אטופיק דרמטיטיס היא מחלת עור דלקתית כרונית שמאופיינת בהתקפי דלקתיות בעור שמתבטאים ביובש ניכר, התפתחות נגעים עוריים אופייניים וגרד קשה.

בעוד שהגורמים הישירים להתפתחות אטופיק דרמטיטיס עדיין שנויים במחלוקת, ההנחה כיום כי מדובר במחלה מורכבת שמשלבת שינויים גנטיים, הפרעות מבניות של העור והפרעות במערכת החיסון וגורמים סביבתיים. מחקרים מסוימים הצביעו על האפשרות שלצד גורמים סביבתיים אחרים, אטופיק דרמטיטיס קשורה גם ללחץ נפשי, חרדה ודיכאון. בנוסף, מבין גורמי הסיכון להתלקחויות של אטופיק דרמטיטיס מאובחנת – לחץ נפשי מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים להחמרה של המחלה, לצד חשיפה לחומרים כימיים שונים או חומרים מעוררי אלרגיות ועישון סיגריות.

לדברי פרופ' ארנון כהן, מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית, "הקשר בין אטופיק דרמטיטיס ללחץ נפשי הוא דו כיווני ומוביל להתפתחותו של מעגל קסמים", כאשר לחץ נפשי עלול לעורר התלקחויות של אקזמה עורית, ואילו התלקחות המחלה עשויה להחמיר את המצב הנפשי ולגרום לעייפות מוגברת, דיכאון, חרדות וריחוק חברתי.

ההשפעות של לחץ נפשי על אבחון אטופיק דרמטיטיס

מספר עבודות מתעדות קשר שבין לחץ נפשי לבין עלייה בסיכון לאבחון באטופיק דרמטיטיס, אם כי נושא זה עדיין אינו מצוי בקונצנזוס בקהילה הרפואית והמדעית.

מחקר מדרום קוריאה שבוצע בקרב 74,980 תלמידי בתי ספר בגילי 18-12, שממצאיו פורסמו באוגוסט 2013 בכתב העת  PLoS ONE, אשר בחן גורמי סיכון שונים לאטופיק דרמטיטיס, מצא כי לחץ נפשי מוגבר ברמות גבוהות ביותר מעלה ב-46% את הסיכון לאטופיק דרמטיטיס; לחץ נפשי ברמות גבוהות מעלה ב-43% את הסיכון למחלה; ואילו לחץ נפשי ברמה מתונה מעלה ב-22% את הסיכון למחלה העורית, בהשוואה לצעירים שאינם מדווחים על לחצים בחייהם.

מחקרים מסוימים מספקים הסברים ביולוגיים אפשריים לתופעה: כך, סקירה מארה"ב שפורסמה ביולי 2008 בכתב העת Current Allergy and Asthma Reports מציגה ראיות לכך שלחץ נפשי פוגע בתפקודו של 'מחסום העור' – זה שאחראי להגן מפני חדירת זיהומים לגוף ומפני בריחת נוזלים מהגוף החוצה, וזאת באופן שמעורר את תאי T מסייע מסוג 2 של המערכת החיסונית (Th2) לפעילות משובשת המתבטאת בייצור מוגבר של חלבונים-ציטוקינים ממשפחת האינטרלוקינים שמעודדים פעילות דלקתית, מהלך שזכה ברפואה לשם 'דלקת סוג 2'.

עם זאת, כאמור, הקשר בין לחץ נפשי לבין התפתחות של אטופיק דרמטיטיס עדיין אינו מצוי בקונצנזוס בספרות הרפואית.

ההשפעות של לחץ נפשי על החמרה של אטופיק דרמטיטיס

מספר רב יותר של מחקרים מבססים את ההבנה כי לחץ נפשי מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים להתלקחויות / החמרה בקרב מי שכבר אובחנו עם אטופיק דרמטיטיס. עוד בשנת 1972 דיווחו חוקרים אוסטרלים בכתב העת British Journal of Dermatology, כי לחץ מגביר את הנטייה לגרד בעור, ונטייה זו מצדה מחמירה את מצבם של הנגעים העוריים שמאפיינים אטופיק דרמטיטיס.

