מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדה אכלניים כפייתיים

אכלניים כפייתיים

27/08/15 9:58
5 תגובות

אז כן בעברי הייתי אכלנית כפייתית ,כמובן שזה משתווה ליחסים שלי הכפייתיים עם גברים ,



היום אני אחרי זה ואל תשאלו אותי אך זה קרה ?



אני פשוט זוכרת שהדחף שלי נעצר ,כשחזרתי לפסיכולג שלי כדי לטפל באי היכולת שלי להיפרד מגברים שלא רוצים אותי,



הוא שאל אותי ,"אך הצלחת בגיל 32 להפסיק את האכילה הכפייתית או את האובססיה לאוכל ?.



פתאום רזיתי פתאום התייפתי פתאום הפסקתי לאכול כי כואב לי פתאום הייתי מאוהבת הפנטזיות ,פתאום לא רציתי לאכול,



בהווה ,



בעקבות ספר שאני קוראת יומנה של בריגיט גונס ספר מס' 3 בסידרה ,הגעתי למסקנה שאני צריכה להצטרף לקבוצת תמיכה לא כי אני שמנה,כי  מפרידים בני לבין הרצון שלי 6 ק"ג וכן קשה לי להעלים אותם ובספר בעקבות הקבוצה היא רזתה  18 ק"ג אז מזה  6 ק"ג.



והאמת גם כי אני מרגישה פתאום בלי חברים ,יש לי ידיד אחד בן 28 וזהו .



אין לי חברה לספר או לשתף אותה היו לי אבל הם פוףףףף  התפוצצו כמו בלון ,



אולי כי לא היינו אמורים להיות יחד .אני בחיפושים אחרי החברה האמיתית שלי :)

אתמול הרגשתי שיש בי צורך עז בלדבר בלספר ולא היה לי למי ,כי הידיד לא תמיד זמין, והרגשתי את זה בחוסר שקט  פנימי ושאלתי את עצמי מה קורה למה אני לא שקטה?ואז הוא חזר אלי ודברנו ואחר כך הייתי מלאת אנרגיה ןסיימתי עם מנגו טעים ,והלכתי לישון .זה היה מדהים שהבנתי שאני עדיין תלויה קצת בו וקצת באחרים ,ולמה לא יכלותי להרגיע את עצמי גם בלעדיו, האם אנחנו חייבים ללכת ביחד?האם זה בסדר שנשאר בלי חברים יש לי  חבר וירטואלי האם זה סיפוק? האם הייתי צריכה לחפש דרכים אחרות כדי להירגע ? לפעמים אני כותבת יומן אבל מאז הפורום קצת הפסקתי,



ובניינו אני תמיד כותבת וזורקת אין לי מושג למה ,



אולי יש דרכים להסתדר גם לבד ,ואני לא מכירה אותם,אשמח לגבל תגובות לנושא שלי ,



תודה רבה ,



 



 



תגובות

סרוש-קה
30/08/15 0:55

ברוכה הבאה !! :) את מוזמנת לשתף כאן רק תקבלי תגובות יפות ;) האמת שטוב שיהיה לאדם חברה בריאה זה טוב חברים זה ממש כיף !! תנסי אוליי חוגים ? מדיטציה יוגה גיטרה , תכירי מעגלים חברתיים וזה כיף !! את בת אדם - היצור הכי תבוני בטבע !!! וגם אני חוטא ביומן זה כייף , אני אישית כותב 5 דברים שקרו לי ביום 5 דברים טובים לישון עם חיוך :) "לא טוב האדם לבדו" - את מוזמנת ליצור קשרים חדשים ולעורר ישנים אוהבים כאן !! וספרים גמאני אוהב זה עולם דימיון חדש ומדהיים אז למה לא!?!!? והסקת נכון למה לא קבוצת תמיכה זה מדהים - מי שאומר שזה בושה שיוותרו מיעיו !! זה כיף !! ומדהים! אממ אני אישית אם תרצי לצוטט בצאט מוזמנת למה לא זה כיף :) אני אישית אוהב סרטוני מוטיבציה אז - הייתי חייב :Phttps://www.youtube.com/watch?v=g-jwWYX7Jlo

skali
30/08/15 8:40

תודה על המילים והסירטון כרגע בעבודה אשתדל לראות אותו אחר כך :)

