הסודות מאחורי המדפים – "דג הסלמון הצבע והתווית" האם מספרים לנו הכול ?


יובל לובנשטיין
ערן יהב


הסלמון הוא דג מאכל פופולארי. הוא נחשב למאכל בריא יחסית, הודות לתכולות החלבון והאומגה 3 הגבוהות בבשרו והודות לרמה הנמוכה של שומן ולשיעור הנמוך יחסית של כספית, בהשוואה לדג הטונה.

רוב דגי הסלמון הנמכרים היום ברשתות מעל 90% מקורם בגידול בכלובי גידול בים ואו בריכות – קרי "חוות גידול" ורק מיעוטם הם דגים אשר נתפסו בים או במעלה ערוצי הנחלים, המכונים "דגי פרא או סלמון בר".
הסיבה לגידול "בחוות" אלה, נעוצה בעיקר משתי סיבות , האחת עלייה בצריכת דגים והשנייה הידלדלות הדגה, כנראה עקב השינויים בסביבה והזיהום הנשפך לים.
כנגד הכלובים הימיים, הועלו טענות רבות, הטוענות שהם גורמים לזיהום מוגבר בשל הפרשות הדגים, להפצה מוגברת של מחלות בשל הצפיפות, לאיכות נמוכה של הסחורה בשל שאריות חומרים כמו מזרזי גדילה, אנטיביוטיקה ותרופות וכן לניוון והרס המערכות האקולוגיות בסביבה.

צבע בשרו של הסלמון החיי בים הוא ורוד-כתום, מקורו של הצבע הוא בפיגמנטים אשר נמצאים אצל סרטנים ( סרטן הפלנקטון-(krill ומיני אצות החיות בים ואשר ניזונים על ידי הסלמון.
צבע בשר דג הסלמון הגדל בכלובי גידול או בבריכות הוא לבן-אפור, מאחר ובני האדם מעדיפים את הצבע ורוד-כתום, מוסיפים למזון (שמכיל בדרך כלל קמח דגים ושמן דגים) צבעי מאכל ממשפחת הקרטנואידים (דומה לקרוטין שהוא הפיגמנט שנותן לגזר את הצבע הכתום) בעיקר e161j ; e161g
צבעי מאכל אלא מיוצרים בדרך כלל באופן מלאכותי בגלל עלותם הזולה.

על פי מאמרו של ד"ר מאיר ברק מהמחלקה לביולוגיה מבנית ממכון ויצמן למדע, עולה שלחומר e161 j פוטנציאל לגרום נזק לעין, במידה והוא נצרך בכמויות גדולות, מאחר והוא מצטבר ברשתית העין.
מדינות רבות דורשות לציין במפורש על גבי האריזה מה מקור הקרטנואידים, מדוע לא קיים נוהג זה גם בישראל ?
מדוע לא לחשוף בפני הצרכן את המידע ?

המידע הקיים בארץ אינו שלם וחלקו אף מטעה – מציינים על האריזה לדוגמא "בעישון טבעי" מה זה ? האם זה בא לרמז על העובדה שמקור הסלמון הוא מגידול טבעי ?
כמו כן ישנן חברות אשר משתמשות במושג "סלמון נורבגי" בתור מותג, כאשר בפועל מקור הסחורה לא מגיע משם ולעיתים גם לא מאותה יבשת .
מוצע לרכוש סחורה מחברות, אשר מקפידות הקפדה יתרה על איכות ללא פשרות, כמו למשל דגי תנובה.

מחקר אחר שעשתה קבוצת מדענים בארה"ב ופורסם בסוף 2010 במגזין Science עולה שדגי סלמון שגודלו בחוות גידול, מזוהמים פי כמה וכמה בכימיקלים מאשר דגים אשר גדלים בטבע.
הסיבה נעוצה כנראה במזון הניתן לדגי הבריכות, אשר מיוצר מדגים קטנים המזוהמים בכימיקלים. כנראה "שלדגי הטבע" תפריט עשיר ומגוון יותר.כימיקלים אלה נוטים להצטבר ברקמות השומניות של הדגים ועוברים לבני האדם שאוכלים אותם. בין הכימיקלים שנמצאו במחקר קיימים גם אלה האסורים בשימוש והידועים כמסרטנים.

רשת טארגט הקמעונאית השנייה בגודלה בארצות הברית, הודיעה בחודש מאי האחרון על הפסקת מכירה של סלמון "מחוות ימיות" וסחפה איתה גם רשתות אחרות כמו Whole foods בטענה שהערכים התזונתיים של דגים הגדלים בחוות ימיות אינם דומים לערכים של דגים הגדלים בטבע ובשל הזיהום הסביבתי הניכר שגורמות חוות אלה ולדגה הים.

ברשתות המזון האמריקאיות נימכר הסלמון תחת סימון ברור – גידול פרא לצד גידול בחוות מדוע נוהג זה לא קיים בישראל ?

הידעתם ?

1) דג הסלמון בוקע מהביצה במים מתוקים חיי את חייו במים מלוחים
ושב להטיל ביצים באותו מקום שבה נולד ?
2) בני תרבות האינו בצפון יפן, אילפו כלבים על מנת לתפוס את דגי
הסלומון אשר שוחים נגד במעלה הנחל.
3) חברה ישראלית בשם semg מצאה פיתרון לזיהום שנוצר בכלובים
ובבריכות ואצות הן הנשק הסודי שלה ?


כך או אחרת זכותנו המלאה לקבל את מלוא המידע באופן ברור וללא התחכמות.
המידע חייב לכלול את הפרטים הבאים:
(1) מקור הגידול – דג פרא/בר, או גידול בחוות ימיות.
(2) האם ניתנו חומרים מלאכותיים לדגים –ומתן פירוט.
(3) מקום הגידול –(בדרך זו לא יינתן לדג הסיני "שם התואר"
של בית המלוכה הנורבגי)
(4) אסמכתא אשר מאשרת שאכן הנתונים הנ"ל נכונים והם בפיקוח
מתמשך ולאורך זמן – מדוע לא של משרד הבריאות למשל ?! או
מכון התקנים הישראלי ?!
(5) מקום העיבוד והיצור ובפיקוח של מי?


חופש המידע, הוא כלי בסיסי בהתנהלות צרכנית נכונה.
כצרכנים אנו חייבים לקבל את כל המידע במיוחד זה הנוגע להיבטים הבריאותיים ואנו - ורק אנו נחליט מה יעלה על שולחננו ומה יכנס לפינו.





יובל לובנשטיין, משמש כיועץ אסטרטגי לחברות קמעונאיות ומוצרי צריכה, שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים בהום סנטר ובשופרסל, בה היה אחראי גם על פעילות היבוא.

ערן יהב, מומחה לסחר בינלאומי ושיווק, מייצג חברות ישראליות בפעילותן בארה"ב ובמרכז אמריקה, חיי בניו- יורק.