מחקר מרומניה שבדק 240 אנשים שאובחנו עם אטופיק דרמטיטיס, וממצאיו פורסמו עוד בשנת 2001 בכתב העת Dermatology and Psychosomatics מצא כי לחץ נפשי הוביל להתלקחויות ולהחמרת המחלה אצל מי שכבר אובחנו בה בקרוב למחצית מהמקרים (45.4%).

חוקרים אמריקאים הדגימו בנובמבר 2020 בכתב העת Annals of Allergy, Asthma and Immunology על סמך מחקר שכלל נתונים שהועברו מ-587 רופאי עור, כי לחץ נפשי הוא גורם הסיכון המוביל להתלקחות של אטופיק דרמטיטיס ב-35.4% מהמקרים, ותחתיו מדורגים גורמי סיכון נוספים לרבות זיעה (30.5%), שינויים במזג האוויר (24.7%), אוויר יבש (24.4%) וחשיפה לחום (24%).

לפי הראיות המדעיות, כשהגוף מפריש כמויות גבוהות מהורמון הלחץ קורטיזול, הדבר משפיע על תכונות העור באופן שעלול להוביל להתפתחות והחמרה של נגעים עוריים. מחקרים אף רומזים כי לחץ משבש את יכולת העור לריפוי עצמי של מצבים פתולוגיים ושל גרד, ובכך משפיע על החמרה של מהלך המחלה.

על רקע הקשר הברור שבין לחץ להחמרה של אטופיק דרמטיטיס, חוקרים רבים מסווגים את המחלה כ'הפרעה פסיכופיזיולוגית' שאין ראיות חד משמעיות כי היא נגרמת כתוצאה מלחץ מוגבר, אולם לחץ משפיע על הסיכון להחמרתה, ומצב נפשי עשוי להשליך את מהלכה.

הקשר שתועד בין לחץ נפשי להחמרה או התלקחויות של אטופיק דרמטיטיס, מתיישב היטב עם מחקרים רבים שמדגימים קשרים שבין לחץ נפשי לבין התפתחות, התלקחות והחמרה של מחלות עור רבות אחרות, לרבות בסרטן העור מסוגים שונים (כולל מלנומה של העור), פסוריאזיס, אקנה (פצעי בגרות), אלופציה (התקרחות), ויטיליגו, רוזציאה ואורטיקריה. המחקרים בתחום מדגימים קשרים ביולוגיים בין המערכת החיסונית, מערכת העצבים המרכזית והמערכת ההורמונאלית, שקושרים בין לחץ מוגבר לבין מבנה העור ותפקודו.

לחץ נפשי בהיריון ואקזמה אצל יילודים

הזיקה שבין לחץ נפשי לאטופיק דרמטיטיס מודגמת בין השאר גם במחקרים אצל נשים הרות, שמצביעים על קשר בין לחץ בהיריון לבין עלייה בסיכון להתפתחות של אטופיק דרמטיטיס אצל היילוד.

כך, למשל, מחקר מסין שפורסם בנובמבר 2020 בכתב העת Frontiers in Pediatrics שעקב אחר 1,638 נשים הרות מבריטניה, העלה כי לחץ נפשי בעיקר סביב השליש השני להיריון היה קשור בעלייה של 56% בסיכון לאבחון היילוד עם אטופיק דרמטיטיס עד גיל חצי שנה. כמו כן, לחץ נפשי שנמשך מהשליש הראשון ועד לסוף ההיריון העלה ב-92% את הסיכון למחלה אצל היילוד; ולחץ נפשי מוגבר הנמשך בשליש הראשון והשני להיריון העלה פי 2.05 את הסיכון למחלה. מחקרים רבים נוספים מחזקים קשר זה.

