היי, וברוך השב אחרי הרבה זמן. קודם כל סכיזופרניה אינה מגיעה כ"כ מהר, ויש הרבה תופעות שעוברים, שיכולות להיות גם קיצוניות, ואינן מבשרות חולי.
אם אני מזהה נכון מתוך התיאור שלך, בהדרגה התופעות החריפות יותר נרגעות, וטוב שכך.
כעת, כמו אחרי שאנחנו עוברים משהו מבהיל, ותוך כדי האירוע איננו מרגישים הרבה, ומרשים לעצמנו להבהל רק לאחר מכן- נראה לי שזה מה שעובר עליך כעת: התופעות כבר מעט נרגעו, חזרת הביתה, וכעת אתה מתפנה לחרדה ממה שקרה.
אני מציע לאפשר לעצמך מנוחה ורגיעה, ולראות אם בהדרגה המחשבות והדאגות נרגעות. טוב לדבר עם חברים על מה שעברת, ולהמשיך לעכל את זה.
במידה וכעבור מספר שבועות אין שיפור מספק, אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג. 
נראה לך?

גם אני הרגשתי ככה אחרי שחזרתי מהמזרח. זה שילוב של סמים וחוויות קיצוניות והתפיסה שלך את עצמך כאדם עצמאי. לדעתי הרבה חרדות ופניקות מגיעות בזמן שמשתמשים בסמים, לא בגלל ההשפעה של הסמים בכלל, אלא רק בגלל השטויות שדחפו לנו לראש בבית ספר. כל הזמן אמרו כמה סמים זה רע ואיך הם גורמים לכל מיני תופעות, אז ברגע שהילד הסקרן שבנו מתנסה באיזה סם, הילד הטוב שבנו מתחיל לצרוח כמה שזה מסוכן ולא בסדר, למרות שזה שטויות חסרות כל בסיס.

שלום לך יקר. מתוך הכרות עם "סמי דרום אמריקה", הייתי מאוד ממליצה לך לגשת לפסיכיאטר. לעיתים ישנו צורך בטיפול תרופתי אשר "יסתור" את האפקטים של הסם. מתאורך זה ממש לא נראה שמדובר בסכיזופרניה ולא נראה לי שזו צריכה להיות דאגתך יחד עם זאת הסמים בהחלט עושים משהו לגוף ולראש וחשוב שתהיה תחת טיפול שידע להתמודד עם זה. ישנם פסיכיאטרים רבים שמנוסים בתופעות הללו ויודעים להתמודד איתם. מה דעתך?

מחבק אותך באהבה. כמישהו שחוונ דברים דומים אני יודע עש כמה זה בלתי נסבל. אבל יש הרבה דרכים להתמודד עם זה. דה פרסונליזיציה היא איזשהו פיק של סטרס, ולכן דבר ראשון הייתי מציע להפחית מץח עד כמה שאפשר. תנועה ותזונה נכונה הם חובה, כל יום למשך שעה שעתיים ואף יותר. גם תנועה לא אינטנסיבית כגון יוגה או ציקונג זה מצוין. להימנע מקפאין וסוכר. להעסיק את עצמך בדברים שמעניינים אותך. אם כרגע שום דבר לא נראה מעניין, תמצא את מה שהכי פחות משעמם. יחד עם יצירה של אזור בטוח עם כמה שיותר אהבה ורוגע סביבך, וטיפול פסיכולוגי (כדאי לנסות אי אמ די אר או טיפול סומטי, אלו יודעים כמוצלחים במיוחד במקרים של דה-פרסונליזציה) תצטרך גם להתעמת עם המצב ולא לתת לו לשבש את חייך לגמרי. למשל, גם אם אני כרגע בחרדה לא להסתגר בבית אלא לצאת למקומות שקצת יאתגרו אותי. להיחשף אל החרדה ותחושת חוסר הנוחו. ככל שתיחשף אליה יותר כך תקטן ההשפעה שלה, בשלב זה או אחר. זה אולי נראה בלתי אפשרי לעתים, אבל זה אפשרי ואתה תצליח.הכי חשוב, תן לעצמך מקום להחלים בו ברוגע וסבלנות לקבל את מצבך כרגע. הוא יעבור. מכל מה שתיארת לא נשמע שיש לך סכיזופרניה או משהו קרוב לזה בכלל, אבל גם אני במצב הזה הייתי משוכנע שאני פסיכוטי או סכיזופרני או בדרך לשם. אן תרצה לדבר מוזמן לפנות אלי באופן אישי. המון המון בהצלחה!

אין לך סכיזופרניה ואין לך דברים נוראיים קיבלת חרדה וזה לא חומר מרוסס או משהו אחר זה טריגר לחרדה שהיתה בתוכך אני עובר אותו דבר אתה מוזמן לדבר איתי

אני בת 17, לאחרונה אובחנתי בדה ראליזציה דפרסנולוזציה אני סובלת מהתופעה מגיל 11 שמלווה כבר מאז באינסומניה קשה ובשנים האחרונות חרדה ודכאון. אני חייבת לדבר עם מישהו.