שמי לאוניד יעקובסון ואני גר כשלוש וחצי שנים במוסד לנכים צעירים בקריית שלום בתל אביב. המוסד הוא בבעלות פרטית, כאשר משרד העבודה והרווחה אחראי על הפיקוח ומשרד הבריאות נותן את הרישיון. שני המשרדים אמורים לבצע בדיקות תקופתיות.

המצב של הדיירים במוסד הוא גרוע ביותר. חסרים הדברים הבסיסים כמו אוכל ראוי למאכל האדם, צוות, ניקיון, תרופות וכו'. היחס של הנהלת המוסד אל הדיירים הוא יחס של זלזול והזנחה. ההנהלה נותנת את ההרגשה שהם עושים לנו טובה בכלל, למרות סכומי הכסף הגבוהים וכל ההטבות הנוספות שחברי ההנהלה מקבלים עבורנו משני המשרדים המוזכרים, וכמעט שום דוור לא מגיע אלינו מכוון שמותר לחברי ההנהלה לעשות מה שבא להם.

אין ספור פעמים כתבתי גם למשרד הבריאות וגם למשרד העבודה והרווחה על המצב במוסד. משרד הבריאות אפילו לא טרחו לענות למכתבים שלי ומשרד הרווחה שלחו כמה פעמים אנשים שניסו לשכנע אותי שהם התייחסו לדברים שלי, למרות שבפועל שום דבר לא ההשתנה.

כמה פעמים בקשתי רשימה מדויקת של כל הדברים שמגיעים לי ולא קבלתי תשובה לא מהעובדות הסוציאליות של המוסד, לא משירות הרווחה של העיריה ולא ממשרד הרווחה. לאחר לחצים כבדים לעזוב את המוסד מצד ההנהלה ושירות הרווחה של העיריה, פניתי לשירות יעוץ לאזרח והמנהלת של סניף תל אביב ציינה שהם גם שייכים לעיריה ושבתור עורכת דין היא ממליצה לי לבקש סליחה מההנהלה.

הכי טראגי זו העובדה שכולם מודעים על המצב של חסרי העונים האלה ובזמן שהם מנוצלים באופן אגרסיבי וחייבים לסבול בשקט לא רק את המחלות ואת הנכויות שלהם, אבל גם את הסבל הפיזי והנפשי שנגרם להם על ידי הצוות וההנהלה וחיים בתוך סרט אימה ללא שום תקווה להיגמר, לאיש לא אכפת, מתעלמים ומתייחסים כאילו הכול בסדר.


כולם מושחתים בצורה כזו או אחרת, למשרדים הממומנים ולרשויות המקומיות לא אכפת או אפילו חלק מהכסף שהם משלמים חוזר לכיסים של בעלי השפעה בתוך המשרדים האלה. המשפחות של הדיירים לא מודעות למצב והן שמחות שיש מקום שבו הקרובים שלהן יכולים להיות בלי יותר מידיי כעבי ראש מצדם, והדיירים עצמם הם חלק לא במצב הפיזי והנפשי שבו יכולים להתנגד, להרבה יש אפוטרופוסים מטעם המדינה שגם מנצלים אותם ואין מי שישאל את השאלות הקשות כי האפוטרופוסים האלה הם אלוהים וכולם מעדיפים לזרוק את כל האחריות. חלק נוסף של הדיירים משלמים בעצמם סכומי כסף נוספים להנהלת המוסד ולצוות כדי לקבל יחס מועדף מצדם וזה על חשבון הדיירים האחרים.

לרוב, סלוגנים כמו "המדינה משלמת עבורך", "הבניין הוא שלי", "אין לנו תחליף", "בוא נסגור את המוסד", "אתה יכול לדבר עם מי שאתה רוצה" וכו', באים להצדיק את הגניבה והניצול שמתרחשים באור יום ואפילו תחת החסות של אלה שאמורים לפקח על זאבים שלא רואים שום צורך להסתיר את החוצפה ואת החמדנות שלהם.

בין שאר הדברים שאיש לא רוצה לגלות, אני יודע שההנהלה חייבת לספק בגדים, דברי היגיינה אישיים ותלושים של "רעיונית" שמקבלים עבורנו ממשרד הרווחה. שאלתי את המפקחת של משרד הרווחה ואמרתי לה שאני במשך שלוש שנים, חוץ מכמה תלושים ספורים לא קיבלתי לא בגדים וגם שום דבר אחר ושאני לובש אותה חולצה ואוחו זוג מכנסיים קצרים למעלה משנה, בלי אפשרות לכבס אותם כי בכביסה הבגדים נעלמים או חוזרים כתומים עם אקונומיקה. איש לא עונה, פשוט שותקים כאשר אני שועל על כל הדברים האלה.

כשהיא לא הבינה מה לא בסדר ב"הבינין הוא שלי", הצטרכתי להסביר לגברת הזו שבאה לדבר איתי שהדיירים של המקום הם אנשים והם יותר חשובים מהבניין ושבלדינו הבניין הוא לא שווה דבר. אז היא שעלה אותי למה אני מדבר בשם כולם לא רק בשם עצמי. אמרתי לה שבגלל שהיא לא עושה את עבודתה לא נשאר איש לדבר בשם כולם.

כשספרתי לעובדת הסוציאלית של העיריה, היא אמרה לי שצריך להגיד תודה כי בארה"ב הייתי ברחוב. אמרתי לה שאנחנו בישראל, לא בארה"ב. היא שעלה אותי אם אני רוצה שיפתרו אותה מעבודתה. אז, לפני שנה וחצי, הייתה פעם האחרונה כששמעתי ממנה.



אני רק בנאדם אחד, חולה ונכה בעצמי, כך שאני לא יכול להילחם לבד נגד כל העולם. כל עצה, כל שם של אנשים וארגונים שיכולים לעזור לי במאבק שלי ולהציג את הבעיות החמורות של הנכים במוסדות האלה בפני גורמים חוקתיים ותקשורתיים, יכולים לעזור.

תודה