בעיות גדילה

כמוניבעיות גדילהחדשותאימהות לילדים עם הפרעות גדילה בסיכון ללחץ נפשי

אימהות לילדים עם הפרעות גדילה בסיכון ללחץ נפשי

מחקר ישראלי: אימהות לילדים שנולדו במשקל נמוך ובהמשך פיתחו הפרעות גדילה בסיכון ללחץ נפשי ותסמיני פוסט טראומה

מאת דן אבן
06/09/15
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

ההתמודדות הנפשית של הורים לתינוק ראשון עשויה להיות מפרכת. עבודות שונות מעידות כי חוויית האימהות עשויה להוביל לשורה של מצבים נפשיים פתולוגיים, לרבות דיכאון, חרדה לאחר לידה ואף תסמינים של פוסט טראומה.

 

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בלידת פגים במשקל לידה נמוך המיוחסת לעלייה הגוברת בשימוש בטכנולוגיות הפריה חוץ גופית. התמודדות נפשית קשה במיוחד היא זו אשר לה נדרשים הורים לתינוקות שנולדים במשקל נמוך, שזקוקים במקרים רבים למעקב רפואי והתפתחותי אחר ילדיהם, לעתים על רקע סיכון גובר לבעיות גדילה והתפתחות.

 

מחקר ישראלי חדש שנערך בקרב אימהות לילדים שנולדו במשקל נמוך מקילו וחצי מגלה כי רמות הלחץ שחוות האימהות עשויות שלא לדעוך עם השנים, ומעמידות את הנשים בסיכון למצבים נפשיים פתולוגיים, לרבות תסמונת פוסט טראומה, בייחוד כשהתינוקות ממשיכים לסבול כילדים מבעיות התפתחותיות והפרעות בגדילה.

 

החוקרים מהמחלקה למדעי ההתנהגות במכללת אריאל, המכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי שיבא ובית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ביצעו מעקב אחר מדגם של 78 אימהות לילדים שנולדו במשקל לידה נמוך מאוד במרכז הרפואי שיבא בין השנים 1995 ל-2006: 75 ילדים שנולדו במשקל של פחות מקילו ו-3 נוספים שנולדו במשקל של קילו עד קילו וחצי. המחקר בחן את מצבם הרפואי וההתפתחותי של הילדים ואת ההתמודדות הנפשית של האימהות.

 

הילדים במחקר סווגו לקבוצות בהתאם למצבם: ילדים שסובלים מהפרעה התפתחותית חמורה, לרבות שיתוק מוחין, פיגור שכלי או אוטיזם; ילדים הסובלים מהפרעות גדילה המטופלים בהורמון גדילה ואלו הסובלים מהפרעות התפתחותיות קלות שאינן דורשות מעקב רפואי הדוק – לרבות הפרעות מוטוריות, לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז; וכן ילדים שהוגדרו בעלי התפתחות תקינה.

 

במסגרת המעקב שבוצע אחר הילדים כשהיו בגילי 4 עד 16 ואחר אימהותיהם, כשליש מהילדים (29.8%) היו עם התפתחות תקינה, 31.7% עם הפרעות גדילה או הפרעות קלות בהתפתחות ו-38.5% עם הפרעות התפתחותיות חמורות.

 

המחקר זיהה קשר בין מצב הגדילה וההתפתחות של הילד לבין דרגת המצוקה הנפשית של האם. אימהות לילדים עם משקל לידה נמוך מאוד דיווחו על רמות גבוהות יותר של לחץ ואובחנו יותר עם תסמינים של פוסט טראומה כשהתינוקות סבלו מהפרעה בגדילה או בהתפתחות, בהשוואה לאימהות לילדים שגדלו באופן תקין. תסמיני פוסט טראומה הוגדרו כשורה של עד 16 מצבים המשיקים לשלושת התסמינים העיקריים של הפרעה פוסט טראומטית: חוויה מחדש של אירועים טראומטיים, הימנעות ממצבים מסוימים ולחילופין עוררות יתר בתגובה למצבים מסוימים.

 

רבע מהאימהות בסיכון לפוסט טראומה 

 

כרבע מהאימהות במחקר נמצאו בסיכון לפתח בעתיד פוסט טראומה, על פי שאלון רפואי הקרוי PPQ II לאבחון הסיכון לפוסט טראומה: 12.5% מהאימהות לילדים שהתפתחותם תקינה, 24.1% מהאימהות לילדים עם הפרעת גדילה או הפרעה בהתפתחות, ו-40% מהאימהות לילדים עם הפרעה התפתחותית חמורה.

