מן הסתם עדיין סובלת מכאבים במפשעות ובאגן. כבר נכנעתי וביקשתי מרופא המשפחה הפניה למרפאת כאב. אחרי שעשיתי את כל הבדיקות האפשריות והכל יצא תקין, כשהפיזיותרפיה מקלה רק באופן רגעי וזמני וגם התרגילים שאני מנסה לעשות, בפועל הם רק מחמירים את הכאבים במקום להקל, כנראה שאין ברירה אלא להשלים עם זה שככל הנראה קרה בדיוק מה שחששתי ממנו ואני סובלת מהידבקויות באגן, מחלה שאין דרך לרפא אותה אלא לכל היותר למצוא דרכים להקלה. 

 

אז הפניה כבר יש לי וגם יש לי תור ל-21 ביוני למרפאת הכאב אבל אני מודה שעדיין אני לא לגמרי שלמה עם הפנייה לשם. לא אוהבת להכניס לגוף שלי כל מיני חומרים זרים, אני שואפת לבריאות ולא להכניס לגוף כל מיני רעלים אבל המצב כרגע הוא כזה שאני מתקשה לתפקד, לא עושה ספורט, נאלצת לוותר על פעילות מינית מהנה (נו טוב, בוא נקרא לזה בשמו: נאלצת לוותר על אוננות כי זאת פעולה שגורמת לי כאבים עזים למשך יום שלם לפחות וזה לא שווה את ההנאה הרגעית). 

ובעיקר זה מכניס אותי לדיכאון. 

 

אני מוצאת את עצמי בימים אלה בעיקר נאבקת כדי לא להיכנס לדיכאון בגלל המצב הזה. מדי פעם קורה שאני כן מתייאשת ובוכה אבל במקרים אחרים מנסה לשאוב עידוד והשראה מכל מה שלמדתי עד היום בדרך היוגה. בייחוד מהסדנה שבה הייתי קצת לפני הניתוח שמלמדת איך לנצל כל מיני מצבים קשים בחיים כדי להפוך אותם לאנרגיה מתמירה ולהתחזק מהם. ולראות בכל דבר שקורה בחיים מעין שיעור ולראות מה השיעור הזה מנסה ללמד אותי. 

 

ואני חייבת להודות שבאמת מאז הניתוח ועם כל מה שאני עוברת, באמת שמתי לב שיכולת החמלה שלי כלפי אחרים גדלה. אחרים, הם בני אדם ובעלי חיים כאחד. מי שעוקב אחרי הבלוג הזה מספיק זמן יודע שאני טבעונית (בחודש יולי חוגגת 3 שנות טבעונות) מטעמי מוסר ואידיאולוגיה. איכשהו הסבל שאני עברתי בתקופה של הניתוח ואחריו ממחישים לי את הסבל של בעלי החיים במשקים אף יותר משהרגשתי זאת לפני כן. וגם כשאני שומעת או רואה בני אדם בסיטואציות מסוימות שבהן הם מוגבלים בצורות שונות, אני מרגישה הרבה יותר חמלה אליהם מאשר הייתי מרגישה לפני כן. אולי השיעור הוא באמת ללמוד איך לעזור לאנשים אחרים בדרכי שלי. 

 

ביום ראשון השבוע היה עוד מפגש מדיטציה במרכז ליוגה, בו התארחה בחורה שגם כן עוסקת בתטא הילינג, היא דיבר על הנושא הזה של שיעורים בחיים ושכל נשמה עוברת את השיעורים שלה וכשיש סבל אנחנו צריכים ללמוד את השיעור של הסבל הזה וברגע שנלמד אותו הסבל ייעלם. 

האמת, לי קשה להאמין שכל כך קל לרפא מחלות כרוניות וחשוכות מרפא כמו הידבקויות באגן (למשל) אבל אני כן, יותר מתמיד שואפת למצוא משמעות לחיים כי אחרת אני קרובה מאוד להיכנס לדיכאון וזה בטח לא מה שיעזור לי ולא יוביל אותי לשום מקום חיובי. 

 

וזה מחזיר אותי באמת לרצון לחזור לתרגל מדיטציה. בינתיים זה בגדר רצון. יש לי בבית כבר פינה שמיועדת לכך אפילו שרפרף מיוחד כזה שיושבים עליו בצורה כזאת כמו על הברכיים. עכשיו, כשאני לא יכולה לפשק את הרגליים ולשבת ישיבה משוכלת, היה זמן שניסיתי לשבת על השרפרף הזה וראיתי שזה בסדר ואני יכולה לשבת עליו לפחות זמן מה בלי כאבים. 

 

מה שאני צריכה זה באמת את הרצון והמוטיבציה לתרגל כי בינתיים באופן אוטומטי כשאני קמה בבוקר הדבר הראשון שאני עושה הוא להיכנס לפייסבוק. איכשהו צריכה למצוא דרך כדי לקבל מוטיבציה והשראה לתרגל כל יום כפי שעשיתי בעבר. אולי לקנות ספר מעורר השראה או להירשם לקורס מדיטציה במרכז ליוגה. 

פחות מתחברת לטיפולים פסיכולוגיים "קונוונציונאליים" של דיבורים וחפירות, צריכה משהו יותר רוחני. 

ואולי בכל זאת יש גם תרגול יוגה שיכול לעזור לי, לפחות להקל מעט ואולי למנוע סיבוכים של ההידבקויות. 

מקווה למצוא פתרון ודרך התמודדות.