כשהתעוררתי הלילה שוב ראיתי שיש לי דימום קל מהנרתיק, בדומה למה שהיה ביום שני השבוע שהבהיל אותי וגרם לי להעביר את כל אותו יום במיון.

 

הפעם לא התרגשתי מזה. אחרי אותו מקרה של יום שני שבעקבותיו עשו לי בדיקות מקיפות וראו שהכל בסדר, כנראה שזה מצב נורמאלי לתקופה זו של ההחלמה. גם יומיים אחר כך, ביום רביעי הייתי אצל רופא הנשים שלי בקופה (שהוא גם אחד משני הרופאים שניתחו אותי), הגעתי אליו לביקורת וגם הזכרתי את זה שהיה לי דימום יומיים לפני כן והוא לא התרגש מזה במיוחד, מלמל משהו על כיפת הנרתיק, לא הבנתי בדיוק מה, אבל לפי מה שהבנתי זה לא משהו מדאיג, וכאן מדובר ברופא שאני די סומכת עליו.

 

הוא גם עשה לי בדיקה ידנית ואמר שבסך הכל זה נראה בסדר. תהיתי באמת אם בדיקה ידנית מספיקה כדי לקבוע זאת או שבכל זאת צריך אולטרסאונד. אבל מכיוון שבאותו שלב לא הרגשתי תחושות חריגות כמו כאבים חריגים וכו' הנחתי שזה בסדר.

 

בכל אופן הוא גם אמר שלוקח שלושה חודשים עד שהאיזור מחלים לחלוטין וכרגע אני נמצאת חודש אחרי הניתוח כך שזה נשמע הגיוני שעדיין יהיו לי תופעות כמו כאבים ודימומים. הוא אמר לי לחזור אליו לביקורת נוספת בעוד חודשיים (שזה יהיה כאמור שלושה חודשים אחרי הניתוח). אולי בפעם הבאה שאגיע אליו, ליתר בטחון אבקש ממנו גם בדיקת אולטרסאונד, רק כדי להיות בטוחה שבאמת הכל בסדר.

 

מה שכן הוא חזר והדגיש זה שזה הזמן להתחיל לעשות ספורט כמו הליכה, שחייה וכיו"ב. הפעילות הגופנית הזאת תחזק את האגן ותעזור לתהליך ההחלמה.

עד עכשיו כבר עשיתי פה ושם הליכות וכל שנותר לי הוא כמובן להמשיך עם זה. ואני רוצה גם לחזור לשחייה. חשבתי לחזור כבר היום אבל היות ועדיין יש קצת טפטופים של דימום אני לא חושבת שיהיה כל כך נוח להיכנס ככה לבריכה, בדיוק כפי שלא הייתי הולכת לבריכה בזמן וסת. (ואחרי הניתוח והדלקת שהייתה וכו' אני כמובן לא אעיז לשים טמפון). אז היום אסתפק בהליכה וכפי שכבר למדתי להכיר את עצמי ואת תהליך ההחלמה, אני מניחה שמחר כבר לא יהיה דימום כלל ואז אוכל ללכת לבריכה ולשחות שחיית חתירה מתונה מאוד. כך או כך בשום אופן לא לוותר על הפעילות, בייחוד אחרי שהרופא הדגיש כמה שזה חשוב.