך את זה מבלבל את המוח. יש דרכים אחרות להילחם בתופעות פסיכיאטריות שהן רק מקלות על תסמינים וזה הכול. כן יש אפשרות למתן טיפול נקודתי רגעי אבל לא ממושך. ויש גם תרופות טבעיות שעושות עבודה יחסית טובה לא כמו הפסיכיאטריות אבל גם כן עבודה לא רע בכלל

LAst27
26/11/20 16:44

האמת יש משהו בדברייך, מצד אחד רוצה לנסות להגמל אבל לך תדע באיזה בית חולים פסיכיאטרי נסיים? אני את החרדות והדה ריאליזציה שלי לא מסוגל לסבול.

ישראת
27/11/20 6:49

היי בתור אחד שהתגבר על חרדה כללית דיכאון דיפרוסנלזציה די ראליזציה ocd פאניקה מה שלא תרצו ועוד כל מיני תיוגים מטופשים שנלווים לחרדה ולחברותיה פחדתי מכל דבר ממש מכל דבר מהדברים הכי מטופשים במשך 5 וחצי שנים "סבלתי", התגברתי ללא שום כדור מעולם לא לקחתי ולא רק שהתגברתי אני יודע לקחת את אותו מצב שהייתי בו בתור ברכה שבזכותה אני אדם גדול יותר, (לא שאני אומר שתרופות זה רע או טוב את דעתי בנוגע לזה אשמור לעצמי ) אני מוכן לייעץ לכל מי שרוצה לפנות אלי במייל apfyk152@gmail.com לא מתחייב לענות לכולם

אני גם חושבת שאנחנו יכולים בלי תרופות, אבל לאנשים סביבנו מאוד קשה ככה. וזו הסיבה שאני כן לוקחת. בשבילם.

ישראת
27/11/20 9:00

לא צריך לקחת בשביל אף אחד כלום אלא לשמור על עצמך אם לך לא טוב איך יהיה לאנשים סביבך טוב כשאת תיהי מאושרת אז גם אלו שאוהבים אותך באמת יהיו מאושרים אבל אני לא שופט אף אחד חלילה כמובן רק מביע את דעתי מנסיון, אף פעם לא מאוחר מידי לשום דבר בחיים זה היופי בחיים האלו הם כמו בית ספר הם מלמדים אותנו על עצמנו דרך העולם, האדם עצמו שחווה את מה שחווה רק הוא זה שיכול "לטפל" בעצמו ו"להבריא" את עצמו באמת לא המטפל שלו ולא התרופה (אני כותב במרכאות כי אף אחד לא באמת חולה למרות שהאגו שלו אומר לו ככה אבל זו רק מחשבה שיקרית או אמיתית זה האדם בוחר) המטפל יכול רק לכוון ולהאיר אך את פועלת ה"ריפוי" האדם עצמו עושה והשם כמובן, למשל אם יוסי ודני הלכו בטבע במקום מבודד ויוסי נפל לבור לא בור כל כך עמוק ורציני אבל בור, והיה חשוך מאוד בחוץ ובתוך הבור אך יוסי לא ידע שיש סולם בתוך הבור בגלל שהיה חשוך מאוד ביפנים לכן הוא לא ראה אותו, ולדני שנמצא מחוץ לבור היה רק פנס בתוך התיק (לא היה לו חבל בתוך התיק אלא רק פנס ושום דבר אחר) אז דני לקח את הפנס והאיר ליוסי אל תוך הבור והראה לו שיש שם סולם יותר מזה דני לא יכל לעשות יותר מה שנשאר זה שיוסי יחליט לטפס החוצה, כשיוסי החליט לטפס (כי דני הראה לו שיש שם סולם לכן הוא הצליח לטפס) יוסי עלה מחוץ לבור ולפתע הסתכל על הבור מבחוץ והוא הבין שהבור הוא לא כזה עמוק ומפחיד כמו שהוא חשב למעשה הבור הוא לא בור בכלל אלא רק שוחה קטנה בגודל של מטר וחצי ולמעשה הוא יכל לזנק משם מתי שרק ירצה

????

ישראת
01/12/20 14:15

?

ג-ק11
27/11/20 12:17

להכנס חזיתית בכל התרופות זה לשפוך את התינוק עם המים. אמת הדבר שנוגדי הדכאון משווקים לכל דכפין בקלות רבה מידי. מכאן ועד לצאת נגד התרופות המרחק ענק, התרופות האלה יודעות להרים אנשים מהקרשים ויש כאלה שללא תרופות יתקשו לתפקד או להתקיים בצורה סבירה בכלל.

