מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהמשתגעת , מתחרפנת ,
משתגעת , מתחרפנת ,
04/04/23 17:32
1 תגובות
יושבת בחדר ,
מתחרפנת ,
רוצה לצרוח ,
לברוח ,
הבטן כואבת ,
האוכל עומד בגרון ,
רוצה להקיא ,
להרגיש את השחרור המבורך ,
אבל אין אופציה ,
נזכרת שההורים בבית , ואני באישפוז בית ,
אין אופציה של ללכת לשירותים בלי שאחד מההורים יחכה מחוץ לדלת לוודא שאני לא מקיאה ,
ההרגשה הזאת כואבת ,
כואבת פיזית ,
כואבת נפשית ,
הדרך היחידה שנותר לי לבטא את הכאב הזה כרגע הוא בדמעות שיורדות בלי שליטה ...
אין לי כוחות , רוצה להרגיש טוב יותר ,
עכשיו , אחר כך , לא יודעת מה עדיף ,
לא מצליחה לראות שום דבר מעבר לכאן ועכשיו
אפרת וייס שורץ
"הדרך היחידה שנותר לי לבטא את הכאב הזה כרגע הוא בדמעות שיורדות בלי שליטה"
הפרעת האכילה משכיחה מאיתנו מנגנונים כל כך טובים וחשובים שיש לנו על מנת לבטא רגש ומצוקה.
תני ביטוי לקושי ולרגש ולאט לאט תחושי בהקלה.
כשקשה לנו קשה לראות מעבר לכאן ולעכשיו- אך אני כאן לומר לך שהאחר כך, נטול הסימפטומים, שווה את המאמץ.
חג שמח :)