"הטבע הוא הרופא הטוב ביותר", נהג לומר היפוקרטס מיוון העתיקה, מי שנחשב לאבי הרפואה המערבית - שכיום רופאים נשבעים בשמו במעמד קבלת התואר.

כבר במאה ה-19 דיווחו ספרי רפואה על "כוחו המרפא של הטבע". בעשורים האחרונים מתבצעים מחקרים במדינות רבות, לרבות בישראל, שקושרים בין חשיפה לשטחים ירוקים מרובי צמחיה ועצים – בעיקר בסביבת מקום המגורים – לבין שיפור במצב הבריאות ומניעת תחלואה ותמותה.

כך, למשל, מטה אנליזה של חוקרים מספרד שפורסמה בנובמבר 2019 בכתב העת Lancet Planetary Health מצביעה על קשר בין סביבה ירוקה להארכת חיים: ככל שאנשים מתגוררים באזור ירוק במרחק של עד 500 מטר מהבית – כך הסיכון לתמותה מכל הסיבות יורד.

מספר היפותזות מדעיות מסבירות את כוחותיו המרפאים של הטבע. המרכזית שבהן היא 'היפותזת הביופיליה', שמציעה כי לבני האדם יש דחף מולד לחפש קשרים עם הטבע, מאחר והם התפתחו אבולוציונית בשילוב עם הטבע. הקשרים של האדם עם הטבע, לפי השערה זו, הם קשרים ביולוגיים בבסיסם.

לצד זאת, מחקרים מדגישים כיצד תורמת חשיפה למרחבים ירוקים לביצוע פעילות גופנית סדירה, אשר תורמת רבות לבריאות האדם.

הפחתת לחץ ומתח נפשי

(צילום: shutterstock)

אחת התיאוריות שצמחה סביב השערת הביופיליה היא 'תיאוריית הפחתת הלחץ', שפותחה על רקע מחקר משנות ה-80 שפורסם בכתב העת Science והדגים כיצד צפייה בנוף הטבע מחלון בית החולים משפרת את יכולות ההחלמה מניתוחים.

תיאוריה זו גורסת כי חיק הטבע מעודד ירידה בלחץ, בעוד שחשיפה לסביבה אורבנית נטולת מרחבים ירוקים מעודדת לחץ. שהייה בטבע, לפי תיאוריה זו, מציתה באופן אוטומטי תגובות חיוביות של רוגע שמתבטאות בירידה בלחץ הדם וקצב הלב, תוך חסימה של מחשבות ורגשות שליליים.

לפי התיאוריה, מקורן של השפעות אלה אבולוציוני, מאחר ובני האדם התפתחו בתוך הטבע, ולכן ממשיכים להיות מושפעים לטובה מהטבע גם בתקופה המודרנית. כך, חשיפה מוגברת לגירויים חזותיים מורכבים, רעש ותנועה, שמאפיינת אזורים עירוניים נטולי סביבה ירוקה – עלולה להשפיע לרעה על רמות המתח הנפשי והעייפות ו"לעודד" התפתחות מחלות.

תיאוריית הפחתת הלחץ נחקרת באופן אינטנסיבי בעשורים האחרונים. מטה אנליזה של חוקרים מסין, שפורסמה בינואר 2021 בכתב העת Urban Forestry & Urban Greening, מצאה ראיות על סמך 31 מחקרים בהשתתפות 1,842 איש, לכך שחשיפה לטבע מועילה להפחתת רמות הלחץ הן במובן הנפשי והן במובן הביולוגי, כשהיא מובילה להפחתת רמות הורמון הלחץ קורטיזול ברוק, הפחתה בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, ירידה בקצב הלב, הפחתת רמות החרדה ושיפור בתפקוד הקוגניטיבי.

בין מחקרים העדכניים בנושא, ביוני 2019 דיווחו חוקרים בריטים בכתב העת Scientific Reports כי מי שמבלים לפחות שעתיים בשבוע (120 דקות) בחיק הטבע משיגים ירידה בלחץ הנפשי ושיפור של 23% באיכות החיים ושל 59% במצב הבריאות.

