מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותטראומות ילדות קשורות לסיכון מוגבר למיגרנות

טראומות ילדות קשורות לסיכון מוגבר למיגרנות

מחקר: ילדים שחוו טראומות כמו התעללות גופנית נמצאים בסיכון מוגבר לסבול ממיגרנות בהמשך החיים


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

לאנשים שחוו מצבי מצוקה כילדים – כאלה שהיו עדים לאלימות של ההורים בבית או חוו התעללות גופנית או מינית – סיכון מוגבר לסבול ממיגרנות בהמשך החיים. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Headache: The Journal of Head and Face Pain.

 

מחקרים כבר מצאו קשר בין טראומות ומצבי מצוקה בילדות לסיכון מוגבר להתפתחות של מיגרנות בהמשך החיים, אך לא כולם לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות. חוקרים מאוניברסיטת טורונטו ביקשו לבחון את הקשר תוך כדי נטרול מגוון של משתנים מתערבים שהיו עלולים להשפיע על הסיכון למיגרנות.

 

לשם כך הם בחנו מדגם מייצג של 12,638 נשים ו-10,358 גברים בגיל 18 ומעלה שהשתתפו בסקר בריאות הנפש הקנדי ב-2012. הם בדקו מי מהנבדקים היה עד לאלימות של ההורים בבית או חווה התעללות גופנית או מינית ואת מספר סוגי מצבי המצוקה להם נחשפו הנבדקים. 6.5% מהגברים ו-14.2% מהנשים דיווחו על מיגרנות.

 

בניתוח הנתונים החוקרים לקחו בחשבון גורמים רבים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, בהם גורמים סוציו-דמוגרפיים, מצבי מצוקה אחרים, התנהגויות בריאות והיסטוריה של דיכאון או חרדה. 

 

נמצא כי החשיפה לטראומות בילדות קשורה למיגרנות בקרב גברים ונשים. כל שלושת סוגי מצבי המצוקה שנבחנו נקשרו באופן משמעותי לסיכון למיגרנות בשני המינים: התעללות גופנית נקשרה לסיכון גבוה ב-61% למיגרנות בהמשך החיים בקרב נשים ו-50% בקרב גברים, אלימות של אחד ההורים בבית העלתה את הסיכון ב-64% בקרב נשים ו-52% בקרב גברים והתעללות מינית העלתה את הסיכון ב-32% בקרב נשים ו-70% בקרב גברים.

 

ככל שאדם נחשף ליותר סוגי אלימות, כך עלה הסיכון שלו למיגרנות בהמשך החיים. בגברים שדיווחו שחוו את כל שלושת מצבי המצוקה בילדות השכיחות של מיגרנות הייתה גבוהה פי יותר משלושה (3.26) ובנשים פי כמעט שלושה (2.85), בהשוואה  לגברים ונשים שלא נחשפו למצבי מצוקה אלה בילדותם. 

 

ההשלכות הגופניות של הטראומה 

 

המחקר אומנם מצא קשר בין מצבי מצוקה בילדות לבין סיכון מוגבר למיגרנות בהמשך החיים, אך מחקר שכזה לא יכול להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה – משמע שלא ניתן לדעת אם האלימות לה נחשפו הילדים גרמה באופן ישיר למיגרנות. עם זאת, הוא מצטרף למחקרים קודמים שמצאו קשר בין חשיפה לאלימות וטראומות בילדות לסיכון מוגבר למיגרנות ולבעיות בריאות אחרות בהמשך החיים – מחקרים המדגישים את החשיבות של תמיכה בילדים שחוו אירועי חיים טראומטיים, לא רק בגלל ההשלכות הנפשיות.

 

לדוגמה, מחקר שפורסם באפריל האחרון בכתב העת של האיגוד האירופאי לחקר סוכרת Diabetologia, מצא כי אירועי חיים משמעותיים בילדות - כמו מוות או מחלה קשה במשפחה הקרובה וגירושים או פרידה של ההורים - עלולים להעלות פי שלושה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 1 בהמשך. מחקר שהוצג בכנס השנתי של הקולג' האמריקני לגסטרואנטרולוגיה שנערך בוושינגטון בשנת 2011, מצא כי טראומות פסיכולוגיות שנחוות בילדות ובבגרות קשורות לסיכון מוגבר לתסמונת המעי הרגיז (IBS) במבוגרים.

 

 

Headache: The Journal of Head and Face Pain DOI: 10.1111/head.12614