מחקר חדש מעלה את האפשרות שחומרי הדברה הנפוצים גם בשימוש ביתי עשויים להעלות את הסיכון להפרעות קשב וריכוז עם רכיב היפראקטיבי (ADHD) בבנים.

המחקר שפורסם בכתב העת המדעי Environmental Health מצא קשר בין חשיפה לקוטלי חרקים מסוג פירתרואידים ל-ADHD, במיוחד בתחומים של היפראקטיביות ואימפולסיביות.

פירתרואידים הם תרכובות אורגניות סינתטיות הדומות במבנה הכימי ובצורת הפעולה שלהן לפירתרין, שמקורו בצמחי חרציות. פירתרינים ופירתרואידים משבשים את תפקוד מערכת העצבים באמצעות הפרעה ביצירת האות העצבי. לעומת הפירתרינים הצמחיים, הפירתרואידים הסינתטיים רעילים יותר לחרקים וליונקים.

השימוש בפירתרואידים עולה בעשורים האחרונים עם הירידה בשימוש בחומרי הדברה אחרים הנחשבים רעילים יותר, כגון זרחנים אורגניים. פירתרואידים משמשים כקוטלי חרקים בחקלאות בצורה נרחבת וכן בשימושים ביתיים, בגינה, על חיות מחמד ובטיפול ביתושים. החשיפה העיקרית לפירתרואידים היא באמצעות אכילה של מזון. כמו כן ניתן להיחשף בחשיפה נשימתית או דרך העור זמן קצר לאחר ריסוס של שדות חקלאיים או ריסוס כנגד יתושים. ניתן להיחשף לפירתרואידים גם כתוצאה משימוש בקוטלי חרקים ביתיים ומשימוש בתכשירים להדברת פרעושים וקרציות על חיות מחמד, בתכשירי הדברה לגינה ובתכשירים לטיפול בכינים.

מחקרים מצאו כי חשיפה לפירתרואידים עשויה להוביל לרגישות מוגברת להיפראקטיביות, אימפולסיביות וחריגות במערכת הדופמין הגורמות להפרעה דמויות ADHD בעכברים זכרים. דופמין הוא מוליך עצבי במוח. כיום מאמינים כי למערכת האחראית על ויסות רמות הדופמין במוח משקל רב כגורם להפרעת קשב וריכוז. מחקרים שונים מצאו שכאשר ישנה עלייה ברמת הדופמין באזורים מסוימים במוח, חל שיפור ברמת הקשב ויש ירידה בהתנהגות ההיפראקטיבית. למעשה, מתילפנידאט – החומר הפעיל בתרופות ריטלין וקונצרטה המיועדות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז – גורם לקולטנים במוח האחראים על ספיגת הדופמין להאט את ספיגת הדופמין בין הסינפסות ולהשאיר אותו יותר זמן במרווח שבין הסינפסות. 

בגלל העדויות בבעלי חיים, במקביל לשימוש הגובר בקוטלי חרקים פירתרואידים והתפיסה לפיה הם מייצגים אלטרנטיבה בטיחותית, חוקרים מבית החולים לילדים סינסינטי ביקשו לבחון את הקשר בין חשיפה לחומרי הדברה אלה לבין הסיכון להתפתחות ADHD.

לשם כך הם בחנו נתונים של 687 ילדים בין גיל 8 עד 15, שנאספו במסגרת סקר התזונה והבריאות הלאומי בארה"ב של 2000-2001. הסקר של 2000-2001 הוא היחיד שכלל דיווח על אבחנה של ADHD או ראיון אבחוני מתוקף מדעית של תסמיני ADHD וסמנים ביולוגיים לחשיפה לפירתרואידים שנמדדו בדגימת שתן רנדומלית שנלקחה מהנבדקים.

סיכון גבוה פי שלושה ל-ADHD 

החוקרים מצאו כי לבנים שניתן היה להבחין בשתן שלהם בנוכחות 3-PBA – תוצר פירוק של פירתרואידים המהווה סמן ביולוגי לחשיפה לחומר, הייתה סבירות גבוהה פי שלושה ל-ADHD בהשוואה לאלה שלא ניתן היה להבחין בשתן שלהם בנוכחות 3-PBA. תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות עלו ב-50% עם כל עלייה פי 10 של רמות 3-PBA בבנים. במדגם הנוכחי 3-PBA לא נקשר לסיכון לאבחנה של ADHD או לתסמינים של ההפרעה בבנות. 

למחקר מספר מגבלות משמעותיות בהן גודלו הקטן, העובדה שהוא הצביע על קשר בין חשיפה לחומרי ההדברה ו-ADHD אך לא יכול להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה, וגם העובדה שהוא הסתמך על בדיקת שתן בודדה שתעיד על חשיפה לפירתרואידים – שמתפרקים ונעלמים זמן קצר לאחר השימוש בהם – שאינה יכולה להעיד על חשיפה טיפוסית של הילדים לחומר לאורך זמן. לכן נדרשים מחקרים נוספים שיאוששו את ממצאי המחקר הנוכחי לפני שניתן יהיה לקבוע כי פירתרואידים מעלים את הסיכון להפרעות קשב וריכוז.

הגורמים ל-ADHD אינם ברורים, למרות שעדויות מצביעות על כך שלגנטיקה תפקיד משמעותי בהפרעה. מחקרים רבים ניסו ועדיין מנסים לבחון אם גורמים סביבתיים עשויים להשפיע על הסיכון להפרעה. מחקרים כבר מצאו קשר בין ADHD וחשיפה לעישון ואלכוהול ברחם, למשקל לידה נמוך ולסיבוכים בהריון ובלידה.

Environmental Health, Published: 28 May 2015