מנהלי קהילה
אחרי ניתוח
טוב נו אז יצאתי לכמה ימים לניתוח ואני כבר שבוע אחרי ובמצב סביר ביותר. מפחיד הדברים האלה אבל אני כבר "רגיל " כי יצא לי בשנים האחרונות כמה ניתוחים . הקטע הוא שהגוף שלי שנראה גדול וחסון הוא בעצם גוף חלש ושברירי שמגיב לכל שינוי הכי קטן וקשה להסביר את זה לצוות (למשל בשני צינתורים (בעיות בלב) לפני שנתיים יצאתי עם פירכוסים שחשבו שאני אלרגי ליוד אבל גם הפעם אחרי שאכלתי ביס ראשון אחרי הניתוח (צמתי שלושה ימים עד שיכולתי לרדת מהמיטה וניתקו אותי מהצינורות) מיד התחלתי לפרפר שזה כנראה שאריות של ההרדמה, אז אני שוכב במיטה וכל הגוף קופץ ומסביר לאחות שאני לא בלחץ ולא בסטרס ושבכלל אני מטפל בחרדות, זאת אומרת שאני יכול להבחין מה קורה לי ושהגוף קופץ מעצמו. לא נעים אבל עשיתי הרפיה ואחרי איזה רבע שעה עבר ונשארו רק רעידות כמו צמרמורת ולאט לאט עבר (עד ארוחת הערב ששוב אחרי שני ביסים ....) אבל זהו. חלף שבוע ואני יכול שוב להגיב כאן בפורום . תראו לפעמים קורה לנו משהו שאנחנו לא מסוגלים לדבר אותו , אין לנו את המילים עבורו ואז הוא הופך למין דבר כזה שבהרגשה שלנו חייבים להימנע מלהתקרב אליו (ואז הוא גדל) והדבר החשוב ביותר זה לדבר אותו החוצה מכמה סיבות: סיבה אחת היא שאנחנו בתהליך הכתיבה או הדיבור נמצאים בתהליך מסובך של משוב עצמי והאזנה למה שנאמר ובדיקה כל הזמן של הדברים, אנחנו גם יכולים להיות מודעים לזה שבחלק מהשיח אנחנו נאמנים למקור (למה שבאמת קרה) וחלקו של השיח הוא במדומיין ויכולים להחליט מה אנחנו לוקחים ומה לא מהסך הכל הכללי. דבר שני הוא שמילים לא מצליחות להגיע לעוצמת התחושה של מה שקרה ולכן בעצם מעמעמות את החוויה השלילית ומאפשרות לנו להיות מסוגלים לקבל את אותה חוויה בצורה פחות קשה מאשר כשלא דיברנו אותה. אז שווה לדבר את הדברים ולפעמים אפילו מקבלים תשובה או הארה לגבי מה נכון לעשות וזהו החיים ממשיכים. אחלה יום
פז.
הבן שלי יהיה בן 4 בעוד כחודש ואני עדיין עם פוסט טראומה מהלידה. כל ההריון והלידה היו תקינים וקלים אך בגלל שיש לי רגישות יתר ובגלל שאף פעם לא חשבתי על ילדים (לא השתוקקתי לזה ולא חשבתי על זה, בעלי ואני חשבנו על כך יחד המון ובסוף בחרנו שכן) הנפש שלי הגיבה בצורה לא שגרתית. עד היום אני לא מוצאת את עצמי בתוך ה"תואר" אימהות, אני כן אמא טובה אבל מרגישה שזה גדול עלי ושאני לא ממש בנויה לזה. היום הפוסט טראומה יותר "עדינה" אבל עדיין קיימת. בכל פעם שאני ליד כמה תינוקות, כמו בגן המשחקים, השרירים שלי נדרכים ויש לי מן תחושה של רתיעה. אני כן מדברת את זה, בעיקר עם בעלי ועכשיו גם עם הפסיכולוגית, אבל אמא שלי לעולם לא תבין ועדיין חושבת שאני לא בסדר כי חוויתי פוסט טראומה.
אנונימי 64
פז יקרה כל אדם מגיב אחרת, אין נכון או לא נכון, כל אדם גם מגיב מתוך סך כל הידע והחוויות שלו ולכן כפי שאמרת יתכן באמת שאמך לא תבין אותך אבל היא יכולה כן לקבל את מה שאת אומרת (אמפתיה) . אמהות היא לא תמיד אוטומטית ולפעמים לוקח זמן להרגיש חלק מזה, אני בטוח שתמצאי את המקום הנכון עבורך בתהליך (לא דווקא מה שכאילו את אמורה להרגיש אלא את האמיתי שלך) שבת שלום
אורית זאבי יוגב
עידן יקר. ממש כואב לי לשמוע שכך סבלת...ומצד שני כוחות הנפש שלך ...התעצומות מחפים על הגוף. מחזיקה לך אצבעות שתחזור לתפקוד מלא מהר ככל האפשר. אתה מאוד צודק לגבי העובדה שלעיתים מילים לא יכולות להכיל את העצמה של החוויה. ובכל זאת מה שכתבת מאוד נגע והעביר אותה לי לפחות. חשתי צמרמורת כשקראתי...