בין המנגנונים הביולוגיים שעשויים להסביר את הקשר בין לחץ להיריון לאטופיק דרמטיטיס של היילוד, ייתכן כי "חלון זמנים" בשליש השני להיריון שקשור בהתפתחות המערכת החיסונית של העובר – מהווה את אחד הגורמים לקשר זה. כמו כן, מספר עבודות הדגימו כי לחץ בהיריון משפיע על רמות של ציטוקינים מעוררי דלקתיות מקבוצת האינטרלוקינים בדם האם, ואילו ציטוקינים אלה עשויים לעבור לעובר ולהוביל להתפתחות המחלה.

ההשפעה של אטופיק דרמטיטיס על לחץ נפשי

מחקרים רבים מדגימים גם קשר הפוך שבין אטופיק דרמטיטיס לבין התפתחות לחץ נפשי, בעיקר על רקע תסמינים עוריים ופגיעה בדימוי גוף, עייפות מוגברת ופגיעה כוללת באיכות החיים שנלווית למחלה.

סקירה ומטה אנליזה מדנמרק שפורסמה בספטמבר 2018 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, מזהה קשר מובהק, ברור ומשמעותי בין אטופיק דרמטיטיס בגילי הבגרות לבין עלייה פי 2.19 בסיכון לדיכאון ולחרדה, וכן קשר בין אטופיק דרמטיטיס בילדות לעלייה ב-27% בסיכון לדיכאון. ניתוח המחקרים שנכללו בסקירה הצביע גם על עלייה של פי 4.32 בסיכון למחשבות אובדניות בקרב בוגרים ומתבגרים עם אטופיק דרמטיטיס.

באחת העבודות הגדולות בתחום, מחקר משולב של חוקרים ישראלים ובריטיים, שבחן נתונים ממחקר מעקב נרחב בבריטניה אודות 526,808 מאובחנים בוגרים עם אטופיק דרמטיטיס בהשוואה למעל ל-2.5 מיליון איש ששימשו כקבוצת ביקורת, אשר ממצאיו פורסמו בינואר 2020 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology in Practice, מצא כי אטופיק דרמטיטיס מעלה ב-14% את הסיכון לפתח דיכאון וב-17% את הסיכון לפתח הפרעת חרדה. בדיכאון אף נצפה קשר בין חומרת המצב העורי למחלה, ובעוד שמחלה קלה העלתה ב-10% את הסיכון לפתח דיכאון, מחלה בדרגה בינונית העלתה ב-19% את הסיכון לדיכאון, ומחלה בדרגת חומרה קשה העלתה ב-26% את הסיכון לדיכאון.

מטה אנליזה נוספת של חוקרים אמריקאים שפורסמה בדצמבר 2018 בכתב העת JAMA Dermatology העלתה כי אנשים עם אטופיק דרמטיטיס נמצאים בסיכון גבוה ב-44% למחשבות אובדניות ואף בסיכון גבוה ב-36% לניסיונות אובדניים, בהשוואה לאנשים ללא המחלה.

מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2021 בכתב העת JAMA Dermatology והתבסס על מאגר נתונים נרחב של 11,181 ילדים המשתתפים במחקר מעקב, מצא כי גם בילדות, אטופיק דרמטיטיס חמורה מעלה פי 2.38 את הסיכון לפתח תסמיני דיכאון אצל ילדים, כאשר סיכון זה לא קשור לאיכות השינה של הילדים, מחלות אלרגיה נלוות ורמות של סמני דלקתיות בדם.

