אַבָּא – אַתָּה יוֹדֵעַ מָה יֵשׁ לִי בַּלֵּב,

אַתָּה רוֹאֶה – אֶת כֹּל הַכְּאֵב.

עַד כַּמָּה אֲנִי תָּאֵב,

וּמָה אֲנִי חוֹשֵׁב.

מָתַי אֲנִי מְכַזֵּב,

לָמָּה אֲנִי מְאַכְזֵב,

וְכַמָּה וְאֶת מִי – אֲנִי בֶּאֱמֶת אוֹהֵב.

.

מִמְּךָ – אֵין לִי מָה לְהַסְתִּיר,

אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ – אַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאִתְּךָ הַכֹּל פָּתִיר.

וְנִמְאַס לִי לִכְתֹּב עוֹד שִׁיר,

עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר – לֹא עָשִׁיר.

אָנָּא – אֶת אוֹרְךָ עָלַי תָּאִיר,

וְאִם אֶפְשָׁר – שֶׁזֶּה יִקְרֶה בְּאֹפֶן מַמָּשׁ מָהִיר.

.

אַבָּא, אַתָּה יוֹדֵעַ – שֶׁנִּמְאַס לִי לְזַיֵּף חִיּוּכִים,

וּלְנַסּוֹת לְהָאִיר – מְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים.

הָיִיתִי רוֹצֶה לִחְיוֹת – חַיִּים שְׂמֵחִים,

אַךְ כָּאֵלֶּה – שֶׁמְּלֵאִים בְּעָרָכִים.

.

אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ – לַעֲבֹר הַרְבֵּה תִּקּוּנִים,

וּלְסַדֵּר אֶת מָה שֶׁשָּׁבוּר – אֶצְלִי בִּפְנִים.

לִלְמֹד לְהִתְמַקֵּד – וְלֹא לְהִתְפָּרֵשׂ לְכֹּל הַכִּווּנִים,

וְשֶׁהַלֵּב וְהַשֵּׂכֶל – יִהְיוּ מְאֻזָּנִים.

.

אֲנִי יוֹדֵעַ – שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה,

וְהַהַשְׁגָּחָה בִּגְאוֹנוּת אֱלוֹקִית – אֶת הַמְּצִיאוּת טוֹוָה.

וְעֲדַיִן – אֲנִי רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת אֶת מָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ חוֹוָה,

וּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אַהֲבָה.

.

אָז אַבָּא,

תֵּן לִי תִּקְוָה – וְתֵן לִי כּוֹחַ,

לְהִתְמוֹדֵד – וְלֹא לִבְרֹחַ.

תָּאִיר לִי בְּאוֹרְךָ – שֶׁאוּכַל לִזְרֹחַ,

וְשֶׁאַף פַּעַם לֹא אַפְסִיק – בְּךָ לִבְטֹחַ.

.

תַּעֲזֹר לִי לִבְחֹר בַּנָּכוֹן – וְלֹא בַּנּוֹחַ,

לִזְכֹּר אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ – וְאֶת הַשְּׁאָר לִשְׁכֹּחַ.

תַּעֲנִיק לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לִסְלֹחַ,

וְאֶת הַלֵּב שׁוּב – לִפְתֹּחַ.

.

תֵּן לִי אֶת הָרָצוֹן לְהַבְחִין,

וְאֶת הַשֵּׂכֶל – לְהָבִין.

בֵּין מָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ – לְמָה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה,

וּלְאַזֵּן בֵּינֵיהֶם – כָּךְ שֶׁאֶהְיֶה מְרֻצֶּה.

.

אַבָּא – אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת קָרוֹב,

לְהַחֲזִיק חָזָק – וְאַף פַּעַם לֹא לַעֲזֹב.

וְגַם כְּשֶׁאֲנִי רַע – לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב,

כְּדֵי שֶׁאַפְסִיק לִשְׂנֹא – וְאַתְחִיל בֶּאֱמֶת לֶאֱהֹב.