מוניקה יקרה, דיכאון זאת מחלה. מחלה ארורה שמשתקת את הגוף ולפעמים גם את המוח  - יחד עם זאת יש לה פתרונות ואפילו טובים. דבר ראשון את צריכה לקבל את העובדה שמדובר בדיכאון ןבמחלה שיש לטפל בה.

בשלב השני חשוב מאוד לפנות לפסיכיאטר כדי לשקול טיפול תרופתי ובמקביל לפנות לטיפול פסיכולוגי. חסר המשמעות שאת מרגישה, חוסר הכוח לקום ולעשות פעולות בסיסיות וכן הלאה כמו גם העובדה שא סוחבת את זה שנים ארוכות  - מחייב הערכה מקצועית וטיפול. הטיפול הטוב ביותר הוא זה שמשלב טיפול רגשי ותרופתי. אני בטוחה שתוך מספר שבועות תרגישי שונה לגמרי ותוכלי להתחיל לראות את האור בקצה המנהרה - לא רק לתפקד ברמה הבסיסית אלא גם לעלות רמה ולהתחיל להגשים דברים שתחושי שיש לך כלפיהם רצון ותחושה - כשיש דיכאון לא ניתן לחוש בהם עד הרגשה שהם לא קיימים כלל אבל הם כן שם - פשוט קבורים תחת מטען כבד של ערפל ורגשות רעים. מה דעתך?

וואו כואב לי לקרוא את הפוסט שלך. כן כמובן שגם מזדהה עם חלק, תחושת הריקנות והבדידות שפוקדת גם כשעל פניו החיילים בסדר ואפילו טובים. בכל אופן את לא לבד. את בטיפול כלשהו? 

ממש מזדהה עם הקושי שכתבת עליו 

את תיארת את זה כל כך מדוייק 

"לדבר עם אנשים ועונה לעצמך"-- אני גם במערבולת הזאת 

אצלי להכניס מכונת כביסה זה פעולה קשה ברמות 

שאני תוהה מה הבעיה כולה ללחוץ על כפתור 

אני מבינה אותך מאוד ואת לא לבד 

לדעתי אם אדם יכניס לעצמו את המושג 'אדם לעמל יולד' כערך חשוב וטוב וכן את המושג ב"זיעת אפיך תאכל לחם" כברכה ולא קללה אולי יעזור לו להבין את הדברים אחרת ולרוץ לעשות כביסות וכלים.

לי עד המשבר שפקד אותי הייתי רץ.

והיום לאחר שאני עברתי שיחות וטיפולים כשבע שנים לאחרי המשבר גם היום אני רץ

צה צה 

ואם עדין אני בתוך המשבר זה לא נגמר ....

יש אנשים "מאוד טובים בעולם" שממשיכים לשבור 

אני חושבת שזה לא בושה להרגיש ככה במצב כזה 

זה לא ניתן לבחירה!!!!!

מה נראה לך אני מכירה את המשפטים " אדם לעמל יולד" נו מה ?????? ואז מה??? אני יתחיל לראות את עצמי רצה למכונה 

"בזעת אפיך תאכל לחם"  אז אני יעמוד יום שלם וידיח כלים -------כי צה צה אמר לי עכשיו..... שזה ברכה

מקווה שגם אתה תהיה לעד מהאנשים שמבינים אנשים שלא בקצב שלך ....

מחילה אם אני ישירה מידי 

אבל ההיתי חיבת להתיחס 

מבין את הצער.

תיראי אני הייתי גם במשבר וההבנה שלי בחיים באותה תקופה היתה כמו שלך עכשו, עד שלא חשבתי איך ללכת לייעוץ ולטיפול חשבתי רק איך ללכת ולהתאבד בצורה הכי נוחה,

אני גם כתבתי בהסתייגות תשימי לב 'אולי' כי לא אצל כולם זה יכול לעבוד, במיוחד אלה שנולדים עם זה.

איש חכם אחד אמר 'היה לי קשה להגיע למטרה, מה שבטוח הוא שאם לא הייתי מתחיל בטוח שלא הייתי מגיע'

אני חושב שרוב מי שבפורום הזה יכול להזהות עם לפחות חלק מהתחושות שלך. זה בסדר את בחברה טובה 😎 ממליץ לנסות לדבר עם איש מקצוע. אני יודע שהכל נראה קשה וגם מבין אותך מאוד המטרה היא לנסות להבין שאת כאילו מרכיבה משקפיים שגורמים לך לראות הכל בצורה כזו ואני ממליץ ללכת לאיש מקצועה שיעזור לך להוריד את המשקפיים ולהרכיב משקפיים שיערו לך "לראות" יותר נכון יש המון סוגי "משקפיים" (דרכי טיפול) ממליץ לנסות אין לך מה לרגיש אשמה או בושה ואת צריכה להבין שלנרמל את המצב ואת הרגשות שלך יכול לכשעצמו לעזור מאוד לשפר את המצב. אין בושה בליפנות לעזרה הבושה היחידה היא לפסיד את החיים😋 ממליץ לצפות בסרטון הזה באופן כללי למי שקורא את התגובה וגם לך https://www.youtube.com/watch?v=XiCrniLQGYc&ab_channel=WorldHealthOrganization%28WHO%29

מזדהה איתך הכי שבעולם! שולחת חיבוק ענק ומאחלת לך שתצאי מזה מהר...
הרגשתי כאילו תארת את השיגרה שלי רק אצלי הפעמים שאני מתפקדת וקמה בבוקר ומתלבשת ואוכלת מרגישים לי כאילו אני בסדר ולא בטוח בדיכאון אפילו שלא ניתן להכחיש שברוב הימים כשאני בתיאור שלך ממש- מדובר בדיכאון.
למה שלא תפני לאיש מקצוע? נשמע שלא טוב לך עם המצב וזה מעיד על מודעות עצמית ואיזושהיא תקווה. באמת קשה לקוות כשמכונסים במצב הזה בתוך עצמנו אבל לכאורה מעט פסיכולוגיה/פסיכותרפיה עם שילוב של כדור מעורר מצב רוח אמור להועיל...
אני על אותו סירה כמוך- מנסה את מזלי, קיבלתי טיפול תרופתי שאמור לעזור לי לישון טוב, לאכול (ירדתי 4 קילו) ולעורר את המצב רוח.
במקביל אני מנסה לפנות לטיפול פסיכולוגי (נראה שלא פשוט להשיג טיפול מהיר- אבל אל תתייאשי)
פעמים שאני מרגישה שהכל חסר סיכוי אבל ברגעים שאני מצליחה לתפקד אני נזכרת בזה ואומרת לעצמי- תעבדי עכשיו למען זה בשביל שתצאי מזה הכי מהר שאפשר ולא תאמיני שהצלחת לעשות שינוי כזה אדיר!!