רבים מהמטופלים עם טרשת נפוצה והמטפלים בהם, הבחינו בקשר ההדוק שבין הגוף לנפש. למרות זאת, רק בשנים האחרונות מקבל הקשר הכרה גם בקהילה המדעית.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי BMC Neurology, חוקרים מאיטליה ומארה"ב סוקרים מחקרים שבחנו טיפולים פסיכולוגיים והתנהגותיים בקרב אנשים עם טרשת נפוצה ומציגים לא רק שיפור באיכות החיים הנפשית, אלא גם השפעות גופניות של אותן התערבויות.

המאמר יוצא כנגד הגישה הדואלית ברפואה, אשר רואה בעיות כנובעות ממקור גופני או ממקור נפשי, ולכן מטפלים בגוף או בנפש בנפרד. ברקע למאמר החוקרים מציינים כי מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים יותר ויותר על קשר בין המצב הנפשי לזה הגופני. לדוגמה, מחקרים מצאו כי רגשות שלילים כמו דיכאון וחרדה משפיעים על התפתחותן של מחלות לב ועל תגובות המערכת החיסונית. מחקרים נוספים הראו את השפעת הרגשות על תחושת הכאב והעייפות. בהמשך הראו גם כיצד רגשות חיוביים מהווים גורמי חוסן כנגד מחלות – נראה כי לאנשים שחווים יותר רגשות חיוביים תפקוד גופני טוב יותר, סיכון מופחת להדבק במחלות זיהומיות ואף תוחלת חיים ארוכה יותר.

לטובת המאמר החדש, החוקרים ערכו חיפוש נרחב אחר מחקרים שבחנו את ההשלכות הרגשיות והגופניות של התערבויות פסיכולוגיות והתנהגותיות על אנשים עם טרשת נפוצה. הם מצאו 220 מאמרים, אך לאחר סינון תחת קריטריונים מחמירים בהם איכות המחקר וניטורם של מדדים רלוונטיים, נותרו 22 מחקרים שנכללו בסקירה.

במסגרת המחקרים שנבחנו נאסף מידע על 5,705 אנשים עם טרשת נפוצה שעברו התערבויות פסיכולוגיות או התנהגותיות ובנוסף נבחן גם מצבם הגופני. בין ההתערבויות שנבחנו במחקרים: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), לימוד טכניקות הרגעות והרפיה, מדיטציה, ניהול דחק ושיפור מיומנויות התמודדות. משך הטיפולים נע בין שבוע לשנתיים, כאשר בממוצע ההתערבות נמשכה חודשיים.

ניתוח הנתונים העלה כי רובן המוחלט של ההתערבויות הפסיכולוגיות נמצאו יעילות וכאשר הושוו לקבוצת ביקורת הראו שיפור משמעותי באיכות החיים הפסיכולוגית ואיכות החיים הכללית, כמו גם הפחתה משמעותית של תסמיני דיכאון, חרדה ודחק.

השפעות גופניות של הטיפול הנפשי

בחינת השפעת ההתערבות הפסיכולוגית על המדדים הגופניים בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, נעשתה ברוב המחקרים על ידי דיווח עצמי של הנבדקים. נמצא כי טיפול פסיכולוגי הצליח לשפר את תפיסת הבריאות הכללית, את העייפות המהווה תסמין נפוץ ומגביל של המחלה, את הפרעות השינה, את החיוניות הפיסית והמרץ ואפילו להקל על תחושת הכאב.

בחלק מהמחקרים לא הסתפקו בדיווח עצמי של הנבדקים והשתמשו גם במדדים אובייקטיבים לבחינת המצב הגופני. התוצאות ממחקרים אלו הראו כי התערבות להפחתת דחק נקשרה להפחתה בכמות הנגעים בקרב אנשים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית. התערבות פסיכולוגית שכללה הסברים על המחלה ודרכי ההתמודדות עמה נקשרה להפחתה בכמות ההתקפים, בהשוואה לקבוצת ביקורת שלא עברה את סדרת המפגשים. יותר מכך, טיפול מוצלח בדיכאון (גם בעזרת טיפול בשיחות וגם כשנבחנה השפעתו של טיפול תרופתי לדיכאון) נמצא קשור להפחתת ייצור נוגדנים לאינטרפרון בגוף - נוגדנים אשר פוגמים ביעילות תרופות ממשפחת האינטרפרון לעיכוב המחלה ומחמירים את מצבו הגופני של המטופל.

החוקרים מסכמים כי לאורך כל המחקרים שנסקרו נצפה קשר בין השיפור בתסמינים הרגשיים בזכות ההתערבות הפסיכולוגית לבין שיפור במצבו הגופני של המטופל, גם כאשר המצב הגופני מוערך באמצעות דיווח עצמי וגם כאשר הוא נמדד בכלים אובייקטיבים. לדבריהם, יש לראות בטיפול הפסיכולוגי את אחד הכלים היעילים בהם ניתן וכדאי לעזור למטופלים עם טרשת נפוצה להשיג איכות חיים גבוהה יותר.

בנוסף, הם קוראים לכל עורכי המחקרים שבודקים טיפול פסיכולוגי באנשים עם טרשת נפוצה לבחון גם את השפעת הטיפול על המדדים הגופניים, כדי להרחיב ולקדם את הידע בתחום זה.

BMC Neurology 2014, 14:222