אני זקוק לתיקון של אמון ראשוני. אני מבקש לעמוד מול האימה והמוות ולגרשם ממני כשמימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אלי !

ישנה תחושה שאסור לי להרגיש. היא מסוכנת, מבלבלת, ומאיימת על זהותי. אם ניתן לה מקום היא תמחק את מי שידוע בתור אני, אני חושש שאם אנשים יגלו עלי את הצד האחר שלי, אפשר שלא ירצו יותר בחברתי. יבוטל כרטיס החבר שלי. ויזרקו אותי מהקבוצה. לפעמים נדמה לי שהחלק המסתורי שבי יותר גדול ממני . ואם נרשה לו להיות שם באופן חוקי, הוא יוכל לסחוף אותי להרס עצמי, או שיגעון, לכן, במשך שנים, אני משקיע הרבה מאמצים לשמור את הרגש האסור עמוק בתוכי. מוקטן, מוצפן, מכוסה בצבעי הסוואה, מוגן על ידי הסבר שמדמה אותו לדבר אחר. ולמרות כל זאת, הוא חוזר לביקור מדי זמן מה, ללא התראה, ומציף אותי כאילו הייתי בובת סמרטוטים .החלק הקשה הזה בא לי בחינם. לא עשיתי דבר טוב או רע שבגללו הוא מגיע לי. הופיע יום אחד. ללא הכנה. ללא הסבר. בלי שום קשר למה שעשיתי לפניו או אחריו. הם החליטו לתת לי לשאת את הכאב ולסחוב את המשקולת שלהם אתי לכל מקום

"פוסט טראומה". תחושות שנותרו בך ממשבר שלא נפתר ונשארו עמך כיסוד המאיים על האני שלך. או על יכולתך להשתייך למשפחה או לחברה. הם ( אנשי הצללים ) יאמרו לנו שפציעה קדומה שלא ידעת איך להתמודד עמה, נשארה בך כזיכרון מאיים, רגש שאינך יודע לשאת. בכל פעם שהוא עולה הוא מחזיר אותך ליום ולמקום שבו עמדת חסר אונים מול איום על קיומך. רגע שבו העולם שהכרת ובו בטחת, נגמר פתאום. יום שבו כל מה שלימדו אותך לא היה תקף יותר. ומאז יש ספק אם אי פעם היה נכון. סיפור שניטלו ממנו כל מילותיו. ואין בו יותר סוף, או התחלה, או מהלך ברור. מקום שאין בו רחמים.

איתי יקר. אתה צודק. בפוסט טראומה ישנה חזרה כפייתית - שוב ושוב על האירוע המאיים. מאידך, ישנם טיפולים שהם סוג של "מוחקים" את הזיכרון וישנם אלו שדווקא דוגלים בשיטה של "להכנס" באירוע עד הסוף עד שהטראומה שוכחת בכל מקרה כדאי להתחיל לעבוד על הדברים. מה ניסית עד עתה?

