איך דיכאון וחרדה – משפיעים על החשק המיני?
.
מין מטרתו רביה – לכן הגוף מפריש כל כך הרבה דופמין כדי שניצור צאצאים.
אך כאשר הדיכאוני רוצה למות – הוא לא רוצה ליצור עוד חיים.
מי יטפל בהם? – הרי הם לא יהיו עצמאים.
וכאשר אדם נמצא בסכנת חיים – כל משאביו הגופניים להתמודד איתה מיובאים,
והחרדתי חש כך כמעט באופן תמידי – לא נשאר לו משאבים למין, להתמודדות כולם כבר מושקעים.
.
ההסבר הביולוגי לא מספיק – אנחנו יצורים אשר תהליכים רגשיים בהם מתרחשים.
ולחיבור עם אנשים – אנו נואשים.
בעוד מין הוא רק אקט פיזי – עבור חלק מהגברים והנשים,
עבור חלק אחר זהו חיבור רגשי – שלמספר רגעים עם הפרטנר ל'אחד' הם נעשים.
עבור דיכאוניים מהסוג הזה – החשקים המיניים לעיתים מתחזקים, לא רק לא מוחלשים.
אך לפעמים זה בדיוק הפוך – דווקא בגלל שעבורם זה חיבור ולא סתם מעשים,
הם מתבודדים - כאשר חוסר הבנה הם מרגישים,
איך הם יוכלו להתחבר ללא הבנה? – הם מיואשים.
חוסר הבנת הפרטנר – מוריד להם את החשק לקרשים.
.
אך גם לצד הביולוגי – יש צד שני,
אדם הסובל מלחץ וקורטיזול – ירצה לחוש את הדופמין והאוקסיטוצין המופרשים באקט מיני.
לסיכום, החשק המיני תלוי באישיות האדם ותפיסותיו – ועד כמה הוא חרדתי או דיכאוני?
אך הבנת הסיבה לחוסר איזון הורמונלי – יכולה לעזור לו לאזן אותו לכיוון פרופורציוני.
.
במסע נפש קוגניטיבי – תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
כאשר אדם עסוק בהישרדות – כאילו חבורת נאצים רודפת אחריו והוא פרטיזן,
לא פלא שבחלוקת משאבי אנרגיה גופניים – חשק מיני לא נמצא במאזן.
אך כדי לדעת להשתפר צריך לדעת מה האידיאל – מהו חשק מיני מאוזן?