שירה שלום, 

ממליצה לך בחום על המחלקה הפסכיאטרית בבית החולים רמב"ם בחיפה. 

לא דומה בכלל לבית חולים פסיכיאטרי. מדובר ממש בקהילה תומכת צוות נפלא של רופאים אחים ואחיות. טיפול אישי ומממוקד בכל חולה וחולה. 

פעילויות מסודרות וקבועות בכל יום והכי חשוב מקום שבו מקבלים אותך כמו שאתה.

נילס

שירה יקרה. אני מבינה שאת מרגישה "על הקצה" ואין לך כבר כוח לכלום, הרגשה שבוודאי מתעצמת כשצריך לדאוג לשלושה ילדים, שתובעים את שלהם (ועוד בחופש!!!!!!!!!!) כמו שילדים יודעים לתבוע. מאידך, יקרה, נדמה לי שהמשאלה שלך לא מאוד מציאותית ....ישנם מקומות כמו "מצפה אלומות" ודומיו ששם אכן מספקים שקט נפשי וליווי עדין אבל המקום מבוסס בעיקר על צומות מיצים ותזונה - לא מוכר לי מקום ש"משגיח על הנפש". כואב לי לקרוא שהגעת למצב שאת חווה אותו כקשה וקיצוני כשאת עדיין אוחזת במסכה קשיחה ואין בסביבתך אנשים היודעים כיצד את מרגישה - אנשים, שהנוכחות שלהם עשויה להוות עבורך תמיכה והקלה. אחיזה במסכה סוחטת את הנפש הסחוטה ממילא. מה דעתך לחפש לך בן ברית לרגשותייך?, לפנות לטיפול?, לצאת לחופש עם מישהוא קרוב? להתחיל בלשחרר קצת..... למה את חייבת להראות לכולם שאת מתפקדת? האם את יודעת ממה נובע הדיכאון?

אני מניחה שהדיכאון הוא משהו שאיתי תמיד, כרגע חריף בגלל העובדה שאינני במסגרת של עבודה. היומיום והסדר חשובים לי מאוד כדי להרגיש ביטחון. אני ממש מקווה שאני אמצא משהו בקרוב כדי להקל על עצמי. לבינתיים, הבנתי שאין ברירה אלא להכניס את עצמי לאיזה שהן שיגרות חיוביות כמו יוגה, לדבר עם בן זוגי וכנראה גם לחזור לקחת תרופות אנטי דכאוניות לבינתיים. זו חייבת להיות תקופה אמיצה במצב של חוסר ידיעה מוחלט לא רק מבפנים אלא גם מבחוץ. לא פשוט לקום בבוקר, אבל אני עושה את זה. בוא נראה איך יתקדם השבוע. כרגע אני אומרת לעצמי פשוט לעשות מה שצריך, בלי יש לי כוח או אין לי כוח. העשייה משנה דברים. 

שירה שלום את צודקת מאד שאת אומרת שהעשייה משנה דברים ולפי מה שאני מבין ממך וגם מעצמי שיגרה זה דבר חשוב עבור אנשים עם מבנה אישיותי מסויים (כמוני וכמוך לדוג') אני לא ממש יודע איך להמליץ לאימא של שלוש לתכנן שיגרה אז אני לא ממש אנסה אבל מה שאני כן יודע שעוזר זה אימון גופני - אם את יודעת שאת צריכה שלוש פעמים בשבוע לעבור אימון גופני אז את מסדרת לך את השיגרה שלך סביב זה וזה יכול לעזור. אני לא חושב שמקום מסויים יכול לפתור בעייה של דיכאון הולך וגובר כמו שאת מתארת אני כן חושב שטיול של כמה ימים במקום חדש יכול להיות חוויה שתעשה איתחול למוח אבל כמו שאת מציינת את אימא וכאן טמונה בעייה. אוליי תנסי לארגן בייביסיטר אצל משפחה או משהו כזה. תרופות מנסיוני כמו שאמרתי לאחרים כאן בפורום מטפלים בסימטומים הם לא ממש התרופה אלא הם דרך לעזור בטיפול פסיכוטרפי או משהו דומה (CBT), תקחי את התרופות אבל תנסי להבין מה הביא אותך לדיכאון ולמגר אותו! מה שלא יהייה גם לדבר כאן בפורם או בצ'אט שהאתר מציע (אפשר לקבוע מועד לצ'אט) לדעתי עוזר מאד. בהצלחה מכל הלב.