חוץ לשחזר את הדברים לפרטי פרטים כואבים שגורמים לי לתופעות מוזרות כמו להתקלח באקנומיקה לפחות כמה פעמים בשבוע.. ואם לא זה אז לשטוף את הידיים באקנומיקה חזק חזק עד הידיים הופכות צבען.. נמצא במיטה המון , חוסר יכולת לצאת מהבית ועצבנות המון עצבנות על דברים פעוטים שבעבר לא היו מעצבנים אותי.. אני מנסה לקרוא הרבה מאמרים הקשורים למצבי ובהחלט מבין את הנקרא.. אך כך זה לא מרגיע את הרגשתי.. אני ממשיך לכתוב ולכתוב וככל שאני כותה והדברים יוצאים החוצה כך אני נסגר ומתרחק מהעולם סביבי.. הילדים הם החלק שממנו אני לא מתרחק ואפילו מתקרב ומדבר איתם ללא סוף על עתידם .. ממש כאילו מכין אותם במקרה ואני לא יהיה איתם .. לפי הבנתי ובדיקתי האישית ועם הפסיכולוגית הקלינית שכרגע נמצאת בטיפול בסרטן שגילו אצלה לפני כשבועיים ואין לה תחליף להמשך הטיפול בי.. אני מבין בהחלט מבין שאני עברתי עינויים קשים ושמה שקורה לי עכשיו זה פוסט טראומה של אנשים שהיו בשבי ועברו עינויים .. אני מנסה להיות חזק ולהתמודד אם מה שקורה לי ללא עזרה כי האחראים למצבי מתעלמים ממה שהם עשו לי.. עברתי עינויים איימו על חיי ועברתי מעשים מגונים כשמשרד הבריאות ועובדים סוצאלים צופים מהצד ולא מצילים אותי את אותו הילד שחושמל , שסיגריות דלוקות כובו על גופו , שסכין לוהטת שרפה את לשונו , שהתעסקו בגופו כאילו היה בובת מין לצרכים של הבני זונעעע .. פגעו בנשמתי ובגופי ונתנו לי לחיות בנכות נפשית .. הכל צף ועולה ללא הכנה שלי. אין לי שליטה על מה שעולה וזה ממש כואב ממש ממש כואב.. לפעמים בא לי למחוק את מה שהיה ולהתרכז אך ורק בילדים אך זה לא עובד ככה זה ברור לי.. אני צריך להכין תיקייה שתכיל את הזכרונות ולשחרר אותם לאט לאט כדי להצליח להכיל אותם . אך גם זה לא מצליח לי.. יש שעות שממש בא .... אך אני לא העשה זאת בגלל שלושת ילדיי שזקוקים לי .. אני חי מת אני כבר לא יודע. 

שליטה עצמית היא מיומנות המתפתחת ונרכשת בהדרגה במשך החיים ודרך הצמתים שבהם עברנו ונקלענו למצבי בחירה אישית שבא היינו צרכים להחליט על המשך הדרך בא נלך...לחלק מהאנשים הדרך הזאת נקבעת על ידי אנשים אחרים שלא רואים את טובתך האישית..הם בוחרים לך את הדרך לפי איך שמתאים להם ועל ידי זה משבשים לך את הדרך לכל חייך..הם ממשיכים להיות גם כשאתה חושב שאתה עצמאי הם ממשיכים לנהל חייך מתוך תוכך וללא יכולת שלך להלחם נגדם.. אתה הופך להיות שבוי שלהם לנצח...השבוי שבי מתמרד ולא מוכן להיות שבוי יותר.. הם , הם חייבים לשחרר ולעזור לי להתמודד עם מה שעוללו לחיי .. הם חייבים לקחת אחריות בלי התחקמויות ובלי לטרטר אותי ללא סוף בין המערכות השונות.. למרות מה שאני עובר אני לא מוותר ולא מוכן לשתוק ולהתעלם ממה שעובר עלי.. הפסיכיאטריה בילדותי פגעה בי קשות והפכה אותי לנכה כל חיי . אני לא מחפש נקמה ומבין שהידע שהיה אז הוא לא הידע שיש היום... אני רק רוצה שהם יקחו אחריות לתקן את מה שהם עשו..אני רוצה ללמוד לחיות עם העינויים שעברתי בשלום.. רוצה לשלוט במחשבות ובעתידי עד כמה שניתן.. לא מצפה לניסים אך בהחלט מצפה לשיפור 

"אני זקוק לתיקון של אמון ראשוני. אני מבקש לעמוד מול האימה והמוות ולגרשם ממני כשמימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אלי " - אני מאחלת לך שאכן תרגיש מוגן ומוכל בתוך עולם חם ולא מאיים.

שתצליח לחוות חוויות נעימות ולא של אימה.

נשמע שאתה במלחמת הישרדות ואתה גם מצליח. על אף טראומת הילדות שלך הצלחת להקים משפחה, יש לך שלושה ילדים שאתה אוהב?  האם זה נותן לך משמעות בחיים?