מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותטיפול בכאב משפר אי-שקט בסובלים מדמנציה

טיפול בכאב משפר אי-שקט בסובלים מדמנציה

חולי דמנציה סובלים פעמים רבות מאי-שקט שמתבטא בתנועתיות יתר עד אגרסיביות. נוגדי כאב יכולים לסייע


אומדן כאב מתבסס על דיווח המטופל אך יש אוכלוסיות שאינן מסוגלות לדווח (צילום: Shutterstock)
אומדן כאב מתבסס על דיווח המטופל אך יש אוכלוסיות שאינן מסוגלות לדווח (צילום: Shutterstock)

 

אי-שקט התנהגותי נפוץ בקרב חולי דמנציה. הוא נובע מגורמים שונים כמו חרדה, תסכול וסף תגובה נמוך לגירויים. לרוב הטיפול להרגעת המטופל מורכב מתרופות נוגדות פסיכוזה או תרופות נוגדות דיכאון, הידועות בכך שאינן ספציפיות, לעיתים אינן יעילות, ומלוות בתופעות לוואי כמו השריית שינה, החמרת סימני הדמנציה והעלאת הסיכון לשבץ מוחי. כעת חוקרים מצאו כי תרופות נגד כאב מביאות לשיפור בהתנהגות בקרב הסובלים מדמנציה המלווה באי-שקט.

 

במחקר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי British Medical Journal, השתתפו 352 נבדקים המטופלים במוסדות סיעודיים במערב נורבגיה. הנבדקים סבלו מדמנציה ברמה בינונית עד גבוהה, מלווה באי שקט המאופיין בתנועתיות יתר עד אגרסיביות.

 

השערת המחקר הייתה כי חלק מההתנהגות באוכלוסייה זו נובע מכאב, מאחר וזו הדרך היחידה בה אדם הסובל מדמנציה מסוגל להביע את הכאב - זאת בגלל שאינו מסוגל לתקשר.

 

במהלך שמונה שבועות מחצית מהנבדקים, בנוסף לטיפול התרופתי הקבוע, קיבלו תרופות להפחתת כאב. מטופלים בקבוצת ההתערבות שלא טופלו בכאב קודם לניסוי, טופלו באקמול, ואלה שכבר קיבלו תרופות להפחתת כאב טופלו בתרופות ממשפחת האופיואידים (מורפין או בופרנורפין). במידה והכאב הוערך ככאב ממקור עצבי, הנבדקים קיבלו תרופות נוגדות פרכוס (הידועות כטיפול בכאב מסוג זה). המחצית השנייה של הנבדקים, קיבלו את הטיפול הקבוע שלהם ללא תוספות.

 

לאחר שמונת השבועות, הנבדקים בקבוצת ההתערבות הראו שיפור משמעותי במדדי ההתנהגות לעומת הנבדקים האחרים. התרופות להפחתת כאב הופסקו בהדרגה, ולאחר ארבעה שבועות מזמן הפסקת התרופות, סימני ההתנהגות חזרו לקדמותם. יש לציין כי לא נמצאו הבדלים במדדי אורח החיים ומדדי הקוגניציה בשתי קבוצות המחקר.

 

אומדן כאב מתבסס על דיווח המטופל. אולם, קיימות אוכלוסיות מיוחדות שאינן מסוגלות לדווח כמו: פגים, ילודים, תינוקות וילדים שטרם רכשו את השפה, ומטופלים שאינם מסוגלים לתקשר כמו הנבדקים במחקר המתואר. במצב זה, על המטפלים מוטלת האחריות לזהות את הכאב. סרגלי הכאב שפותחו עבור אוכלוסיות אלה, מתבססים על צפייה בסימנים התנהגותיים ופיסיולוגיים שהמטופל מראה. השימוש בסרגלים דורש ידע ומיומנות של המטפלים ולכך נדרשת הכשרה.

 

בשנת 2001 יצאה הנחייה של מנהל הסיעוד בישראל, הממליצה על אומדן כאב כסימן חיוני חמישי, ומחייבת את ציבור האחיות לבצע אומדן כאב בכל מטופל בבתי החולים ובקהילה.

 

תוצאות המחקר מחזקות את העובדה כי על אומדן הכאב והטיפול בכאב, להיות חלק בלתי נפרד מתכנית טיפול כוללנית בכלל המטופלים ובאוכלוסיות מיוחדות בפרט, כמו אלה הסובלות מבעיות תקשורת, ובכך לשפר את איכות הטיפול התרופתי ואיכות החיים של המטופלים.

 

 

BMJ 2011; 343:d4065