בישראל, חוקרים מאוניברסיטת חיפה הדגימו במחקר שפורסם בדצמבר 2021 בכתב העת Journal of Environmental Psychology כיצד חשיפה לטבע נקשרת לירידה ברמות המתח הנפשי בעת הסגר הראשון בעקבות מגפת הקורונה, שבו הוגבלה התנועה למרחק של מאה מטר מהבית. בסקר שהופץ בקרב 776 נבדקים, התברר כי מרחבי טבע ליד הבית או כאלה שנשקפים מהחלון תרמו לשיפור באיכות החיים ולרמות גבוהות יותר של חשיבה חיובית ורמות נמוכות משמעותית של מתח. המחקר מצא כי גם צפייה בתמונות של נופי הטבע מובילה לירידה ברמת הלחץ ובהשפעות השליליות של הסגר.

על בסיס העבודות שקושרות בין חשיפה לטבע להפחתת מתח נפשי, פותחו בשנים האחרונות מספר שיטות של טיפולים נפשיים שבסיסם חשיפה למרחבים ירוקים. בפברואר 2022 פורסם בקנדה כי רשת של רופאי משפחה יחלו לנפק למטופלים "מרשם ליציאה לטבע" כטיפול להורדת לחץ ומתח. גם בארה"ב דווח לאחרונה על תופעה דומה של רופאים שמספקים למטופליהם מרשמים להליכה בחיק הטבע תוך חשיפה למרחב הירוק, להפחתת מתחים.

שיפור מצב הרוח ומניעה וטיפול בדיכאון וחרדה

(צילום: shutterstock)

מחקרים מצביעים על קשר ברור בין חשיפה למרחבים ירוקים לבין ירידה בנטייה לתסמינים של דיכאון וחרדה והצפת רגשות חיוביים.

ביוני 2015 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת סטאנפורד בכתב העת Landscape and Urban Planning, כי במחקר שכלל 60 נבדקים שחולקו אקראית לשתי קבוצות – האחת שהכוונה להליכה של 50 דקות בחיק הטבע והשנייה להליכה של 50 דקות בסביבה עירונית – נמצא כי בהבדל מהליכה בעיר, הליכה במרחבי הטבע הירוקים הועילה לנבדקים בהיבט הרגשי, הובילה לירידה בחרדה, בדידות ורגשות שליליים.

סקירה מנורבגיה שפורסמה במארס 2022 בכתב העת Journal of Clinical Medicine, מצביעה על שיפור בתסמינים של דיכאון וחרדה הודות להליכות במרחבים ירוקים. באחד המחקרים בסקירה נמצא כי הליכה בסביבה מיוערת, בחורשות עצים, מועילה יותר נגד דיכאון וחרדה בהשוואה לסביבה פרברית שמאופיינת אף היא בשטחים ירוקים רבים.

בדצמבר 2020 דיווחו חוקרים מגרמניה בכתב העת Scientific Reports כי מצאו מגורים ברחוב רווי בעצים במרחק שהוא סביב 100 מטרים מהבית – מלווים בירידה בסיכוי להזדקק למרשמים לתרופות נוגדות דיכאון.

אף ביחס לחרדות, חוקרים אמריקאים מצאו באוגוסט 2015 כי הליכות בטבע מסייעות לבריאות הנפש כשהן מפחיתות תסמיני חרדה ומשפרות יכולות קוגניטיביות.

חוקרים בריטים מצאו בינואר 2014 כי מעבר דירה לאזור בעל שטחים ירוקים  מוביל לשיפור בבריאות הנפשית שנשמר לאורך זמן.

מספר חוקרים ומטפלים מציעים בשנים האחרונות טיפולים ייעודיים שכוללים חשיפה למרחבים ירוקים למתמודדים עם דיכאון וחרדה. בדצמבר 2021 מנו חוקרים מדרום קוריאה בכתב העת JPPE את התועלות של טיפול בחשיפה ליערות והשפעתו על הפחתת תסמיני לחץ ופוסט טראומה שהתפתחו אצל כבאים שהיו עדים לשריפות קשות.

