ביופסיה של השד, המהווה את האמצעי העיקרי לקבוע האם ממצא של גוש בשד שפיר או ממאיר, מפוענחת לרוב בדו"ח פתולוגי מפורט הכולל את תיאור הגידול, ובמקרה של גידול סרטני גם את דרגת התמיינות התאים – קנה מידה לקצב התפתחות הגידול.

דיוק בפענוח ביופסיות של השד, המבוצע על ידי רופאים פתולוגים, מהווה נושא למחקר מזה שנים על רקע ראיות מעבודות בשנות התשעים המצביעות על סיכויים גבוהים לטעות באבחון הבדיקה בקרב סוגים מסוימים של הסרטן השד, ובייחוד סרטן שד ממוקד מסוג 'דקטל קרצינומה' (DCIS) וגידול לא ממאיר שמקורו בבלוטות החלב בשד (Atypical Hyperplasia).

למרות שהדו"ח הפתולוגי מהווה מרכיב מרכזי באבחון סרטן השד, אופן פענוח הביופסיה עשוי להשתנות מפתולוג לפתולוג על רקע רצף הממצאים ההיסטולוגיים מדגימת הביופסיה – החל מגידול שפיר (benign), דרך גידול עם שגשוג לא טיפוסי (atypical) ועד לגידול ממאיר מובהק (malignant). למרות שישנם מאמרים בשנים האחרונות המנסחים קווים מנחים מקצועיים לפענוח ביופסיות של השד, אופן יישומם בשטח טרם נבדק.

לאבחון שגוי של סוג הגידול בשד עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת בקביעת טיפול יתר או טיפול חסר לבלימת התפתחות הגידול שאותר ולסיכויי הריפוי וההחלמה מהמחלה.

מחקר אמריקאי חדש מאוניברסיטת וושינגטון בעיר סיאטל שבחן את הסוגיה, מצא כי הפענוח של פתולוגים לסוג הגידול בשד, בהתבסס על דגימת ביופסיה, מייצר הסכמה רחבה (קונצנזוס) בין פתולוגים ב-75% מהמקרים בלבד.

במחקר שפורסם בגיליון מארס 2015 של כתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, נבדקה מידת ההסכמה בין פתולוגים על פרשנות ממצאי בדיקת ביופסיה של השד בין פתולוגים עמיתים ולמול פאנל מומחים משותף. במחקר השתתפו 115 פתולוגים משמונה מדינות בארה"ב. כל פתולוג נתבקש לפענח באופן עצמאי 60 ביופסיות של השד המייצגות סוגים שונים של גידולים בשד, כשלצורך פענוח ניתנה לפתולוגים לוחית זכוכית אחת (one slide) לכל ביופסיה לצורך בדיקה מיקרוסקופית. בסוף התהליך נעשתה השוואה ל-6,900 תוצאות הביופסיות שהתקבלו מהפתולוגים למול אבחון סוג הגידול כפי שנעשה על ידי פאנל שכלל שלושה פתולוגים מומחים שביצע את האבחון במשותף.

פחות הסכמה בגידולים שפירים

הממצאים מעלים כי בהשוואה לאבחון המשותף של פאנל המומחים שסווג במחקר כאבחנה נכונה, שיעור ההתאמה של אבחון סוג הגידול בשד בקרב הרופאים הפתולוגים עמד על 75.3%. שיעור ההסכמה היה גבוה במיוחד ועמד על 96% במקרים של סרטן שד חודרני, כשב-4% מהמקרים היה אבחון חסר לקצב התפשטות הגידול. שיעורי ההסכמה בין הפתולוגים היו נמוכים יותר בסוגים אחרים של גידולים סרטניים בשד, ועמדו על 84% לסרטן שד ממוקד מסוג 'דקטל קרצינומה' (DCIS), כשב-3% גידול זה פוענח בטעות כגידול בקצב התפשטות מהיר יותר וב-13% עם קצב התפשטות איטי יותר; 48% לגידול לא ממאיר שמקורו בבלוטות החלב בשד (Atypical Hyperplasia), כשב-35% הגידול נחשב לכזה עם קצב התקדמות איטי יותר וב-17% לכזה עם קצב התפשטות מהיר יותר; ו-87% ביחס לגידולים שפירים של השד, כשב-13% מהמקרים פוענחו גידולים אלה כסרטניים, בשונה מהפענוח של פאנל המומחים.

המחקר זיהה חוסר הסכמה בין הפתולוגים בעיקר בנוגע לביופסיות שנאספו משד עם רקמת שד צפופה, באופן מובהק יותר מאשר ביופסיות שניטלו משד עם דירוג נמוך לצפיפות השד (במדד BI-RADS). הסכמה נרשמה במחקר ב-77% מהפענוחים של ביופסיות שד לא צפוף, בהשוואה ל-73% בלבד מהביופסיות של שד צפוף. כמו כן, חוסר הסכמה היה מובהק יותר בקרב פתולוגים עם רמה שבועית נמוכה יותר של פענוח ביופסיות או כאלה המבצעים פענוחים בקליניקות קטנות יותר או במרכזים רפואיים שאינם בעלי השתייכות אקדמית.

בסיכום הממצאים טוענים החוקרים כי שיעור ההסכמה שאובחן במחקר לפענוח פתולוגי של ביופסיות של השד – 75.3% – מהווה כשלעצמו שיעור גבוה, כשההסכמה גבוהה במיוחד נמצאה בנוגע לסרטן שד פולשני, והסכמה נמוכה ביחס לסוגי סרטן השד שכבר זוהו בעבר כבעייתיים לפענוח: 'דקטל קרצינומה' וגידול לא ממאיר שמקורו בבלוטות החלב בשד.

מתוך ממצאי המחקר מסיקים החוקרים כי יש ביחס למעל ל-1.6 מיליון ביופסיות של השד שנאספות מדי שנה בארה"ב לצורך אבחון גידולים בשד, סביר שיש יותר מקרים של אבחון שגוי של גידול שפיר כסרטני, ומיעוט מקרים של אבחון שגוי של גידול סרטני כשפיר.

החוקרים מציינים כי למרות הצורך לבחון את הנושא בעבודות נוספות, קהילת הפתולוגים נדרשת לבחון את הממצאים כדי לייצר הסכמות רחבות יותר בנוגע לפענוח ביופסיות של השד, בין השאר באמצעות הנחיות קליניות משותפות של איגודים מקצועיים, וכן קוראים לבחון ספציפית את משמעות הממצא הרומז על סיכויים גבוהים יותר לאי הסכמה באבחנה של סוג הגידול בקרב נשים עם רקמת שד צפופה.

JAMA, doi:10.1001/jama.2015.1405