שלום אורית

עבור להם שלושה חודשים מכתיבתי הראשונה באתר זה........והרבה דברים השתנו בי במשפחתי ובסביבה.

בסביבה-אנו עברנו לדירה משלנו

במשפחתי-הילדים חזרו להיות רגועים וחייכנים כמו שהיו לפני הבלאגאן שקרה עלי. ובן זוגי פחות לחוץ מבחינת העבודה.ומדאגה לי.

אני-מתמידה בטיפול פסיכותראפי  ורק כעת סודר לי פסיכיאטר דרך קופת חולים. ההחלמה שלי מאוד איטית בהשוואה לפעמים קודמות, אבל להגיד האמת  חשה אני שיתכן והפעם ההחלמה לא תהיה שלמה, כמו בפעמים קודמות, ואני "עובדת" על זה במוח שלי.   קשה לי לקבל זאת כי מכירה אני את עצמי פעילה מאוד: באה/הולכת/עושה/רצה/מביאה/קונה/מסדרת/ועוד.......ולאחר הבאלאגן עשקרה לי אני עושה דבר אחד ביום וזה "מספיק" לי רגשית.  חשה שכוחותיי נוצלו במלואם בשביל אותו דבר אחד ביום שעושה.  וזה מאוד מציק לי.  בעבר הייתי מתכננת לי שבוע קדימה ובכל יום הייתי עושה איזה 20 דברים במקביל או אחד אחרי השני.היה לי יומן מלא,גדוש, .......וכעת......לא.........אם אני אשלים עם המצב אז מה זה אומר לגבי התקדמות ההחלמה שלי? זה יעצור ההתקדמות? זה "יכניס" אותי לייאוש? זה יגרום לי "להרים" ידיים? זה "יחזיר" המחלה?

****************************************************************************************************************************************************

01/04/13

אני חייבת לאמר לך, שהדבר הראשון, שהרגשתי, כשקראתי את התשובה שלך הוא את יכלתך לפרגן , להינות מתמיכה וכן להוקיר ולהודות.

תכונה מופלאה ובהחלט מועילה לתהליך של החלמה.

בכמה משפטים הצלחת להביע את אהבתך לבעלך את הערכתך העמוקה למטפלת הקודמת שלך את התיחסותך הרצינית לדבריה של אחותך ואפילו לשלב מחמאה עבור כתיבתי.

אני משוכנעת, שהבעת התודה שלך כלפי בעלך והאהבה העמוקה שאת מגלה כלפיו מהווים חיזוק אדיר והופכים את התמודדותו בתקופה זו למשמעותית וחשובה.

המחקרים, שנעשו בתחום הזוגיות מצביעים שוב ושוב, שאחד המרכיבים, שתורמים הכי הרבה לזוגיות טובה וליציבותם של יחסי נישואין לאורך זמן הוא המרכיב של הערכה ואת זה נראה לי שאת בהחלט מעניקה לבעלך. דעי לך, שגברים רבים מסוגלים לשאת דיכאון, חולי וקשיים אחרים בחיי הנישואין כל עוד הם חווים הערכה ואהבה.

אין זה מובן מאליו לקבל אשה אוהבת ומעריכה. ולכן יקירתי, הפסיקי להמעיט בערכך ושנני לעצמך כל יום, כמה פעמים ביום את הדברים הטובים שהענקת ואת עדיין מעניקה לסביבתך.

חצאי ימים בהחלט יעזרו להתאוששותך וכך גם הכלים הרבים שרכשת. בנוסף, חשוב, שתצרי לעצמך כמה שיותר מקורות של עזרה ותמיכה.

יישר כוחך וכמובן אנחנו כאן איתך.

אורית

***********************************************************************************************************************************************

31/03/13

שלום אורית.מאוד נהנתי לקרוא את שכתבת.בעלי מאוד חשוב לי.אני אמרתי לו וגם ממשיכה להגיד לו שאני אוהבת אותו לפני הילדים.כאשר שמע זאת היה המום אבל הסברתי לו שחיפשתי כ"כ הרבה עד שמצאתי אותו.את האחד שאיתו הסכמתי להתחתן.כלל לא הייתי מחוזרת.מסוג הנשים/הבחורות/הבנות הביישניות שחברות יש אחת מקסימום שתיים.ושלא חשה בנוח בפאב או במועדון.ולכן בשלב מסויים ,והכל לווה בטיפול פסיכותרפי שבועי,החלטתי כן לקחת יוזמה ולשווק עצמי באינטרנט באתרי היכרויות............ולאחר פגישות ואכזבות/ועליות ומורדות/ושיחות טלפון ומפגשים מעליבים...מצאתי את שלי.וכעט פוחדת מאוד מאוד שהוא יעזוב.אני יודעת שאם המצב היה הפוך הייתי סועדת אותו ולא מוותרת עליו.....אבל המציאות מכה בפנים.ידועים הרבה מקרים של זוגיות שהבעל,בעת קושי רצוף וארוך לא מחזיק מעמד ונוטש/עוזב/ניפרד...וההפך זה אצל האישה.

אני כרגע ממתינה לטיפול שיחתי במרכז לבריאות הנפש של קופת חולים,ולבינתיים מטופלת שיחתית בביה"ח ואולי אחזור לתרפיסתית הקודמת שלי ולמעשה הראשונה שבזכותה התקדמתי ומצאתי הרבה הערכה למקצוע הזה....אולי באמת אבקש שידבר עם המטפלת הנוכחית שלי.שאולי תעזור לו  להבין  את המצב,את המרחב שלו אני זקוקה.