מספר מחקרים מיפן מצביעים על ההשפעות המיטיבות של 'אמבטיות יער' על מצב הרוח. "אמבטיית יער" וביפנית "שינרין יוקו" הוא מונח מסורתי יפני שמבקש לתאר השפעות מיטיבות של שהייה ביער שגדלים בו עצים ירוקים רבים לצורך שיפור הבריאות הפיזית והנפשית, שהייה שיכולה להתבצע גם ללא פעילות גופנית כמו הליכה. מחקר יפני שפורסם בינואר 2007 בכתב העת Public Health מצא כי שהייה ביער מלווה בירידה של רגשות שליליים של עוינות, דיכאון וחרדות בקרב בוגרים עם רמות מתח גבוהות אקוטיות וכרוניות.

שיפור בקשב, ריכוז וזיכרון

(צילום: shutterstock)

על בסיס השערת הביופיליה, בשנות ה-80 פותחה 'תיאוריית שיקום הקשב', שמניחה כי אנשים יכולים להתרכז טוב יותר לאחר חשיפה למרחבי הטבע, ולעתים אף לאחר צפייה בתמונות מהטבע בלבד. זאת מאחר והגירויים בטבע מקלים על יכולות למיקוד קשב גם באופן בלתי רצוני וללא מאמץ, למשל במבט על העננים שזזים בשמיים, העלים הנעים עם הרוח ומים שופעים בנהר או במפל. לפי תיאוריה זו, המנוחה שמאפשר הטבע מהצורך להתאמץ למתן קשב בחיי היומיום – היא זו שמקנה לטבע יכולות לשיקום הפרעות קשב וריכוז.

התיאוריה מגדירה ארבעה ממדים בטבע שמאפשרים שיקום ליכולות קשב: התלהבות – שמשמעותה היכולת למשוך תשומת לב ללא מאמץ; המשכיות – שמשמעותה היכולת לצפות בגירויי הטבע באופן המשכי מבלי להידרש למיקוד הקשב; ריחוק – כאשר הטבע צריך להיות מספיק רחוק מהבית מבחינת התודעה כדי להשתחרר מלחצי היומיום; והתאמה – שמשמעותה השפעה מיטיבה בעיקר של סביבת טבע שהאדם מחבב מלכתחילה.

מחקרים רבים תמכו ברבות השנים בתיאוריה הזו. סקירה, המבוססת על 31 מחקרים שבחנו את התיאוריה, שפורסמה על ידי חוקרים בריטים בספטמבר 2016 בכתב העת Journal of Toxicology and Environmental Health, מספקת עדויות אמפיריות לכך שחשיפה לטבע משפרת יכולות קשב וריכוז על סמך מדדים שונים, לרבות מבחני קשב. מהסקירה עולה כי גם יכולת הזיכרון משתפרת לאחר חשיפה למרחבים ירוקים. 

בין העבודות העדכניות שסקרו את הנושא, מחקר מקנדה שכלל כ-37,000 תושבים ממחוז ונקובר, וממצאיו פורסמו במארס 2022 בכתב העת Environmental International, מצא במעקב שנמשך שבע שנים בממוצע כי לילדים שגדלים ביישובים עתירי מרחבים ירוקים שנחשפים למרחבי הטבע בילדותם במינון גבוה, בהשוואה לילדים עירוניים, יש סיכון נמוך יותר לפתח הפרעות קשב וריכוז. באזורים ירוקים נטולי חלקיקים מזהמים באוויר אף נצפתה ירידה של 50% בסיכון להפרעות קשב וריכוז. לעומת זאת, מגורים בסביבה עתירת זיהום אוויר ונטולת מרחבים ירוקים – העלו ב-62% את הסיכון להתפתחות הפרעות קשב וריכוז.

במחקר מדנמרק, שבחן נתונים אודות 814,689 ילדים במשך תשע שנים, וממצאיו פורסמו בדצמבר 2020 בכתב העת Environmental Health Perspectives, נמצא כי לילדים שמתגוררים באזורים נטולי סביבה ירוקה סיכון גבוה ב-55% לפתח הפרעות קשב וריכוז, בהשוואה לילדים שנחשפים למרחבים ירוקים רבים באזור מגוריהם. גם לאחר נטרול השפעה אפשרית של משתנים מתערבים – הסיכון להפרעות קשב וריכוז היה גבוה ב-20% אצל ילדים שמקום מגוריהם דליל במרחב ירוק.

