חבר'ה מעניין מה שאתם אומרים שאתם מנסים ולא מצליחים...

אצלי בעיות נפשיות התבטאו בחרדה ודיכאון ואני מאמין שיש קשר זה לזה.

מה שבטוח לדעתי לכל סוגי ההפרעה להכניס דברים חיוביים לחיים כגון עבודה ולימוד, (חוץ מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי)

אין וואקום במח!!! אם רוצים להוציא משהו צריך להכניס

הי יקירה, נראה שאת מכירה את שני הקצוות או משהו חסום לחלוטין או צרחות וחוסר שליטה  - כאשר בכי נתפס כמשהו צורח וחסר שליטה הוא מאיים ויש מחסום מלאפשר לו לצאת כי מי רוצה להיות במצב צרחני וחסר שליטה?. בכי הוא כלי חשוב ביכולת הפריקה של רגשות , הוא עשוי לשחרר ולאפשר הקלה ממטען של רגשות. ניתן לעודד את הבכי באמצעות מוזיקה עצובה, סרט שנוגע במשהו כואב, ספר, שיר או כול אמצעי אחר שעובד לך - חשוב שכאשר הבכי יגיע תאפשרי לו להשתחרר כמו שבא לו גם אם זה יהיה בצרחות... ואם יותר נוח לך דאגי להיות במקום שקט ולבד שלא תחושי בשום שיפוט. אני מאמינה שככול שתאפשרי לו להתבטא כך פחות ופחות יהיה יהייה חסר שליטה וגם אם כן, בהנחה שאת לבד מה מפריע לך שבאופן הביטוי של הבכי?  

גם אני לא מסוגלת לבכות. המצב האידאלי הוא לבכות כשאתה במצוקה, ואני מניחה שכדי לבכות אתה צריך לרחם על עצמך באיזשהו אופן, או לחוש איזו חמלה עצמית לכל הפחות, ואין לי חמלה לעצמי בכלל. אני חושבת שאם אדם סובל מחרדות, יותר קשה לו לבכות, כי המצב נתפס כל הזמן כאילו זה בשליטה שלו, גם אם זה לא. קשה לבכות אם אתה כל הזמן חושב מה לעשות כדי להמנע מהסוף הנורא שאתה מדמיין- אתה נמצא ב"עשייה" (כאילו) אין זמן לבכות, אין זמן לישון, אין זמן לנשום, אתה ער לחלוטין בתוך הלופ של עצמך.

מזדהה לגמרא! תחושה מציקה ברמות...
מבחינתי זה הרגעים הכי קשים של הנפש שלי, היא צועקת הצילו ולא מצליחה לשחרר ולפרוק:(