 

עוד זוהו במחקר גורמי סיכון נוספים להתפתחות רמות גבוהות של מצוקה נפשית בקרב אימהות לילדים במשקל לידה נמוך מאוד, ובהם רמת השכלה נמוכה של האם וריבוי אירועי חיים שליליים של האם לאחר הלידה.

 

 

  

החוקרים מעריכים כי ניתן להסביר את הממצאים על פי 'תיאוריית שימור המשאבים' (Conservation of Resources Theory), ולפיה אנשים פועלים להשיג ולשמר ולהגן על דברים שהם תופסים כבעלי ערך – המוגדרים כמשאבים, ובהם כמובן ילדים, ואובדן משאבים או איום על משאבים עלול להוביל להתפתחות לחץ.

 

בהתאם לתיאוריה זו עלולים להתפתח שלושה מנגנונים מגבירי לחץ אצל האימהות: ראשית, הן עלולות לחוות אובדן משאבים הקשור בהפרעת ההתפתחות והגדילה של הילד – לרבות קשיים ביחסים הבינאישיים ובאיכות החיים הפיזית והנפשית של האם. במנגנון נוסף, הן חוות איום על משאבים עתידיים – על רקע חוסר הבהירות לגבי עתיד ילדיהן הסובלים מהפרעת התפתחות או גדילה. ובמנגנון שלישי התורם ללחץ, האימהות עשויות להשקיע במשאבים מסוימים מבלי לדעת האם הם יישאו פירות, למשל באמצעות השקעה בחינוך מיוחד לילדים עם הפרעות התפתחותיות חמורות או השקעה בטיפולים תרופתיים לילדים הסובלים מהפרעות גדילה והפרעות קשב וריכוז ללא וודאות באשר לתוצאה הסופית של הטיפול.

 

החוקרים קוראים לבחון התערבויות נפשיות בקרב אימהות לילדים שנולדו במשקל נמוך מאוד כדי להפחית רמות לחץ, לרבות התערבויות מאוחרות בקרב אימהות לילדים שנותרו עם הפרעה התפתחותית גם כעבור שנים. "יש לתת כלים ותמיכה נפשית לאימהות אלו לאורך תקופת הגדילה של ילדיהן", נקבע במחקר.

 

בעבודה השתתפו ד"ר גדי זרח, עדי אלסייג, ד"ר שחר שפר וד"ר לידיה גביס, וממצאיה פורסמו בגיליון אוגוסט 2015 של כתב העת Stress and Health של החברה הבינלאומית לחקר מקורות הלחץ.

 

מחקרים בעבר קשרו בין לידה לתסמיני פוסט טראומה, בעיקר לאחר לידה שכללה ניתוח קיסרי דחוף, אם כי קיימות גם עבודות שמאבחנות תסמיני פוסט טראומה בקרב נשים שילדו בניתוחים קיסריים אלקטיביים ואף בלידות וגינאליות רגילות.

 

הקשר בין תסמיני דיכאון לאחר לידה לפוסט טראומה עדיין מהווה מקור לעבודות רבות: בחלק מהמחקרים בנושא נטען כי דיכאון ופוסט טראומה צומחים שניהם מאותו מקור טראומטי – הלידה, באחרים נטען כי פוסט טראומה שמקורה בלידה היא המובילה בהמשך להיקבעות דיכאון שלאחר לידה על ידי מנגנון נפשי של 'דמורליזציה', ובנוספים נטען כי דווקא דיכאון הוא המוביל להיקבעות פוסט טראומה, בין השאר באמצעות 'אנהדוניה' – מנגנון שמתפתח כתוצאה מדיכאון ומונע מהיולדת את האפשרות ליהנות מילדיה.

 

עבודות אחרות קושרות בין מנגנונים ביולוגיים שונים לבין התפתחות מצוקה נפשית לאחר לידה. כך, למשל, מחקר משוויץ שפורסם בשנת 2011 מצא כי נשים עם רמות נמוכות של הורמון האוקסיטוצין המכונה 'הורמון האהבה' במהלך ההיריון נמצאות בסיכון מוגבר לפתח דיכאון לאחר לידה.

 

 

Stress and Health, doi: 10.1002/smi.2547

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: