מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהחדשותמחקר: לכמות הזמן שמבלים עם הילד אין משמעות בטווח הארוך

מחקר: לכמות הזמן שמבלים עם הילד אין משמעות בטווח הארוך

די לייסורי המצפון: מחקר חדש קובע כי אין קשר בין כמות הזמן שהורים מבלים עם ילדיהם לרווחתם או התנהגותם


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

התפיסה התרבותית הרווחת, לפיה הזמן שהורים מבלים עם ילדיהם – ובעיקר אימהות – הוא גורם מפתח ברווחת הילדים ובהפיכתם לבוגרים בריאים בנפשם, סופגת בימים אלה מכה קשה למדי: מחקר ארוך ומקיף, שנערך על-ידי חוקרים במחלקות הסוציולוגיה משלושה מוסדות אקדמיים – אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת באולינג גרין סטייט באוהיו ואוניברסיטת מרילנד – חושף כי לכמות הזמן שאימהות מבלות עם ילדיהן בין הגילאים 3 עד 11 אין השפעה כלל על התנהגותם, הישגיהם בלימודים או רווחתם הנפשית. במקרה של ילדים בגיל ההתבגרות (12-17), מצא המחקר קשר חיובי מסוים בין כמות הזמן ששני ההורים משקיעים במתבגרים שלהם ובין ציוניהם במתמטיקה, הפחתת סיכון לשימוש בסמים ובאלכוהול והפחתת הסיכון להתנהגות עבריינית.

 

האם יש "משהו מיוחד" בזמן עם אימא?

 

המחקר, שכותרתו "האם כמות הזמן שאימהות מבלות עם ילדיהן משנה?" מתפרסם בגיליון אפריל של כתב העת המדעי Journal of Marriage and Family. המחקר בדק שלושה פרמטרים של השפעה מול כמות הזמן שהורים, ובעיקר אימהות, מבלים עם ילדיהם: הישגים בלימודים, התנהגות הילדים ורווחה נפשית. המחקר בדק 1,605 ילדים בין גילאי 3 עד 11 ב-1997, וחזר אליהם ב-2002, כשהילדים כבר בגרו והיו בני 12 עד 17 - אז, כלל המחקר 778 נבדקים בגיל ההתבגרות. החוקרים בדקו שני סוגי זמן: "זמן מעורב" - בו יש אינטראקציה פעילה בין הורים לילדים, ו"זמן נגיש" - בו ההורים נוכחים אך לא מעורבים באופן פעיל עם הילדים.

 

החוקרים מציינים כי כמות הזמן שהורים מבלים עם ילדיהם רק הולכת ועולה מאז שנות ה-70. בעוד שבשנת 1975, אימהות בילו 7.3 שעות בשבוע עם ילדיהן ואבות 2.5 שעות, הרי שבשנת 2010, מספר זה כמעט הכפיל או שילש את עצמו ל-13.7 ו-7.2 בהתאמה. מליסה מילקאי, סוציולוגית מאוניברסיטת טורונטו ושותפה לכתיבת המחקר, ביקשה להתמקד דווקא באימהות, בניסיון לבחון לעומק את האמונה כי יש "משהו מיוחד" בזמן שבו אימהות מבלות עם ילדיהן.

 

ההשפעה המשמעותית שנמצאה לא הייתה בקרב ילדים בגילים צעירים, אלא דווקא בקרב מתבגרים: המחקר מצא כי ככל שמתבגרים ומתבגרות מבלים יותר זמן עם אמם, כך יורד הסיכון להתנהגות עבריינית. בנוסף, ככל שהמתבגרים מבלים יותר זמן עם שני ההורים, בעיקר בזמן הארוחות המשפחתיות, כך יורד הסיכון כי ישתמשו בסמים ואלכוהול ויערבו את עצמם או אחרים בהתנהגות מסוכנת. ההשפעה השלישית הישירה שנמצאה היא בציוני המתמטיקה שלהם: נמצא כי כמות הזמן ששני ההורים מבלים עם ילדיהם קשורה לשיפור בתחום לימודי זה. ההפתעה המרכזית כאן היא כמות הזמן המועטה, יחסית, שעל הורים להשקיע ב"זמן משפחה": שש שעות בשבוע יספיקו כדי להשפיע לטובה על ילדיהם המתבגרים.

 

"זה אירוני", החוקרים מציינים, "כי רוב הלחצים התרבותיים על אימהות מתמקדים בכמות הזמן והאינטראקציות שהן מנהלות עם ילדיהן הצעירים, כאשר גיל ההתבגרות עשוי להיות דווקא 'שלב המפתח' מבחינת השפעת הזמן שילדים מבלים עם הורים".

 

לא כמות הזמן חשובה, אלא מה עושים אתו

 

בראיון לוושינגטון פוסט, ציינה קיי נומגוצ'י, סוציולוגית מאוניברסיטת באולינג גרין באוהיו ושותפה לעריכת המחקר, כי דווקא המאמץ של האם למצוא זמן לילדים בין העבודה למטלות אחרות, "יוצרת סטרס שמשפיע לרעה על הילדים". אימהות לחוצות, שלא ישנות מספיק, חשות אשמה וחוששות מכך שאינן מבלות זמן עם ילדיהן, משפיעות לרעה על רווחת ילדיהן. עם זאת, המחקר לא מציין במפורש מהן ההשפעות השליליות הללו.

 

על הורים, טוענים החוקרים, לשים דגש לא על כמות הזמן שהם מבלים עם ילדיהם בגיל ההתבגרות, אלא על מה שהם עושים איתם בזמן הזה; או במילות המחקר עצמו: יותר "זמן מעורב", פחות "זמן נגיש". יש חשיבות, הם טוענים, בבניית מערכת יחסים עם המתבגרים, ולא בכמות הזמן גרידא שאנחנו מבלים איתם. בין גילאי 3 עד 11, כאמור, לא נמצא כל קשר מיטיב בין כמות הזמן - המעורב או הנגיש - ובין התנהגות, הישגיהם האקדמיים ורווחת הילדים.

 

 

Journal of Marriage and Family, DOI:10.1111/jomf.12170