רפאל21
28/11/20 20:14

אחרי שהפסקתי כמה שנים, וחזרתי לקחת, והפסקתי וכו' ועברתי מספר רב של פסיכיטארים גם מהשורה הראשונה אני חושב התרופה היא ברכת שמים כשצריכים אותה, וכשלא צריכים, אולי גם כדאי לקחת, שהרי לא יודעים עוד כמה זמן נצטרך, והמחלה תתגבר בלי שיש בגוף נוגדנים לא החכמה להפסיק כדורים. החכמה להרגיש טוב, ואיזהו חכם הרואה את הנולד... מה שכתבת, "האדם עצמו שחווה את מה שחווה רק הוא זה שיכול "לטפל" בעצמו ו"להבריא" את עצמו באמת לא המטפל שלו ולא התרופה" זה נכון, אבל לא כל הזמנים שווים, ולא כל אדם יודע/יכול לטפל בעצמו, וגם אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, העיקר שנרגיש טוב, הכדורים זה טפל להרגשה של האדם, מאוד חשוב שנרגיש טוב, כיאה לנו!

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
28/11/20 20:50

יוסי יקר, אתה מחדד כאן נקודה שהייתי שמחה להדגיש אותה. כדורים אינם בונבונים משוקולד לפעמים לשימוש בהם ישנם מחירים. מעבר לכך, כול איש מקצוע יודע שכדורים אינם הקו הראשון לטיפול כאשר מדובר במישהו שהוא "קצת לא מרוצה מהחיים". טיפול תרופתי שמור למקרים של חרדה/דיכאון ש"עוברים את הקו האדום", דהיינו, שהסבל בעטיים הוא מתמשך, גורם לנזקים ואיננו יכול להיפתר בטווח הקרוב בעזרת טיפול רגשי כזה או אחר. 2. הטיפול היעיל ביותר הוא זה שמשלב טיפול רגשי וטיפול תרופתי - כשהרעיון הוא שהאדם שצןבר כוחות וכלים להתמודד עם הקשיים יוכל בהמשך להפחית את הטיפול התרופתי ואולי להפסיקו לחלוטין. 3. טיפול תרופתי מחייב מעקב של איש מקצוע וחשיבה מחדש בכול תקופה לגבי הצורך או אי הצורך להמשיך בטיפול כמו גם לגבי שינוי המינון התרופתי. ישנם אנשים שהטיפול התרופתי מציל את חייהם. ישנם כאלו שהשכילו לקחת אותו לתקופה קצרה של משבר והצליחו "להיגמל" ממנו לאחר מכן וישנם גם אחרים. בכול מקרה אני מאמינה שאם רכשת כלים להתמודדות ואתה מאוד רוצה לחדול מהטיפול התרופתי - תוכל לעשות זאת בליווי מקצועי מדויק ונכון. מה דעתך?

barak2017
30/11/20 7:30

אורית אני תמיד אוהב לקרוא את התגובות שלך. מדויקות, אפקטיביות וחדות. אני מסכים עם כל מה שאמרת אבל רק בעיה אחת יש לי והיא לא בעיה שלי אישית אלא בעיה של 95% מאוכלוסייה בתחום בריאות הנפש שהיא "הליווי הפסיכיאטרי". אנחנו בפורום לא יכולים להמליץ לבנאדם לקחת את החוק לידיים ולנקוט בפעולה על דעת עצמו או אפילו להמליץ לו משהו כזה או אחר כי "זה יהיה בלתי אחראי". ואז בפועל אנחנו (גם אנוכי) שולחים את האדם להתייעצות פסיכיאטרית כי הדבר הכי אחראי לעשות. ואיפה כאן הבעיה? שברגע שאנחנו שולחים שיתייעץ עם הפסיכיאטר שלו אז כאן מתחילה הסאגה. שיטת הביצה ותרנגולת. המטופל מגיע לרופא ומלין שהוא מעונין להפסיק לקחת כדורים או לפחות לצמצם. ברגע שיש ירידה במינון יש תופעות גמילה שאלו תופעות הדיכאון והחרדה מתגברות יותר ויותר כחלק מתופעות הגמילה. ברגע שמטופל מגיע לפסיכאטר ואומר לו אחרי ירידה במינון שהוא לא מרגיש טוב. אז הפסיכיאטר מעלה לו בחזרה את הכדורים ואולי אפילו מוסיף עוד חצי כדור של משהו אחר ממשפחה אחרת. אני לא מאשים את הפסיכיאטר כמו שאני חושב שפסיכיאטרים רבים לא מאפשרים למטופלים להפסיק עם הכדורים. מצד אחד הם מנסים לעזור למטופל על פי הכלים שהם למדו וזה כדורים מצד שני הם גם מפתחים בו תלות בכדורים. זה נושא שהתנסיתי בו במשך עשור וגם חוויתי את המסע הזה שכותב הפוסט כותב. גם אני האמנתי שאני חייב כל החיים לקחת כדורים, וכיום אני לא לוקח כדורים בכלל.