סיימתי לקרוא את הספר -חשכה נראית- של  וויליאם סטיירון-[קניתי אותו לפני כ-7 שנים ותמיד אמרתי לעצמי שמתישהו אקרא בו.כנראה שעיתות דיכאון  אצלי זה ה"מתישהו אקרא בו"] וכמי שחווה את הדיכאון  ואף אושפז,הכלי שעזר לא מאוד בהחלמה היה הבידוד והזמן   וזה בדיוק מה שנחוץ לי אך איך משיגים בידוד בסביבה של ילדים?....תיכף חוזרים לגן ולמעון אז אולי חצאי ימים יאפשרו לי להתאושש?????אולי????

מדוע התפרץ הדיכאון? רב הניסתר על הגלויי אבל אחותי טוענת כי תאונת הדרכים שקרתה לי כשבוע  לפני האשפוז הדכאוני ,היתה הזרז לדיכאון אבל שהכל התחיל עוד לפני לכן.......אולי אחותי צודקת אולי לא, אבל אני בטוחה שטיפול פסיכותרפי יעזור לי להבין הכל......

***********************************************************************************************************************************************

30/03/13

שלום לך יקרה.

אכן, זה מאוד לא פשוט להתמודד עם דיכאון, כשמסביבך זאטוטים קטנים ומאידך, העובדות הקטנות האלו (הילדים)

יכריחו אותך למצוא פתרונות יצירתיים למצב החדש בחייך ואולי בהמשך הדרך תהיה בכך ברכה.

האם את יודעת מדוע התפרץ הדיכאון שוב?

ראשית, אני חייבת לאמר לך אינך לבד.  נשים רבות חוות משברים של דיכאון דווקא אחר לידתם של הילדים . העייפות,

המתחים , התמודדות עם אמהות לעיתים מחיים שדים נושנים.

מה לעשות?

אל תתיאשי ואל תרגישי אשם -  אלו הבורות הכי מסוכנים, שסוחטים כל חלקת אנרגיה. העובדה שבמשך שנים ארוכות הצלחת

להתמודד ולכבוש יעדים מבלי לחוום דיכאון. מעידה על כך שרכשת לך כלים טובים ויש בך גם את הפוטנציאל הביולוגי וגם את היכולת

הרגשית לעבור את המשבר הנכחי ולהמשיך בחייך .

קחי עזרה הבייתה. כשילדי היו קטנים ונאלצתי להתמודד עם אינספור מטלות , הייתי מזמינה בייבי סיטריות  - ילדות קטנות בנות עשר - שתיים עשרה, מלאות אנרגיה ושמחת חיים. מאפשרת להם לשחק עם הילדים ובאותו הזמן , הייתי נוכחת ולא נוכחת. אפשרתי לעצמי לנוח ולעשות דברים נוספים מבלי שהילדים יהיו סביבי.

נסי להפגש כמה שיותר עם חברות, לכתוב כאן או כל דבר אחר, שיאפשר לך לאוורר את רגשותייך - לאו דווקא עם בעלך.

חשוב, שבעלך יזכה להתערבות מקצועית מדי פעם - מישהו, שיבהיר ויזכיר לו, שהדיכאון שלך איננו בגללו והוא אף איננו יכול לרפא אותך ברגע זה. הדבר החשוב ביותר הוא שהוא ישמור על המורל של עצמו (וזה גם מה שאת צריכה לאמר לו!!!!)  ובו זמינית, שיאפשר לך כמיטב יכלתו זמן חפשי ממטלות הבית וגידול הילדים על מנת , שתוכלי לעבוד על השקט הנפשי שלך.

חשוב ששניכם תזכרו, שמדובר במצב זמני שיש להערך לו. כך לדומה אפשר אולי לגייס יותר עזרה משפחתית או עזרה בנקיון הבית....

כן, יש תקופות קשות בחיי נישואין/ משפחה אבל הן אינן חייבות להיות הרסניות, התמודדות טובה של שניכם עשויה לחזק את הקשר ואת המחוייבות הזוגית האחד לשני.

כתבי לי יותר על עצמך...

מחזיקה לך אצבעות, שתרגישי טוב יותר כמה שיותר מהר.

אורית

*********************************************************************************************************************************************************

יום חמישי 28 מרץ 2013

אמצא משהו/י איי שם/כאן ברשת שמכיר משהי במצב שלי או שיכול לחוות משהו על מה שעובר עלי.אני נשואה בת 40 עם ילד בן 4וחצי וילדה בת 2 ו8חודשים.מאובחנת בדיכאון עם חרדות ואף בעבר אושפזתיץכעת לאחר 15 שנים אושפזתי שוב ואני משוחררת מזה שבועיים.אני לא יודעת מה לעשות עם המצב החדש.בעבר כשחליתי הייתי רווקה וגרתי עם הוריי.החלמתי-דרך ארוכה-הוצאתי תארים/עבדתי/התחתנתי/הבאתי שני ילדים מקסימים לעולם.וכעת אני חולה ונשואה עם בעל ושני ילדים והמצב קשה. כל הכלים שרכשתי להתמודדות עם המחלה בעת התרחשותה התפרצותה לא ניתנים ליישום כאשר מתרוצצים בבית שניי זאטוטים וצריכים אותי כל הזמן.האנרגיה שמנסה אני לשמר לעצמי מתכלה בטיפול בילדים ובעלי עצמו סובל את העצבות שלי.מה עושים?החלטתי כי בתקופת החגים אנוח אצל הוריי ובעלי ייסע עם הילדים להורים שלו .אבל מה אחרי זה?החג יסתיים ואז מה?איך אוכל לטפל בעצמי וגם בילדים מבלי לכלות את כוחותיי?