הי ליהי

זו אכן שאלה לא פשוטה.

יש לי קצת נסיון עם אוטיזם וכיוון שזו הפרעה על רצף אז תלוי מאוד היכן ממוקם בנך.

אוטיזם קל אולי אפשר להסתיר, או לפחות למשוך את הגילוי, אבל ככל שאוטיזם קשה יותר אז אני מסכימה איתך שהיא תבין בעצמה ואולי היא כבר חושדת שמשהו אצלו לא נראה ומתנהג כמו אצל אחרים בני גילו.

אני לא יודעת עד כמה הוא חלק נוכח ביום יום שלה ועד כמה היא הייתה שותפה לתהליך שהוביל אותך לאבחן אותו.

אני חושבת שככל שהיא הייתה יותר נוכחות היא יותר מנחשת ואז, לדעתי, הגילוי יוריד את סימני השאלה שמביאים איתם תמיד גם חרדה.

ידע =כוח וכאן ידע גם שווה טיפול מתאים מגיל צעיר ולדעתי אלו דברים שמפחיתים חרדה שקיימת מהלא נודע.

אני זוכרת את תקופת סימני השאלה שהיו אצלי בתהליך אבחון הטרשת וכמה נרגעתי שקיבלתי שם למה יש לי.

היי ליהי

אני אשתף את גישתי במקרים האלו.

כמו כל אבחנה, אין היא משנה את מצבו של הילד, אלא רק נותנת הגדרה וכיוון טיפולי. הדבר הכי טוב (בכל מצב) הוא לקבל אבחנה מדוייקת.

ספיציפית לגבי אבחנה על הספקטרום, היא הולכת לאפשר תמיכה ומקומות טיפוליים כך שהילד יקבל את כל מה שזקוק לו. האבחנה בגיל צעיר (וכל הכבוד לכם על האבחון המהיר) תאפשר שבעתיד מצבו יהיה טוב ומשופר, בטח עם הידע והכלים שקיימים היום.

לכן האבחנה מביאה עימה הקלה ותקווה, אני חושב שעם כך יהיה ניתן להעביר את הבשורה, היא תעבור בצורה טובה ועם כמה שפחות דחק.

יש לבחור את התזמון הנכון והמילים הנכונות ואני בהחלט מאמין שניתן לראות אבחנה כדבר חיובי ומרגיע.

ליהי יקרה

לפי איך שאת כותבת, יש לך רגישות רבה לאמך וזה מקסים.

בהצלחה לך בדרך עכשיו עם האבחנה של בנך, מכירה במשפחה שלי את המסלול הזה גם. אצלנו ההתחלה היתה מטלטלת.

לדעתי כדאי לשתף, אבל אולי לא עכשיון, כשתהיי את- יותר רגועה עם האתגר  ואז זה יגיע אליה יותר בקלות  ופחות מלחיץ.