במחקר נוסף מאיטליה, שפורסם באוקטובר 2018 בכתב העת Frontiers in Psychology, נמצא כי ילדים תלמידי כיתות ד' ו-ה' בבית ספר יסודי שמבלים את ההפסקה בבית הספר בחיק הטבע הירוק מציגים שיפור ביכולות קוגניטיביות, בהשוואה לילדים ששוהים בהפסקה באזור בנוי, לרבות בשיקום יכולות קשב ושיפור בזיכרון.

על בסיס המחקרים בנושא, הגדיר הסופר והעיתונאי האמריקאי ריצ'רד לוב בשנת 2005 את המונח 'הפרעת החסך בטבע' (Nature Deficit Disorder), שמתאפיינת בהעדר חשיפה לטבע אצל ילדים שספונים כיום לרוב בביתם מול הטלוויזיה ומסך המחשב, תופעה אשר מעלה את הנטייה להתפתחות הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות.

מחקרים מצביעים על השפעות מיטיבות של שהות בחיק הטבע על שיפור תהליכים קוגניטיביים, לרבות תפקודי חשיבה וזיכרון, גם בקרב מבוגרים. באחד המחקרים מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב, שפורסם בדצמבר 2008 בכתב העת Psychological Science, הודגם כיצד הליכה בטבע וצפייה בתמונות של מרחבי הטבע משפרות את התפקוד במבדקים קוגניטיביים הקשורים במתן קשב ובזיכרון של ספרות.

בהיבט הביולוגי, מספר עבודות מצביעות על השפעה של חשיפה למרחבים ירוקים על פעילות מוחית מוגברת באזור קליפת המוח הקדם מצחית (פרה פרונטלית) שאחראית גם על ויסות סביבתי. במחקר מיפן שבחן את הנושא, שממצאיו פורסמו בחורף 2015 בכתב העת Journal of Neuroimaging, נמצא כי למרות שגם חשיפה לעציצים ירוקים וגם לתמונות של עציצים משפיעה על מצב הרוח של נבדקים לטובה, הרי שרק חשיפה לעציצים במציאות ולא בתמונות מובילה גם לשינויים בפעילות המעטפת המוחית ולעלייה בריכוז ההמוגלובין המחומצן באזורים הפעילים, באופן שמעיד על השפעה מיטיבה על פעילות המוח.

החלמה מניתוחים וטיפולים רפואיים

(צילום: shutterstock)

מספר עבודות מצביעות על השפעה מועילה של חשיפה לטבע ירוק בשלבי ההחלמה לאחר ניתוחים. מפורסמת בהיבט זה עבודתו של פרופ' רוג'ר אולריך משבדיה, שפורסמה עוד באפריל 1984 בכתב העת Science שזיהתה כי מחלימים מניתוחים שמאושפזים בבית החולים לאחר הניתוח במחלקה עם חלונות שמהם נשקף נוף לטבע ירוק – מחלימים מהר יותר. מטופלים אלה נזקקו לפחות ימי אשפוז לאחר הניתוח, קיבלו פחות הערות שליליות מאחיות בתיקיהם הרפואיים, ונדרשו לפחות לטיפולים בחומרי הרדמה וטשטוש ובאופיאטים לשיכוך כאבים.

מספר מחקרים שפורסמו מאז ועסקו בתכנון אדריכלי של מוסדות רפואיים, חיזקו את הממצאים. כך, במאמר מאיטליה שפורסם במארס 2018 בכתב העת City, Territory and Architecture, מוצגות עדויות שתומכות בשילובם של מתחמים ירוקים במרכזים רפואיים לעידוד החלמת מטופלים, בתחום בארכיטקטורה שאף זכה לשם 'תכנון ביופילי' – כלומר תכנון שמתייחס לקשר שבין האדם לטבע.

באחד המחקרים שמוזכר במאמר, שבוצע בארה"ב ופורסם בספטמבר 2008 בכתב העת HortTechnology, מתוארות השפעות מיטיבות של הצבת עציצים ופרחים בתוך חדרי ההחלמה של מאושפזים שעברו ניתוחי בטן. מטופלים שזכו בעציצים ופרחים בחדרי האשפוז נזקקו לפחות תרופות לשיכוך כאבים לאחר הניתוח, ותועדו עם רמות נמוכות שיותר של לחץ דם, קצב לב, כאבים, חרדות ועייפות ועם תחושות חיוביות גבוהות יותר ושביעות רצון משופרת.