 

סקלי יקרה. אני שמחה שאת כותבת כאן - כלי נהדר עבורך ונהדר גם עבור האחרים, שקוראים ומזדהים עם מה שאת כותבת. ראשית, אני מסכימה עם כל מה שסרושקה כתב לך. צריך לחשוב איך את יוצרת מעגלים חברתיים חדשים ומגלה אנשים חדשים שילוו את חייך...למעשה, . מה שעולה מדברייך זה שהחלפת התמכרות בהתמכרות: האם אני טועה? במקום לאכול את "צורכת" גברים. לעיתים, כשהאדם מכור למשהו ההתמכרות הופכת למושא התשוקה היחידי וכל מה שמסביבו מחוויר, האם יכול להיות, שהאנשים סביבך חשו בכך, חשו שאת לא שם בעצם עבורם? יכול להיות שזאת הסיבה שחלק מהם התאייד..מה דעתך?

skali
30/08/15 21:09

יכול להיות כמעט בטוח,אבל האמת שרוב החברות שהיו לי היו מדוכאות ומשעממות אז לא היה לי כוחות .כן שאני עם גבר הכל נעלם כולם נעלמים ורק הוא במרכז,אבל אני רוצה להגדיל את המעגל החברתי שלי רוצה ליצור אולי יש לכם רעיון ,אכן יש לי חברים וירטואלים וזה נחמד ,אבל בא לי גם מציאותיים .

החלטתי ללכת לקבוצת תמיכה של אכלניים כפייתיים למרות שאני לא צריכה אבל אני רוצה לרדת 6 ק״ג מהמשקל ,ומסגרת תעזור לי במקום כל פעם שאני יורדת ק״ג עולה ק״ג, בא לי לסיים את המשימה הזו ודי,רציתי קבוצת תמיכה אבל עדיין בחיפושים,כתבתי כבר על ההתנסות שהייתה לי במכון טמיר ממש מאכזב כתבתי על זה .האמת לגבי צריכה של גברים אני קצת מתונה כי אני לא מתקשרת אליו או שולחת הודעות בטרוף ,אני מרגישה לאט לאט לא טוב עם ההתנהגות הזאת שאני צריכה לרדוף אחריו שידבר איתי וכי מיהוא בכלל,צור גברי שכמותו ,כרגע יש לי אותו וחברים וירטואלים אני שמחה שיש לי את האפשרות לכתוב פה לאחר מורדות.או נפילות או מורדות.רק מקווה שאני בדרך הנכונה והכל יוביל אותי למקום אחר.כשאני חושבת על זה מה המטרה שלי בעצם בתהליך הזה?להשיג את המטרות החלומות או להרגיש טוב ,ואם לא השיג את החלומות שלי אז מה יקרה? מה הפסיכוולגים אומרים למטופלים של שנים על גבי שנים שעדיין לא השיגו את המטרה שלהם לדוגמא זוגיות ואם אף פעם לא אשיג מה יש לכם לאמר למטופל ?אם הוא לא יצליח בסוף .

 

 

 

 

 

סקלי יקרה. מה זה הסוף?, טיפול אכן לא יכול להבטיח לך להגיע למטרה לצערנו כמעט שום דבר שמעורב בו גורם אנושי לא יכול לתת הבטחות. מאידך, הוא יכול לסייע לך להבין מה אינו מאפשר לך להשיג את המטרה והתמודד עם המכשולים וגם יכול לסייע לך לבחון את המטרה שבחרת - לעיתים אנשים בוחרים מטרה אבל באופן אינו מודע לא ממש רוצים אותה.....מה באמת המטרה שלך?