לאנשים עם טרשת נפוצה שהם ניידים והולכים כמעט ללא אמצעי עזר, ההצעה להשיג תו נכה, אינה פופולארית, בלשון המעטה. אנשים מתנגדים לכך מכיוון שאינם רוצים לשים לעצמם את התווית "נכה" כאשר הם עושים הכול בכדי לשמור על תפקוד ולהמשיך ללכת. חלק מהאנשים מדווחים על רגשות אשם, מכיוון שישנם אנשים רבים במצב הרבה יותר גרוע. חלק אחר מספר על תחושה של בושה או מבוכה, כאשר ייצאו מתוך הרכב והסביבה תראה שהם נכנסים אל תוך החנות בהליכה, הסביבה תשים לב שאתה מתפקד ואולי תעלה ספקות לגבי אמינותך. אינני מעודד ללכת ולהוציא "תו נכה" לרכב, רק בגלל שאתם יכולים. טענתי היא, שכדאי לחשוב שנית על כל הסיבות שמונעות מכם להוציא תו נכה או שגורמות לכם להרגיש רע בגלל שאתם משתמשים בו. יש לכם מחלה כרונית אשר הופכת את חיי היום-יום למאתגרים, מי יותר ומי פחות. לכן, אם יש משהו שיכול לעזור ולהקל, כדאי לחשוב ולראות כמה הוא יכול לעזור: תו הנכה יכול לעזור להימנע מן החום שבחוץ למשך זמן ארוך יותר. רוב האנשים עם טרשת נפוצה סובלים מן החום ולעיתים חשיפה ממושכת מידי לחום יכולה להביא להחמרה בסימפטומים. תו הנכה יכול לעזור ו"לדלג" על טיולים שאינם נגמרים במגרשי החנייה. תו הנכה עוזר בחיסכון אנרגיה. מכיוון שרוב האנשים עם טרשת נפוצה סובלים מן העייפות, ה- Fatigue, חבל לבזבז את הכוחות על חיפוש חנייה והליכה, כאשר ניתן וכדאי לנצל את האנרגיה לדברים שאתם באמת רוצים לעשות. תו הנכה מעניק לך יותר מרחב. מקומות החנייה השמורים לנכים הם רחבים יותר ועל כן מאפשרים לך לצאת בנוחות ולהוציא אמצעי עזר להליכה באם יש צורך. כמובן שגם הכניסה למקומות אלו קלה יותר ומאפשרת לדלג על שלב "העצבים" (המוכר לכולנו בחיפוש חנייה), כמו גם להיכנס לחנייה בנוחות ללא מאמץ מיותר של היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות הנדרשות ל"הידחקות" לחנייה צפופה. לאחר שהצגתי את הסיבות לשימוש בתו הנכה אפנה גם לפן החברתי-פסיכולוגי. האמת היא, שלרובנו חשוב מאוד כיצד אנו נראים בחברה ומה החברה חושבת עלינו. אכן, יכולים להיות מקרים בהם אנשים ינעצו מבטים כאשר תצאו מן המכונית ותלכו אל המסעדה כאשר אתם "נראים טוב מידי" בשביל להיות נכים. המלצתי היא להכין מראש משפט או שניים עימם אתם שלמים. לדוגמא אחת ההצעות עליה שמעתי: "נחמד לדעת שאני נראה בריא ובכושר, כי האמת היא שיש לי טרשת נפוצה, ומעודד לדעת שאני נראה הרבה יותר טוב ממה שאני מרגיש". כדאי להסתפק במשפט אחד ואין צורך לפרט על הפגיעה במיאלין, העייפות, הזריקות, המעקב ברפואי וכו'. המשפט הזה אפילו יותר מתאים לאלו מכם שנראים טוב וחשים אשמה על כך, או בושה בעקבות, השימוש בתו הנכה. כמובן, כל אדם והמשפט המתאים לו, לאישיותו ולדרך בה הוא מרגיש. מן הצד השני, באם אתם מרגישים נהדר היום ומזג האוויר נוח וקריר (כן, לפעמים יש ימים כאלו), אתם יכולים לבחור שלא להשתמש בתו הנכה. זה באמת כל כך פשוט. שימושי להחזיק בו לשעת הצורך, כשאתם זקוקים לו, אבל אין הכרח להשתמש בו כל הזמן, אם לא מתחשק לכם אל תשתמשו.   לגבי השאלה, כיצד ניתן להוציא תו נכה, ניתן לבקר באתר הממשלה ולראות את הקריטריונים. ואם הסתבכתם בנבכי הבירוקרטיה כדאי לפנות לעובדת הסוציאלית במרכז בו אתם מטופלים לשם עזרה והכוונה. אני מקווה שהפוסט הנוכחי עזר להסתכל על "תו הנכה" קצת אחרת. אם יש לכם הצעות או הערות כתבו תגובה, אני אשמח לקרוא ובטוח שגם הקוראים האחרים יוכלו להיעזר. מבוסס על כתבה שפורסמה באתר about.com: multiple sclerosis