מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותהנזק בראיית תלת מימד

הנזק בראיית תלת מימד

הפרופ' פרוצ'יו פאציו, שר הבריאות האיטלקי, פרסם אזהרה רשמית מפני סכנות משקפי התלת-ממד המשמשים לאחרונה לצפייה בסרטים.


באיטליה פורסמהת הנחיה רשמית לבתי הקולנוע, לספק משקפיים חד פעמיות אשר נוקו כהלכה.

התקנה הופצה לאחר שתינוקת שצפתה בסרט לקתה בזיהום קשה באחת מעיניה.

 

 יונתן שפירא, מרצה בכיר בחוג לאופטומטריה במכללת הדסה בירושלים ומומחה לתפישה ראייתית, "מערכת הראייה של האדם בנויה על מספר מנגנונים, ובהם מנגנוני המיקוד והפוקוס האמורים לפעול בתיאום. במשקפי תלת-ממד הפוקוס מכוון אל המסך, אך הדמות נמצאת בחלל קרוב יותר לאדם הצופה, וכשמנגנון התיאום אינו חזק דיו, למשל בילדים, צפייה בסרט תלת-ממד עלולה לגרום לנזק בתיאום בין שתי המערכות, לרבות כאבי ראש ובחילות. במקרה של נטייה מוקדמת לאפילפסיה עלול אף להתפתח התקף אפילפטי".

 

לדבריו, "כשצפייה בתלת-ממד תגיע לטלוויזיה, וילד היושב במרחק שני מטרים מהטלוויזיה יצפה בדמויות המרוחקות ממנו מרחק מטר או פחות מכך, הנזק הצפוי מכך עלול אפילו להיות גדול יותר".

 

המומחה למדעי המוח ותפישה ראייתית, ד"ר מיכאל וגנר, מוסיף כי "כשצופים בעצם מסוים, התכנסות קווי הראייה נעשית משתי העיניים תוך מיקוד על מטרה אחת, למשל ספר, עיתון או טלוויזיה. בסרט התלת-ממדי נדרש מיקוד המבט לנקודה וירטואלית שאיננה ממשית, ולעתים לא קל להתכוונן לנקודה הזו. לכן יש אנשים שמתקשים להתרגל למשקפי תלת-ממד, לעתים למשך מספר שניות, עד שהמיקוד מסתדר. מאחר שאחת העיניים דומיננטית יותר, התאמת הראייה לתנאי התלת-ממד עלולה להיתקל בקשיים, בייחוד בילדים עם מערכת ראייה מתפתחת".

 

מתוך כתבה שפרסם דן אבן בהארץ.

סיכמה: חיה  יוסף