אז ככה אני השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר מחצי שנה, בצבא הייתי לוחם, כמו מלך התייחסו אליי והרגשתי שאני עושה משהו בשביל עצמי.. ואז הגיע השחרור. אני רק עובר בין עבודות לעבודות, נהיית פרנאויד בנוגע לכל דבר, מה יהיה בעתיד לגבי נשירת שיער.. ממש מפתח אובססיות כלפי זה, כל פעם מסתכל במראה, בודק אם יש שערות על הידיים וזה מכניס אותי ללחץ, המירוץ הישראלי די מפחיד אותי, צבא, פסיכומטרי, תואר.. כל המסלול השגרתי הזה שצפים ממך שתעשה, אני בן 22 ואין לי מושג מה אני רוצה לעשות, אני בנתיים חוסך לטיול ולא בטוח שאני רוצה לטוס, שהשתחררתי הייתי בטוח שאני הולך לעשות משהו וקיבלתי את הכאפה של החיים שלי.. אין לי מושג לאיזה כיוון לפנות אחרי זה, מבחינת זוגיות, לא הייתה לי אף פעם זוגיות רצינית(ההורים שלי גרושים מאז שאני ממש צעיר ואין לי מושג איך זוג נשוי מתנהל ואני מתחיל לחשוב שזה מזה), העניין של המטרות די מלחיץ אותי, החיים מתחילים להפחיד אותי, מה אני אעשה בעוד כמה שנים ואיפה אני אהיה? אני לא רואה את עצמי בשום מקום ואני מפחד להתקע.. שהם נגמרים מהר מידי, אני סה"כ בן 22 ורק חושב וחושב וחושב במקום לחיות את "הרגע הזה" שכולם אומרים שזאת התקופה הכי יפה בחיים.. אני מנסה  כל פעם להבין על מה מדברים, אבל אני בנתיים רק עובד, יוצא וישן מעט, מה שגורם לי לעייפות רבה במשך היום, החלפתישישה עבודות בכל התקופה הזאת, אני פשוט מרגיש מבוזבז בדברים שאני עושה, דברים כל כך שגרתיים ולא מועילים בשביל אנשים אחרין, שום סיפוק מהדברים שאני עושה, פשוט בא ומעביר בדיכאון יום עבודה אבל שאני עם החברים אני כולי מחוייך, מרכז העניינים, משהו דפוק.. אני מתחיל לחשוב שאולי משהו לא בסדר בדרך חשיבה שלי שאני כל כך הזמן דואג ובלחץ, הייתי רוצה לדעת מה לעשות עם זה, איך להרגע לבד, שאני מדבר עם אבא שלי הוא תמיד מרגיע אותי, אנשים שואלים אותי למה אני כל הזמן חושב על דברים כאלה ותאמת שאין לי מושג איך אנשים אחרים לא חושבים על זה... איך פשוט חיים בכיף ובשמחה בלי כל הדאגות האלה? שהייתי בן 13 סיפרו לי משהו על דוד שלי וממש התחלתי לפחד מהמוות.. סוג של מחשבות טורדניות(כל החיים חשבתי שיש לי חרדות עד שקראתי ספר "איך להתמודד עם חרדות" וגילתי שאין לי חרדות) והלכתי לפסיכולגית, תאמת אני לא יודע אם זה הועיל עד ככדי כך אבל באיזשהו שלב מסויים הפסקתי לחשוב על זה, אני כבר לא מפחד מהמוות, אני מפחד מהזדקנות וזה די עצוב כי אם הייתם רואים איך אני נראה.. כמו ילד בן 18. אני כל הזמן משתדל להכריח את עצמי לחשוב מחשבות חיוביות בראש ולחשוב בצורה אופטימית אבל זה תמיד מתקלקל באישזהו שלב.. איך אני יכול לחולל שינוי בראש שלי? להיות יותר רגוע נפשית? פשוט להתחיל לחיות.. אשמח לתשובות