זאב-
30/11/20 19:56

פסיכיאטר, בניגוד לפסיכולוג, מטפל באמצעות תרופות - בדרך כלל כדורים. אני הייתי במצב נואש - עם חרדות קשות שנתנו תחושה של התקפי לב. חרדות כאלה, שאתה צועק בתוך הרכב כשאתה נוהג לבד. עד כדי כך, שפעם פגעתי ברכב שלפי ואפילו לא יצאתי מהרכב שלי. הכדורים (אם חשוב לדעת- סרוקסט) עזרו לי לצאת מזה. אמנם לאט לאט אבל בסוף הרגשתי טוב ואפילו לאחר מספר שנים הפסקתי לקחת, לאחר גמילה כמובן. לפני כשלוש שנים חזרתי לקחת כי הרגשתי ירידה במצב הנפשי שלי. בקיצור, כדורים מאוד עוזרים ואני בעד לקחת כשצריך, למה לסבול?

LAst27
30/11/20 21:56

אז למה הפסקת?

יוסי92
01/12/20 2:04

רק דיברנו. והנה אני רואה פה באתר הזה כתבה של חברת Janssen על דיכאון קליני . כמובן שזה לא כתבה שיווקית אלה מידע שמוגש כשירות לציבור. ועם הייתי קורה כתבות כאלה לפני עשר שנים על הפרעת קשב וריכוז במקום על דיכאון אז יש מצב שהייתי על ריטלין ולא על ציפרלקס?

אנדי100
01/12/20 19:15

Last27 אתה רציני עם זה שאתה מתקן אותו?זהו אנשים איבדו את זה

יוסי92
01/12/20 22:21

הכל טוב אחי, יש לנו יחסי אהבה שינאה מוזרים. חחחחח

LAst27
02/12/20 7:59

רציני לגמרי.. אחלה יוסי לא חושב שאתה צריך להתערב ביחסים שלנו. נכון יוסי?

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
04/12/20 16:30

אתם משהו אתם. יקרים, המערכת הפסיכיאטרית או בכלל כול המערכת של הטיפול הנפשי - בעיני, הנה אני אומרת זאת. דלה ולא עמוקה. לדיכאון ישנם המון סיבות, בשנים האחרונות מתגבר המידע על חסרים תזונתיים ודלקתיות בגוף כגורים לדיכאון. יש המון מידע חדש אבל מעט יחסית שינויים בפועל. הלוואי והיה אחרת. עד אז חשוב לכתת רגליים ולמצוא את הרופאים הכי טובים שמוכנים להיות קשובים ולחשוב מחוץ לקופסה. במידה וניתן יש להיעזר בטיפולים/חוות דעת פרטיות כי הציבוריות לוקחות המון זמן ולא תמיד נותנות את המיטב ואם אין ברירה חשוב לבדוק למי מגיעים עד כמה שאפשר. בגלל כול בכשלים הללו הקמנו את הקהילה הזאת בכדי שנוכל להיעזר ב"חוכמת ההמונים".....

barak2017
04/12/20 16:51

נשמה גדולה את.

YOAV6
04/12/20 17:17

אכן אורית נשמה גדולה ותמיד יש לה סבלנות לענות תשובות מפורטות. לגבי פסיכיאטרים, שמתי לב שרובם איך לומר בעדינות- לא נחמדים, חסרי סבלנות, וחסרי כל רגישות. תוך שיחה של עשר דקות הם שולפים-אפקסור, רסיטל, ציפרמיל.. ואם חס וחלילה אתה שואל למה כדור זה ולא אחר? אתה מקבל תשובה גועלית ומתנשאת. ככה לפחות זה היה אצלי בפגישה עם פסיכיאטר של מכבי. אבל לעניין הכדורים חייב לציין שזה נכון שהיד קלה על ההדק-ולא כל מי שהפרד מבת זוג או בן זוג או אבא שלו נפטר או פוטר מהעבודה צריך מיד ציפרלקס. אבל יש מקרים אחרי כמו שלי שפתאום החרדה צנחה מהשמים ואיתה גם דיכאון ומועקה פיזיים מעצבנים שלא עזבו ימים שלמים עד שלא יכלתי לדבר. ואת זה חיסל הציפרלקס תוך חודש. אז אולי לפעמים זה גם עניין ביולוגי. השאלה כשאני מנסה לרדת מהציפ חוזרת מועקה ..האם לדעתך זה מסימני הגמילה או שהדיכי עושה קמבק? אם זה סימן מהגמילה אז זה בטח יעבור אבל אם זה חזרה של המועקה הקשה אז כדי כנראה להישאר עם הציפ. אשמח לתשובה שלך אתה די מומחה

יוסי92
04/12/20 18:50

וכשאתה יורד מהמציפרלקס ומרגיש לא טוב ואז חוזר לציפרלקס אתה מרגיש טוב יותר?

כלומר עוזר לך לחזור לציפרלקס?