סוכרת סוג-1

כמוניסוכרת סוג-1מדריכיםבילי מספרת על ההתמודדות עם סוכרת סוג 1

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

בילי מספרת על ההתמודדות עם סוכרת סוג 1

מאת ענת בר לב-אפרתי
07/11/16
0 תגובות

בילי בורנשטיין אפילו לא חשדה שמשהו לא בסדר, אבל בדיקת דם שגרתית הראתה שיש אצלה מגמה של עלייה בערכי הסוכר בדם, והרופא - שחשב שמדובר בסוכרת סוג 2 - הציע להתחיל לטפל בתזונה וכדורים. "אמרתי לו שאולי כדאי לבדוק אם זו סוכרת נעורים כי לאחי גילו בגיל מבוגר, אבל הוא התעקש והסוכר המשיך לעלות", אומרת בורנשטיין, 52, ממבשרת ציון.

 

אז איך אובחנת?

 

"הסוכר עלה מאוד והגעתי לרופאת משפחה אחרת בקופת חולים שאמרה לי ללכת למיון. שם נתנו לי אינסולין, וכשהסוכר החל לרדת שחררו אותי. למחרת, בבדיקת דם, מצאו שיש לי נוגדנים לסוכרת 1, המוכרת בשם סוכרת נעורים. זה היה לפני ארבע שנים".

 

לא היו לך תסמינים?

 

"רק בדיעבד הבנתי שהייתי עייפה יותר, אבל אז לא חשבתי שזה אומר משהו. בנוסף התחלתי לראות מטושטש, ובמבט לאחור אני מבינה שהייתי צמאה יותר, בעיקר בלילה".

 

מה היו החששות הגדולים שלך?

 

"לא היו ממש חששות, כי אחי עבר את אותו דבר וכבר קראתי על הנושא ונחשפתי לתזונה דלת פחמימות. אבל בהתחלה, אחרי האבחון, הייתי מודדת סוכר לעתים תכופות, וכשחזרתי לרכוב על אופניים בעלי היה רוכב לידי ולא מתרחק. לקח זמן להפסיק לחשוב על זה".

 

באילו טיפולים התנסית?

 

"הלכתי לקבל הדרכה במרפאת סוכרת של הקופה ואחריה התחלתי למדוד לעצמי סוכר ולהזריק אינסולין. בהתחלה חשבתי שאקנה משאבה אבל ראיתי שאני מסתדרת מצויין עם הזריקה, אז ויתרתי על משאבה. אני מודדת סוכר בבוקר ובלילה, לפני ואחרי ארוחות ולפני יציאה לפעילות ספורטיבית ורואה אם צריך להזריק או לא. בלילה אני מתעוררת מעצמי אם יש לי היפוגליקמיה (מחסור בסוכר בדם)".

 

מה עזר לך בהתמודדות?

 

"תזונה דלת פחמימות וספורט. מייד כשאובחנתי קניתי ספרים של תזונה דלת פחמימות ומאז אני מקפידה ומשתדלת להימנע מקטניות, דגנים, פירות, אורז, תפוחי אדמה ועוד.

 

"כשאובחנתי נכנסתי לפייסבוק לקבוצת ספורט של סוכרת סוג 1 שהייתה אז בחיתוליה, בשם 'קבוצה מסוג א', שהקים סוכרתי בשם כפיר טהרי. דרכה הצטרפתי לחברים שרכבו יחד על אופניים. זה גם מפגש חברתי שבו סוכרתיים עוזרים אחד לשני, מתייעצים ומעודדים זה את זה. זה נותן השראה לראות סוכרתיים אחרים מתגברים, ומוכיח שעם הדרכה נכונה אפשר לעשות הכל.

 

 (צילום: יואב לביא)

 

"הספורט עוזר מאוד להוריד את הסוכר, ואני משתדלת כל יום לשחות 40 דקות או ללכת לחדר כושר לשעה. בשבתות אני רוכבת עם בעלי ולפעמים הילדים מצטרפים. גם קודם עשיתי ספורט, אבל עכשיו זה באינטנסיביות הרבה יותר גדולה".

 

מה חברים ובני משפחה עשו שעזר לך ומה הם עשו שהפריע?

 

"בבית שומרים עלי עם האוכל שלא אתפרע והרכיבות המשותפות עוזרות. גם בעבודה מבינים ותומכים. לשמחתי אף אחד לא עשה משהו שהפריע".

 

מה החלק הכי קשה?

 

"אובדן הספונטניות: את הכל צריך לתכנן, על הכל צריך לחשוב. אי אפשר לאכול בלי לתכנן מראש, והערכה תמיד צריכה להיות איתי, עם האינסולין וסוללה ועוד סט ליתר ביטחון. אלה דברים קטנים אבל הם מעיקים".

 

האם הייתה גם איזושהי השפעה חיובית למחלה על חייך?

 

"בלי ספק הייתה הרבה השפעה חיובית. קודם כל, התזונה שלי הרבה יותר נכונה, וזו תזונה שנכונה לכולם. אנשים אוכלים פחמימות בלי לשים לב ובלי לדעת. ירדתי במשקל 10 קילו, אני במצב גופני יותר טוב משהייתי, עושה יותר ספורט ויש לי יותר אמונה בעצמי ובכוחות שלי.

 

"בשבת שעברה רכבתי 180 קילומטר שלא הייתי מאמינה קודם שאעשה. אני משתתפת במירוצים, עושה חצי טריאתלון נשים פעם בשנה, ובעלי, הבן הגדול שלנו ואני עשינו יחד חצי "איש ברזל", וזה היה מאוד נחמד כמשפחה.

 

  (צילום: יואב לביא)

 

"ב-15.11 אשתתף באירוע רכיבת אופניים ראשון מסוגו שכפיר טהרי אירגן, בשיתוף האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל, במסגרת חודש המודעות לסוכרת. אהיה אחת מ-15 סוכרתיים מסוג 1 בגילי 17 ועד 70 שירכבו 250 ק"מ במשך יומיים".

 

מה היית אומרת לאחרים שמאובחנים עם סוכרת סוג 1?

 

"שעניין התזונה הוא קריטי. בימים שאני לא מקפידה הסוכר מאבד שליטה, עולה ויורד.

 

"לא לרוץ לקנות משאבה. לעשות בהתחלה הרבה מדידות של סוכר, לא להתקמצן על הסטיק של המדידה. ללמוד לאט לאט איך הגוף מגיב. איך זה בבוקר, איך זה בערב.

 

"ובעיקר, שאפשר לעשות הכל גם כשיש סוכרת 1. עם השגחה ומעקב אפשר לחיות, לטייל, ליהנות, לעשות ספורט. הכל".

 

 

הכנס השנתי של האגודה לסוכרת נעורים ייערך ב-17.11.16 בכפר המכביה, ר"ג

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: