טרשת נפוצה הינה מחלה כרונית אוטואימונית. כיום יש מגוון טיפולים המשפרים את איכות החיים,  אך עדיין אין טיפול שבאמת מרפא לצמיתות. בקרב ילדים ובני נוער המחלה נחשבת נדירה, רק 5% מסה"כ חולי הטרשת חוו אירוע ראשון לפני גיל 18 שנים, אך עם השנים שיעור האבחון עולה.  אין מתמודדים עם ידיעה כזאת. מה עוזר להורים? עד כמה ניתן לאפשר לילד להיות שותף בתהליך? מה התרומה של טיפול פסיכולוגי רגשי ומתי מומלץ?  האם מחלה מתקיימת רק ברובד הפיזי , או שמא גם להשפעה הרגשית והנפשית יש חלק בתהליך הריפוי? מה המדע חושב על הקשר שבין גוף לנפש? 

נוירולוגית הילדים ד"ר גנלין כהן אסתר, מומחית בנוירולוגית ילדים, מנהלת המרפאה למחלות נוירואימונולוגית וטרשת נפוצה, מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית. הפסיכולוג  ד"ר ערן ברקוביץ', פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך, מרצה במגמה לתואר שני לפסיכולוגיה רפואית במכללת עמק יזרעאל. והחוקרת והמדענית פרופ׳ אסיה רולס, פקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת תל אביב, התארחו בפרק חדש של ״מישהו מטפל בך״ כדי לנסות לענות על התרומה של הטיפול הפיסכולוגי וההיבט הנפשי בטיפול בילדים ובני נוער מטרשת נפוצה.

ד״ר גנלין כהן אסתר, הסבירה בין השאר כי ״ההסתכלות היא על החולה כולו, על  כלל המערכות שלו, לא רק על הטיפול במחלה. אפשר לחלק את זה לשני היבטים - הרפואי גרידא והנפשי. מבחינה רפואית הרופא צריך לתת את הדעת על כלל מערכות הגוף, לא רק על המחלה עצמה. אני למשל צריכה להנחות את המטופלים שלי על תזונה מותאמת אישית, בשל השפעתה על המחלה. בפאן הרגשי צריך לגייס את המטופל להיות שותף פעיל, מתוכו פנימה, כדי לצמוח מתוך הקושי והמחלה, והפוקוס צריך להיות גם על זה״.

לגבי ילדים מסבירה ד״ר כהן אסתר את גישתה ההוליסטית המיוחדת כי הילד הוא שותף פעיל, צריך להתאים את הטיפול למצב המנטלי שלהם. בילדים בגילאים צעירים יותר, יש את העניין של תחושת הזמן, ילד שבאשפוז צריך להמחיש לו שזה זמני כי נראה לו שהוא לנצח באשפוז. בילדים מבוגרים זה עניין אחר - חתירה לעצמאות, טיפול בהתנגדויות, שם אתה נותן להם  דווקא להוביל את התהליך, ונותן תחושה שהם אילו שמחליטים״. ד״ר אסתר כהן הדגישה את חשיבות השימוש בתורת המזרח בטיפול, בה אנשים מוצאים את האמונה, ומוצאים מתוך החולי שלהם יכולת להיות מטפלים או הלכו בעצמם ללמוד רפואה״.

הפסיכולוג הרפואי ד״ר ערן ברקוביץ מסביר כי הרבה פעמים בקבלת האבחנה של ״חולה  טרשת נפוצה,ֿ הוא ממליץ כבר בתהליך האבחון, בו יש מימד רב של חוסר ודאות, להכניס את האלמנט הפסיכולוגי רגשי. ״הדרך שבה המטופלים יתפוס את הבדיקות ואת התהליך, כל זה יכין אותם לסוג של אמון במערכת הרפואית, שחשוב להמשך, וגם עם ההתמודדות הרגשית עם המחלה, שהם לא יהיו מותשים, ושלא ינטשו את התהליך של הטיפול במחלה.״ לפי ד״ר ברקוביץ ההתמודדות עם המחלה היא בלתי נגמרת, אם מדברים על טרשת נפוצה בצעירים, אז לגבי ההורים ״הרבה מהתקווה הרוגע, ההיענות וקבלת המחלה מגיעה מההורים, שהם המודלינג לכל דבר. איך שהילד יראה אותך, את שפת הגוף, מה שאתם חושבים, מה שאתם מעבירים לילד, הם מרגישים הכל, אתם חלק ממי שמעבירים את המסרים״. הטיפ של ד״ר ברקוביץ להתמודדות עם מחלת טרשת נפוצה בקרב ילדים הוא ״התקשורת הבריאה - העיקר שלילד יהיה עם מי לדבר, אני לא תמיד אהיה שם, ומי שלרוב יהיה שם זה הורים״.    

פרופ׳ אסיה רולס שחוקרת את הנושא בין גוף לנפש בטיפול במחלה, הסבירה ״שלא רק שזו שאלה מדעית, היא גם חייבת להיות שאלה מדעית. ברפואה המקורית של היפוקרטס זה היה מאד קיים. ההפעלה של האזורים במוח שולחת מסרים לכל מיני אזורים בגוף. בסופו של דבר המוח שולח מסרים לכל המערכות בגוף, בהם מערכת החיסון והדם״. עם זאת, מדגישה פרופ׳ רולס בהקשר של חשיבות הנושא הנפשי-רגשי כי כי חייבים לזכור  כי ״זה נורא מאתגר -  כל זה מפיל עול על החולה, וזה לא טריוואלי״.