אנונימי 64
הי אורית מה שלומך, אל דאגה הכל בסדר :-) ונכון את כותבת שאפשר לעשות (אצלי לפחות) ניתוק בין הגוף ובין החוויה שהוא עובר, זה משהו שלמדתי כשלמדתי זן, לנתק את התחושה הפיזית מהרגש. זה עובד מצויין כי זה מאפשר התיחסות אוביאקטיבית בין מצב פיסי נתון לבין התגובה הנכונה והיעילה ביותר אליו (כמו למשל להשתין דם ובכאבים לבין הצורך לשתות הרבה כדי לנקות את הגוף ולדעת שאחרי כמה זמן זה יעבור ויהיה בסדר).
אני זוכר שהתחלתי לחפש גישות לטיפול באנשים לפני איזה 20 שנה בעיקר כי תמיד היו באים אלי שאני אעזור וזה היה שואב אותי כל פעם מחדש, כאילו לוקח את הסבל של האחר ומעביר אותו אלי ודווקא לפני כמה שנים מצאתי תרגיל מעולה שמאפשר מצד אחד אמפטיה ולהיות שם עבור המטופל ומצד שני לא לקחת את הסבל שלו אלי, אני יכול להעלות את זה כאן אם תרצי. שבת שלום
עידן
אורית זאבי יוגב
אשמח מאוד. זה יעזור לרבים מאיתנו...
אנונימי 64
בשמחה, הנה אני מניח את זה כאן. מגן גוף וירטואלי זהו תרגיל ליצירת מגן גוף שיש לו את היכולת לאפשר לכל אנרגיה טובה לחדור דרכו בחופשיות, אבל הוא חוסם כל אנרגיה שלילית, בין שאנחנו מודעים לה או לא. את מגן הגוף אנחנו טוענים ומחזקים באופן אוטומטי, והוא נכנס לפעולה לפי הגדרות שנגדיר לו בבררת המחדל שלו. מגן גוף זה – צורתו צורת ביצה, הוא מקיף את גופנו לחלוטין כאשר החלק הפחוס למטה והקדקוד למעלה, המיקום הרגיל שלו הוא עד חצי מטר מהגוף, אבל אנחנו יכולים להרחיבו לכל גודל כדי שיגן על קבוצה שאנחנו נמצאים בה פיזית, או שניתן להשליך אותו בהדמיה אל אדם אחר או כול חפץ או חיה – כדי שיגן עליהם. המגן שקוף לחלוטין, אנחנו רואים בו את הצבע הכחול (צבע ההגנה) - אבל רק אנחנו רואים את זה. מה שמיצר את המגן הוא האנרגיה החשמלית שלנו (ההילה שלנו) והנשימה שלנו, בכל פעם שאנחנו נושפים הוא מתחזק ונטען, האנרגיה שלו היא הנשיפה שלנו, (הרעיון הוא שאנחנו כאילו טוענים אותו וממלאים אותו, לכן הנשיפה) המגן חדיר לכל אנרגיה חיובית, וחסום לחלוטין לכל אנרגיה שלילית או מזיקה, הוא גם יודע לזהות מעשי רמאות או חוסר תום לב ומיד מתריע לנו באינטואיציה. כל שיש לעשות כדי להשיג מגן שכזה הוא לתרגל את תחושת האנרגיה שמקיפה אותנו, ללמד את עצמינו להרגיש אותה, ולהוסיף לה (תלוי באסכולה אבל אפשר ורצוי לשלב) את אנרגית הנשיפה. תחזוקת הניקוי של המגן קלה ופשוטה – מקלחת קצרה. למה קצרה? כי מים מטהרים, אבל גם שואבים אנרגיה, לכן קצרה. כשאתם מזהים פגמים בהילה תעבדו על מילוי ועיבוי, אל תזניחו, קל לטפל ולתחזק, רוב בני האדם לא מודעים לה. מי שכן מודע לה ומטפח אותה – יש לו יופי של מגן אמיתי שעובד ומגן עליו. עידן אנשל מטפל בחרדות ובעיות רגשיות
אורית זאבי יוגב
יפה. תודה. אנסה
פז.
גם בהילינג יש הגנת מגן דוד, בעיקר עושים אותה לפני כל טיפול אבל אפשר גם בעיתות סטרס או חרדה ואפילו יש אפשרות לקבע אותה שבכל בוקר תתחיל לפעול עלינו למשך כל היום באופן אוטומטי.
אנונימי 64
טוב נו אז אחרי שלושה שבועות בבית חזר לי דימום ואושפזתי שוב לכמה ימים ועכשיו שוב מחלים בבית בתקווה שזהו מפה אני רק מבריא. כמה ימים ואחזור להגיב ולתפקד כמו שאני אוהב. אחלה יום . עידן