היי לכולם,
מקווה שאתם בטוב או בדרך לטוב
אשמח לשתף אתכם במה שאני עוברת בחודש האחרון, וכמובן לקבל ממכם פידבק אם גם אתם חוויתם דבר דומה או שיש לכם עיצות איך להתגבר.

אתחיל מההתחלה, אני בחורה בת 29, בריאה בדרך כלל, בחודש ספטמבר האחרון התחלתי להרגיש לחץ באוזניים, הן נסתמו לי לסירוגין, בעיקר אוזן ימין. בביקור אצל רופא א.א.ג לא נמצא כלום, ניקה לי שעווה (דווקא בצד שמאל) ושלח אותי לבדיקת שמיעה. שבועיים אחרי זה חוויתי תחושת עילפון בעבודה, ממש הרגשתי שאני נופלת וראיתי מטושטש, אחרי שישבתי ושתיתי מים זה עבר אבל זה טלטל אותי וכל החרדות מהמצב הרפואי עלו לי. עברתי ימים קשים של לחץ נפשי ומלא בכי בעבודה ובבית.
הבדיקת שמיעה יצאה תקינה. אחרי זה המשכתי לרופא א.א.ג פרטי כי לא רציתי לחזור לראשון הרגשתי שזילזל בי וגם הרגשתי שאני חייבת תשובות. ואכן הרופא הפרטי בדק אותי כמו שצריך ושלל גם ורטיגו ותזוזת קריסטלים, בינתיים התחילו לי גם כאבי ראש כמו לחצים באיזור האחורי של הראש, והרופא טען שזה tension headache ויש לפנות לנוירולוג. הבדיקה אצל הרופא הרגיעה אותי והרגשתי טוב יותר למשך כמה ימים. התחלתי לשכנע את עצמי שמדובר במשהו נפשי ואני יכולה לשלוט בזה (יש לציין שאני בטיפול נפשי בלי קשר כבר כמה חודשים).
בסופ"ש לאחר מכן הכל חזר ופי כמה, כאבי ראש, אטימות באוזניים, סחרחורות, חוסר תיאבון מדאיג - אני בנאדם שאוהב אוכל מעל הכל. אני מרגישה כאילו לא קשורה לעצמי, לא מפוקסת, לא נהנית מכלום, מתקשה לעבוד ולתקשר עם אנשים. הלחץ בראש והקושי בהליכה עם הסחרחורות גומר אותי, כל הזמן מנסה להרגיע את עצמי מהפחד שאני גורמת את זה לעצמי.
הייתי היום אצל נוירולוג, הוא נתן לי לעשות CT ראש שקבעתי למחר, בנוסף הוא הסתכל בבדיקות דם האחרונות שלי ושם לב לחוסר בויטמין בי12 (163pmol/L ) וחומצה פולית (אני צמחונית ועושה בדיקות דם לעיתים תכופות), הוא כתב לי מרשם לזריקות B12 ואמר לי לחזור אליו לביקורת. עם המזל שלי יש לי אלרגיה לקובלט שזה המרכיב המרכזי בזריקות האלה ורק מחר אוכל להתייעץ עם הרופא משפחה שלי לגבי זה.

אני מרגישה מיואשת, כאילו כל החיים שלי השתנו, זאת לא אני, אני מרכז העניינים בדרך כלל, כולם שמים לב לשינוי בי, כל הזמן אני טרודה במצב הזה וזה לא משחרר. כאילו התחושות האלו ינקו לי את השמחת חיים מהגוף, כן אני מתמודדת עם דברים נפשיים ומטפלת בהם אבל אני מרגישה שזה מעבר לנפשי, משהו לא תקין וזה מייאש כל כך.
אני יכולה לתאר את זה רק כמו ערפל מוחי, לא מחוברת לעצמי, מעופפת, לא מצליחה להתרכז.

כולי תקווה שזה יעבור כמו שבא. תודה אם קראתם עד כאן והלוואי ואעדכן שהכל טוב במהרה. אשמח לשמוע אתכם, קראתי פה הרבה פוסטים של אנשים שסבלו מאוד והחלימו.
ליבי עם כל אחד שעובר קשיים בין אם פיזיים ובין אם נפשיים.
הלוואי ונמצא מזור לכאב.