עידוד פעילות גופנית

(צילום: shutterstock)

מחקרים רבים מזהים קשר בין חשיפה למרחבים ירוקים בטבע לבין הבריאות, אשר מוסבר בנטייתם של אנשים ששוהים בחיק הטבע להקפיד יותר על פעילות גופנית.

יציאה לטבע מספקת מרחב לשפע סוגים של פעילויות בכל הגילים, לרבות הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים ועוד. מחקרים רבים מצביעים על כך שאנשים נוטים לבצע פעילות גופנית בכמויות גבוהות יותר כשהם נחשפים לטבע או מתגוררים באזורים ירוקים.

באחד המחקרים מהעיר בריסטול בבריטניה, שפורסם במארס 2010 בכתב העת Social Science & Medicine, נמצא כי מי שהתגוררו בסמיכות לפארקים נטו יותר להקפיד על ההמלצות לביצוע פעילות גופנית למשך 30 דקות או יותר בעצימות בינונית או גבוהה חמישה ימים בשבוע.

גם אצל ילדים, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם בינואר 2012 בכתב העת Health Place, מצא על סמך נתוני GPS כי ילדים שמתגוררים בסמוך למרחבים ירוקים, בעשירון העליון של חשיפה למרחב ירוק בהשוואה לעשירון התחתון, הם בסיכויים גבוהים ב-39% להיות מעורבים בפעילות גופנית סדירה שתורמת למצב הבריאות הכולל.

בישראל, איסוף הנתונים המבוצע במכון גרטנר אחר חולי לב שעברו ניתוח מעקפים זיהה לאחרונה, כי מטופלים לאחר ניתוחי מעקפים שמתגוררים בסביבה ירוקה יותר נוטים לבצע יותר פעילות גופנית שמועילה לבריאותם. במחקר שפורסם בדצמבר 2019 בכתב העת European Journal of Preventive Cardiology, נמצא כי למנותחי מעקפים שמתגוררים באזורים ירוקים סיכויים גבוהים ב-52% להיות פעילים גופנית.

יש לציין כי יש עבודות שמדגישות את התועלת הנוספת בפעילות גופנית בטבע בהשוואה לפעילות גופנית בעיר. כך, למשל, סקירה שפורסמה בשנת 2010 מצאה כי ריצה בפארק טובה יותר להמרצה אנרגטית ושיפור מצב הרוח מאשר ריצה במכון כושר.

חיזוק מערכת החיסון

(צילום: shutterstock)

השפעות חשיפה לטבע על תפקוד המערכת החיסונית הודגמו בעבודות רבות. בסקירה בנושא מיפן, שפורסמה באוקטובר 2019 בכתב העת Environmental Health and Preventive Medicine, נמצא כי חשיפה לטבע הירוק הפראי ב"אמבטיות היער" היפניות מלווה כעבור שבוע עד חודש בעלייה ברמות ובפעילות של תאי NK ("תאי הרג טבעי") של המערכת החיסונית.

מחקר נוסף מיפן שבחן את השפעות אמבטיות יער, ופורסם באביב 2007 בכתב העת International Journal of Immunopathology and Pharmacology מצא השפעה על פעילותם של מרכיבים נוספים במערכת החיסונית, לרבות שיפור בפעילותם של פרפורין וגרנזים – חומרים המופרשים על ידי תאי המערכת החיסונית בעת שאלו נחשפים למזהם, וכן עלייה ברמות תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים בדם הפריפרי. כמו כן, נמצא בעבודה כי טיול יומי ביער מעלה את רמתם של חלבונים נוגדי סרטן, שנוצרים ומתרבים בגוף על רקע פעילות המערכת החיסונית כנגד התפשטות של גידולים סרטניים.