לנטייה הגבוהה אצל אנשים עם אטופיק דרמטיטיס לפתח לחץ נפשי מיוחסים לא רק הסברים פסיכולוגיים, אלא גם הסברים ביולוגיים במנגנונים שונים ומורכבים. כך, מאמר מקנדה שפורסם ביולי 2019 בכתב העת Frontiers in Immunology מדווח על קשרים ביולוגיים בין פעילות דלקתית מוגברת בגוף, שעשויה להתבטא גם באטופיק דרמטיטיס, לבין התפתחות של תסמיני דיכאון ועייפות, על רקע התפשטות הדלקתיות למערכת העצבים המרכזית והשפעתה על מוליכים עצביים במוח שמשפיעים על המצב הנפשי.

אחד המרכיבים שמשפיע משמעותית על החמרה במצבם הנפשי של אנשים עם אטופיק דרמטיטיס קשור בסטיגמות בחברה שנקשרות למחלה, לרבות החשש המופרך שאטופיק דרמטיטיס היא מחלה מדבקת והימנעות בחברה ממגע עם מטופלים שסובלים מנגעים עוריים קשים שקשה להסתירם.

איך מפחיתים מתח נפשי באטופיק דרמטיטיס?

זיהוי מצוקה נפשית

אחד הגורמים החשובים בהפחתת המתח הנפשי אצל אנשים עם אטופיק דרמטיטיס הוא במודעות לבעיה, שרבים מהמטופלים אינם מודים בה, ורבים מרופאי העור אינם מייחסים לה חשיבות כנדרש.

מחקר שניתח 9,345 ביקורים אצל רופאים בארה"ב בגין אטופיק דרמטיטיס, שממצאיו הופיעו באוקטובר 2019 בכתב העת British Journal of Dermatology, מצא כי רק 1.6% מהמטופלים נשאלו על ידי רופאיהם לגבי תסמיני דיכאון, כאשר בקרב מומחים לרפואת עור היה המצב גרוע עוד יותר, ורק 0.7% שאלו מיוזמתם מטופלים עם אטופיק דרמטיטיס לגבי תסמינים של דיכאון. כשהממצאים הוצגו באפריל 2020 בכנס מקוון של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (AAD) העיד החוקר הראשי פרופ' ג'ונתן סילברברג, כי תמונת המצב חמורה, במיוחד כשמתברר מעבודות כי רוב המטופלים עם אטופיק דרמטיטיס בדרגת חומרה קשה המאופיינת בגרד חריף ונגעים נרחבים מזוהים עם מצב נפשי גבולי או עם תסמינים של מצוקה נפשית.

לדברי פרופ' כהן, "ראוי להתייחס גם להשפעה הנפשית של אטופיק דרמטיטיס, אם כי לרופאי עור אין את הכלים לטפל בבעיה הזו. על רופאי עור להכיר את ההשלכות הנפשיות של המחלה ולהפנות את המטופלים לפי הצורך לאנשי מקצוע".

לדבריו, "חשוב גם להתייחס למצוקה הנפשית כשמתאימים את הטיפול הרפואי במחלה. למשל, אם מגיע מטופל שמציג אטופיק דרמטיטיס שנראית בעיניי קלה, אך בעיניו היא נוראית וקשה מנשוא – אולי כדאי לשקול להתאים לו כבר בשלבים הראשונים טיפולים יותר פוטנטים (בעלי השפעה משמעותית יותר) בכדורים וזריקות".

איתור מקור הלחץ

צעד חשוב בפירוק הקשר שבין אטופיק דרמטיטיס ללחץ נפשי הוא בהכרה במקורות מעוררי הלחץ על ידי החולים.

