אתה לא צריך לזייף, מותר לך לסבול מבעיה וגם אינך אשם בה. חברי אמת ינסו לעזור לך. חשוב שתשתדל להיות עדין וטוב עם אנשים ולהתקרב לאט ובהדרגה. תן לאנשים החשובים לך דאגה ומעשים טובים. ביחד עם זה, טפל בחייך האישיים ושקם אותם. מצא תחביבים לעסוק בהם, לחשוב עליהם ולשתף בהם אחרים. תעריך ותאהב את עצמך בזכות מה שאתה אוהב, ותן אהבה לאחרים מתוך עצמך. נסה לדבר עם אנשים על תחביבים משותפים, על ענייני המסגרת המשותפת ועל החיים הרגשיים. הראה להם שהם מעניינים אותך וחשובים לך והשתדל לא לכפות את עצמך אלא להתחשב בקצב של האנשים. השתתף בחוגים ומסגרות שמעניינות אותך, שם תכיר עוד אנשים. אם תעריך את עצמך ותדע בזכות מה, יותר יעריכו אותך וגם יהיה לך יותר קל לעזור לעצמך. אפילו דברים פשוטים שאתה אוהב לעשות ושמיטיבים אתך, יכולים לעזור לך להבין מי אתה ולאהוב את עצמך. השתדל לעשות הרבה דברים שטוב לך אתם. בעזרת אמונה אפשר לשפר מצב, הנה אני עם מגבלת הלמידה הצלחתי ללמוד היטב באוניברסיטה. גם אתה יכול להתגבר.

שלום לך יקרה, מה היה קורה אם היית מוכנה לקבל את העובדה שחלק מחייך העברת בלי למצות את כל הדברים שהזכרת?!, מה אם היית מוכנה לותר על האבל המתמשך הזה ולנסות לעשות משהו חדש?, משהו שעוד לא עשית ולא ניסית? יש משהו בתרבות המערבית - ואני כותבת את זה כי בתרבויות אחרות לפעמים זה שונה לחילוטין, שמלמד אותך לחשוב שאם רק תרצה תצליח, שהכל תלוי בך..... שהחיים הם משהו חד פעמי ונילפא שצריך לנצל כל רגע ממנו ולהגיע להישגים כאלו וכאלו.... אולי זה לא באמת כך?, מידת השליטה שלנו לא כזאת עצומה אבל היא כזאת שתאפשר לנו לקחת החלטות לגבי החלק הבלתי נשלט, כמו לדוגמה להפסיק לאכול את עצמנו על מה יכולנו לעשות ומה היה אמור לקרות, מה דעתך?, נסי להתרכז רגע ולחשוב איזה מין אישה היית לו היית מפסיקה להתאבל ולחשוב על מה שלא היה?

שמואל יקר, אתה מתאר מצב מוכר של פוסט - התמכרות: ריק קיומי, חוסר שימחה, אבדן תחושת חיות - אילו רגשות שיכול מאוד להיות שהיו גם קודם רק שלא עלו על פני השטח כי "טבעו" תרתי משמע בתוך האלכוהול. אתה מתאר במדוייק חוויה המוכרת לאנשי המקצוע המלווים תהליכי יציאה מהתמכרות - מתפנה לעיתים חלל רגשי קיומי , שהיה מכוסה בחומר עצמו. אני עצמי מכירה את זה מהחושה שאפפה אותי כשהחלטתי להתנזר משוקולד ומסוכר, אתה למעשה כרגע בתהליך של הסתגלות, , הגוף והנפש לומדים לפגוש את העולם ללא האלכוהול והמסך שהוא סיפק. מה אפשר לעשות? הרעיות להצטרף לאלכוהוליסטים אנונימיים הוא ניפלא  - הם מספקים מעטפת נהדרת שמאפשרת מקום לעבודה נפשית עמוקה ואמיצה. כדאי גם לעבור תהליך נפשי עם פסיכולוג/עוס - זה שלה חשוב שאפשר לעשות בו המון מבחינת הגילוים העצמיים והשינויים לא רק בשתייה אלא בכלל. ואם אתה באמת מרגיש "על הקצה", ניתן כמובן להיעזר בטיפול תרופתי , לשם כך יש לדבר עם רופא המשפחה ו/או פסיכיאטר. מה דעתך? 

יקרה, המחלה שלך היא לא את. היא סוג של "דיבוק" שדבק בך ומספר לך כל מני דברים הרסניים ומסיטים בכדי לא לאפשר לך לחיות. הקול הזה שאת שומעת הוא קול רע/ מעוות והוא לא שלך. איך אני יודעת? עצמם העובדה שכתבת כאן, שאת מודעת לטירוף שהקול הזה מכתיב לך ובחייך מכוון לשם. יכול להיות שמה שאת זקוקה לו כעת הוא תקופה של אשפוז עם צוות שיהיה סביבך 24/7 ולא ייתן לך לפעול לפי הקול. הקול ידבר אבל הבחירות תהיינה (בלית ברירה) בריאות. רק בדרך זאת תביסי את הקולות הרעים האלו. תלמדי שגם כשהם משמיעים את קולם  - צזה כמו מוזיקה שמגיעה מבניין מרוחק ולא מכתיבה לך מתי לרקוד ולא גורמת לך לנוע לצלילי הקצב. הקול ילד וידעך כשילמד שלא מתייחסים אליו (כמו שאנחנו כבר לא שומעים את רעש המקרר או המזגן... או גם אם שומעים לא מתייחסים....). מה דעיתך?