ההנחה הרווחת כי לפחות חלק מתרומתו של הטבע הירוק לחיזוק המערכת החיסונית ניתן לייחס לחשיפה לפיטונצידים (Phytoncides) – חומרים כימיים שמשתחררים מצמחים במטרה להגן עליהם מפני מזיקים כמו חרקים למיניהם, אשר לפי מחקרים, החשיפה אליהם מלווה בירידה בהורמוני לחץ ועלייה בפעילות תאי NK במערכת החיסונית.

הורדת לחץ דם

(צילום: shutterstock)

מחקרים מזהים השפעות מיטיבות של טבע ירוק על הורדת לחץ דם. במטה אנליזה בנושא מיפן, שפורסמה באוגוסט 2017 בכתב העת BMC Complementary and Alternative Medicine, נבחנו השפעותיהן המיטיבות של אמבטיות היער היפניות ("שינרין יוקו") על לחץ הדם, והתברר מסיכום של 20 מחקרים בהשתתפות 732 נבדקים, כי חשיפה לעצי היער מובילה לירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי, הן בקרב נבדקים צעירים בריאים והן בקרב מי שאובחנו עם יתר לחץ דם. ככלל, חשיפה ליער הובילה לפי המטה אנליזה לירידה ממוצעת של 3.15 יחידות מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ולירידה של 1.75 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי. מאחר והירידה נצפתה גם בקרב מי שהלכו ביערות וגם בקרב מי שרק שהו בהם – החוקרים מניחים כי השפעותיו של היער הירוק על הורדת לחץ דם הן מעבר להשפעה המיטיבה של פעילות גופנית על לחץ הדם.

מחקר מקנדה, שפורסם באוגוסט 2021 בכתב העת International Journal of Hygiene and Environmental Health, מצא כי מגורים בסמוך לפארקים מלווים בירידה בערכי לחץ הדם.

מניעת מחלות לב וכלי דם

(צילום: shutterstock)

מחקרים מסוימים זיהו קשרים ישירים בין חשיפה לאזורים ירוקים לירידה בסיכון לתחלואה ותמותה קרדיו וסקולארית. מטה אנליזה מקיפה מבריטניה, שפורסמה באוקטובר 2018 בכתב העת Environmental Research, מצאה קשר בין חשיפה למרחבים ירוקים לירידה של 16% בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד, שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Environmental Health, מצא כי במעקב שנמשך חמש שנים בממוצע, מגורים בסמוך למרחבים ירוקים, ברבעון העליון של חשיפה לסביבה ירוקה בהשוואה לרבעון התחתון, מלווים בירידה של 22% בסיכון לתמותה משבץ מוחי.

גם בישראל, חוקרים מהמרכז הרפואי סורוקה והמחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב, דיווחו באוקטובר 2017 כי מגורים באזורים ירוקים מפחיתים סיכון להתפתחות מחלות לב. לשטחים ירוקים באזור המגורים הייתה השפעה על מחלות לב אף יותר מהשפעות של זיהום אוויר, ובהשוואה לנבדקים שבסביבת מגוריהם לא היו כמעט שטחים ירוקים, אלו שהתגוררו בסמוך לשטחים ירוקים מועטים היו בסיכון נמוך ב-28% להתקפי לב, ואילו מגורים בסביבה עתירת שטחים ירוקים לוו בירידה של 48% בסיכון להתקפי לב.

הפחתת סיכון למחלות נוספות

מחקרים מסוימים קשרו בין טבע - ובמיוחד בין מגורים בסביבה של מרחבים ירוקים - לבין הטבות בריאותיות רבות אחרות, לרבות שיפור איכות ומשך השינה, מניעת השמנה, הפחתת הסיכון לסוכרת, וייתכן שאף ירידה בסיכון לסרטן ומניעת מחלות נוירולוגיות. עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון את הקשר בין חשיפה לטבע למחלות השונות. 

ההנחה כי הקשר בין סביבה ירוקה לירידה בסיכון לחלק מהמחלות מתווך לפחות בחלקו בשיפור הסיכויים להקפיד על אורח חיים בריא אצל המתגוררים בסמוך לאזורים ירוקים, החשיפה המופחתת לזיהום אוויר וההטבות המוכחות של טבע על הגוף, כגון הפחתת לחצים וחיזוק המערכת החיסונית.

עדכון אחרון: יולי 2022