אורח חיים בריא

ההמלצה המרכזית להפחתת מתח נפשי בקרב מאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס היא בהקפדה על אורח חיים בריא על היבטיו השונים:

• הקפדה על פעילות גופנית סדירה, כשההמלצה היא זו הנהוגה לכלל האוכלוסייה: לפחות 150 דקות של פעילות גופנית מתונה בשבוע שמבוצעות ברוב ימי השבוע, או לחילופין לפחות 75 דקות של פעילות גופנית מאומצת בשבוע – ברוב ימי השבוע.
• עיסוק בפעילות שמפחיתה לחצים, לרבות יוגה, מדיטציה ומיינדפולנס.
• הקפדה על תזונה בריאה ומשקל תקין.
• שמירה על פעילויות פנאי קבועות וקשרים משפחתיים וחברתיים אשר מפיגים מתחים.
• מניעת חסך בשעות שינה והקפדה על שעות השינה המומלצות בלילה. המלצה זו גם מתבססת על עבודות שזיהו קשר בין אטופיק דרמטיטיס ומתח נפשי לבין התפתחות הפרעות שינה. במחקר מדרום קוריאה שעוקב אחר 20,613 אחיות ("מחקר האחיות הקוריאני") נמצא כי אטופיק דרמטיטיס מלווה בסיכון גבוה ב-16% לתסמיני דיכאון ובסיכון גבוה ב-35% להפרעות שינה, כאשר הפרעות בשינה העלו פי 6.10 את הסיכון לדיכאון בקרב המאובחנות עם אטופיק דרמטיטיס ואף עבודה במשמרות שמבטאת סוג של הפרעת שינה מעלה ב-39% את הסיכון לשילוב בין אקזמה לדיכאון.

טיפול תרופתי ונפשי

למאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס שחווים לחץ נפשי מוגבר חשוב לדווח על כך לרופא המטפל, מאחר וללחץ עשויות להיות כאמור השפעות שליליות על מהלך המחלה ואיכות החיים והוא עשוי להעלות את הסיכון לסיבוכים של אטופיק דרמטיטיס. חשוב לבחון עם הרופא המטפל הפנייה לאיש מקצוע בבריאות הנפש שעשוי להקל על ההתמודדות הנפשית ולהפחית את רמות הלחץ.

הטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון ונוגדי חרדה בקרב מאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס שסובלים במקביל גם ממצוקה נפשית רווח באוכלוסייה. מחקר אמריקאי שפורסם בינואר 2021 בכתב העת Annals of Allergy, Asthma and Immunology מצא במדגם של 1,936 חולים עם אטופיק דרמטיטיס שנזקקן לטיפול ביולוגי, מצא כי מעל למחציתם העידו על שימוש מקביל בתרופות לטיפול במתח נפשי בשנה האחרונה, לרבות תרופות לכאב (45%), כדורי שינה (14.9%) ותרופות פסיכיאטריות אחרות לרבות נוגדי דיכאון וחרדה (54.1%).

סקירה מנורווגיה שפורסמה באוגוסט 2017 בכתב העת Acta Dermato-Venereologica מספקת עדויות כי לנוגדי דיכאון מסוימים אף עשויה להיות השפעה חיובית על הפחתת הנגעים העוריים בקרב חולים במחלות עור שונות, לרבות אטופיק דרמטיטיס. חוקרים מסין דיווחו בספטמבר 2016 בכתב העת Frontiers in Pharmacology כי לתרופה פלואוקסטין מקבוצת ה-SSRI, המהווה נוגד דיכאון פופולארי, יש אפקט הנוגד תהליכים דלקתיים בעור ובאיברי גוף נוספים, והיא עשויה להוות אופציה טיפולית לסובלים מאטופיק דרמטיטיס.

מחקרים רבים מדגימים גם את יעילותם של טיפולים נפשיים בגישות תרפויטיות שונות לשיפור מצבם של אנשים עם אטופיק דרמטיטיס, כאשר נכון להיום אין טיפול בגישה מסוימת שהוכח כיעיל יותר על פני גישות אחרות. על רקע התפרצות מגפת הקורונה, חוקרים משבדיה דיווחו במאי 2021 בכתב העת JAMA Dermatology כי גם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שניתן מרחוק למאובחנים באטופיק דרמטיטים דרך האינטרנט תרם לשיפור במצבם הנפשי ואף הוביל לשיפור פיזי במצב הנגעים העוריים.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: דצמבר 2021