במאמרים רבים עולים עדויות לכך שילדים להורים עם מחלה כרונית או בעיות בריאותיות אחרות נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות רגשיות והתנהגותיות. לדוגמא, נמצא כי ילדים להורים עם כאבי ראש כרוניים נוטים לפתח יותר בעיות סומאטיות (בהן מצוקות רגשיות באות לידי ביטוי בתסמינים רפואיים), יכולת הסתגלות נמוכה לשינויים ויכולות חברתיות נמוכות בהשוואה לילדים להורים בריאים. באופן דומה נמצא כי ילדים להורים עם סרטן יש נטייה מוגברת לפתח דיכאון וחרדה.

יש לציין כי במקביל להשפעות השליליות של הורה חולה על הילדים, מספר מאמרים מציינים השפעות חיוביות למצב זה כמו הגברת ההערכה העצמית של הילד.

במאמר הנוכחי ביצעו סקירה של מאמרים אשר עסקו בנושא השפעת הטרשת הנפוצה בקרב ההורים על ילדיהם, תחת קריטריונים מחמירים, מהם ניתן וכדאי להסיק ממצאים תקפים. מתוך 368 המאמרים שנבחנו, נבחרו 20 שעמדו בקריטריונים ועליהם ניתן היה לבסס את ממצאי הסריקה.

במאמר סקירה נמצאו עדויות המציעות כי להורים עם טרשת נפוצה השפעה שלילית על יחסי הילדים במשפחה, בחברה וגם על הרווחה הפסיכולוגית שלהם. הסקירה מזהה גורמים התורמים לבעיות ההסתגלות של הילדים. הגורמים הללו כוללים, רגשות שליליים של ההורים, החמרה מהירה בתפקוד הפיסי של ההורים, בעיות בתפקוד המשפחה, חוסר ידע והבנה של הילדים לגבי המחלה וחסך בתמיכה חברתית. עוד עולה מהסקירה כי ילדים בגיל ההתבגרות (11-18) פגיעים יותר ונמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לפתח בעיות פסיכולוגיות בהשוואה לילדים בגילאי בית הספר היסודי (7-11).

המחקר מציין כי אין חובה שילדים להורים עם טרשת נפוצה יפגעו מבחינה פסיכולוגית וכי בחלק נכבד מן המחקרים לא נמצא הבדל בין ילדים בגילאי בית הספר היסודי (7-11) שלהם הורים עם טרשת נפוצה לבין המצב הפסיכולוגי של הילדים עם הורים בריאים. כן, כדאי לשים לב באופן מיוחד להשפעה הקיימת על הילדים בגיל ההתבגרות.

מן הממצאים עולה, כי בהתאם להמלצות הפסיכולוגיות, כדאי לספר לילדים על המחלה ולאפשר להם לשאול שאלות, בכדי לצמצם את המיס-קונספציות (הנחות שגויות) שילדים מייצרים במצבי חוסר ודאות או חוסר ידע שכזה. ילדים רבים חוששים ונלחצים מן תחושת המחויבות כלפי הוריהם עם טרשת נפוצה וישנה חרדה מפני התפקידים ותחומי האחריות שייאלצו לקחת עליהם.

עוד נמצא כי לדיכאון (ובכלל המצב הפסיכולוגי) של ההורה עם טרשת נפוצה (בעיקר אימהות) השפעה משמעותית על מצבו הנפשי של הילד ועל-כן, ישנה חשיבות רבה יותר לטפל בהורה, כי באופן עקיף מתבצע גם טיפול בילד. להורה השני, זה שללא טרשת נפוצה, חשיבות גבוהה גם-כן, מכיוון שהוא מהווה מודל להתמודדות עם המחלה של ההורה השני ופעמים רבות התגובות והמצב הנפשי של הילדים תואמים את מצבו ודרך התמודדותו של ההורה התומך.

מתוך ההשפעות הרבות הקיימות עולה החשיבות של הילד בתוך המערך המשפחתי בו אחד ההורים עם טרשת נפוצה. המאמר לא ציין נקודה זו, אך חשוב לראות כי לרוב קיימת השפעה הדדית. הכוונה היא שכפי שהילד מושפע ממצבם של ההורים (ההורה עם טרשת נפוצה, ההורה התומך ומן הסתם גם במשפחות בהן שני ההורים בריאים), כך גם ההורים מושפעים ממצבו של הילד, ועל כן כדאי לזהות ולהתערב בשלב מוקדם ככל האפשר.

מתוך ה- Clinical Rehabilitation

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.