כתבת ממש יפה את אחת מהדילמות הרגישות והפגיעות ביותר שקיימות. העולם הוא כזה... האדם הכי אהוב יכול גם הכי לפגוע וזה מפחיד אין דברים כאלה. מתמודד יחד איתך כמה שאפשר

התכוונתי שאפשר להיפגע בעיקר מאלו הקרובים אלינו ביותר, חלילה לא שאת פוגעת אלא שזה מפחיד להתקרב ולהיפגע. מקווה איתך ביחד שתוכלי לרפא את הכאב שבפנים

כתבת כל כך מדוייק 

כאילו הוצאת לי את המילים מהלב 

שהכל כואב אני לא מצליחה לבטא 

 אין בנאדם שלא צריך אהבה ואין בנאדם שלא רוצה אהבה

ואני נמצאת באותו מקום 

שאף אחד לא יתקרב אליו

מצד אחד חסר לי אהבה הכי בסיסית - חיבוק

מצד שני אני לא מסוגלת---זה חוסר אונים מוחלט

כאב מחוסר הרמוניה ואהבה, מעיד על נפש אוהבת, שקשה לה להתמודד עם חוסר באהבה, כאשר אנחנו מאוזנים-אנחנו מוצאים את האהבה בתוכנו, גם אם אין אהבה בחוץ, הענין הוא שרובנו לא מאוזנים לגמרי ומחפשים את האהבה מבחוץ, מחברים/ בן זוג וכו' ולכן קשה לנו, כדאי להתחבר לרעיון שאנחנו אוהבים ואהובים בלי קשר לסובבים אותנו, כי דרכם של קשרים להיות דינמיים, ואם לא נסכים לכאוב רגעים של ירידות ובדידות אז גם לא נחווה ידידות ואהבה

זכרי שכך דרכם של קשרים ומתאי את האהבה בתוכך!!

אם אלו ההורים שמתנהגים בריחוק, זה באמת כואב ופוגע, ויש דרכים לטפל ולשחרר את הכאבים או לפחות ללמוד להתמודד איתם, 

כי הורים זה משהו שאנחנו לא בוחרים, אנחנו בוחרים איך להתמודד איתם...

אבל את הקשרים הקרובים עם חברים את יכולה לבחור, ותמיד תעדיפי במי שכיף ונעים לך בחברתו.

ישנם קשרים שאנחנו יכולים לבחור!!

 וישנם קשרים שאין לנו בחירה כמו משפחה ועבודה, כאן הרעיון הוא לזכור שאת לא אחראית על כאבם של אחרים, את יכולה לעזור, אם הם מוכנים להעזר דרכך, ואם לא זאת הבחירה שלהם!!

שימי 💖 תמיד-שיש אותך,עם היכולות שלך!

 ויש את האחר עם ההדרך שלו !

ויש ביניכם נפרדות!

כשיש נפרדות וגבולות מה בתחום שלי ומה לא, אז אפשר לפתח קשרים.

בהצלחה!!!

מזדהה עם כל מילה ומילה. אהבה היא כאב. אין אהבה בלי כאב. כאדם מתמודד עם הפרעות נפשיות, אגיד לך שבמצבים שאנחנו מרגישים קצת יותר טוב, כדאי כן לחפש קשר נכון. זה טבעי לרצות אהבה, טבעי לרצות שמישהו יעריך אותנו ויקבל אותנו כפי שאנחנו. גם לאנשים "רגילים" קשה למצוא אהבה אמיתית שתחזיק לאורך זמן. בטח ובטח לאדם בעל הפרעה נפשית. 

אלכס יקרה, הרגשות שלך כלפי אהבה מעידים בעיקר על הניסיון שיש לך עם הנושא. מי שראתה מגיל צעיר הורים שאינם מתקשרים ואווירה מנוכרת בבית - מסיקה שאהבה היא כואבת ומזיקה. מי שחייתה בקרב הורים אוהבים, מתחבקים, תומכים ושמחים  - תרצה עבור עצמה משהו דומה. אהבה ממש לא חייבת להיות כואבת, היא עשוייה להעשיר את החיים, לתת להם גוון, משמעות, חברות, אנרגיה. באופן אישי קשה לי לראות עולם נטול אהבה - זה עולם קר ועויין. אגב, אהבה איננה חייבת להיות רק זוגית - אהבה יכולה להיות למקצוע, לתחביב, לחברים, לחיות מחמד וכן הלאה. אהבה היא הדלק שמניע לקראת התקרבות. אני יכולה להסכים איתך שכאשר מדובר באהבה רומנטית לפעמים בדרך נכווים, מתוסכלים ויוצאים כואבים עד שמוצאים את האחד או האחת אבל גם הפגיעות האלו הן מסע שלומדים לקבל ולהרחיב את הכלי שהוא אנחנו להכיל חוויות חדשות ואחרות. מה דעתך?