חובות החולה

התרגלנו לדבר על זכויות. למשל, אנחנו דנים במדיה, בבית הנבחרים וגם כאן, ב\"כמוני\" על זכויות החולה. אנחנו מצפים שעל ידי ידע של הזכויות שלנו והרחבתן אנו נוכל לקדם כלים שעומדים לרשות הבן אדם במצב של מחלה ולהתמודד מולה. אני יודע, שלפני הזכויות, חובה עלינו לדון על החובות שעלינו. כאשר אנחנו עומדים להתמודד עם נושא משמעותי בחיים. למשל, חלינו, הלכנו לרופא, עשינו מספר בדיקות וחלק מהם אינו תקין. אנחנו מצפים שהרופא המטפל שלנו יאתר בדיקות חריגות ויידע אותנו על קיומן, יסביר לנו את משמעותן של בדיקות חריגות ויזמין אותנו לבירור המצב. זכותנו לצפות לכך ובמידה שלא כך קורה, זכותנו לדרוש תשובה מהרופא, מדוע כשל. אך הרבה יותר יעיל שניקח על עצמנו חובה לא להיות צרכנים פסיביים של תהליך רפואי, אלא ניקח על עצמנו אחריות להוביל תהליך, לפנות לרופא או למעבדה ולדאוג שהתשובות ומשמעותן יגיעו אלינו מהר ובמלואן. יש אין ספור מצבים בהם אחריות ויוזמה שלנו בהקשר למצב בריאותינו, יחסכו לנו הזדמנות להיות בעמדה נחותה של מרומים, מתוסכלים, מסתבכים במחלה ואבוי לתמורה זאת, צודקים. מטרת הקבוצה להביא, לדון וללמוד, באיזה מצבים בעולם של רפואה ומחלות רצוי לנו לדבוק בחובות שלנו ואיפה תבונה תעזור לנו לגבור על המחלה. אני מתחייב, בתור רופא מנוסה ביותר ברפואה ציבורית, להביא לדיון דוגמאות מאלפות, איך חוסר אחריות של אנשים על בריאותם ושכיחת חובתם גורמת להם לאבד בנקל בריאות וחיים. אני מזמין להצטרף לקבוצה אנשים שיכולים להתחבר לרעיון פשוט ומנצח: אם אין אני לי, מי לי? בכל העולם אני ורק אני אחראי האמיתי והראשון לבריאותי, לזוגיותי, לאושרי, ולתקשורת שלי עם העולם.