פסוריאזיס

כמוניפסוריאזיסחדשותטיפולים לפסוריאזיס: מה הסיכון לזיהומים?

טיפולים לפסוריאזיס: מה הסיכון לזיהומים?

מחקר אמריקאי חדש העלה כי הסיכון לזיהומים חמורים בקרב מאובחנים בפסוריאזיס שמטופלים בתרופות ביולוגיות מסוימות נמוך יותר בהשוואה למטופלים במטוטרקסט. באלו תרופות הסיכון נמוך במיוחד?

מאת דן אבן
16/05/19
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הטיפול הרפואי בפסוריאזיס עבר בשנים האחרונות כברת דרך עם קבלת אישורים לתרופות ביולוגיות חדשות שמכוונות אישית לפעול במנגנונים המדכאים פעילות דלקתית בעור המאפיינת את המחלה.

 

התרופות הביולוגיות שפותחו כדי להשפיע על מסלולים דלקתיים ספציפיים הובילו למהפכה טיפולית בכלל המחלות האוטואימוניות – מחלות שנגרמות על רקע שיבוש בפעילות המערכת החיסונית הטבעית של הגוף, שבכללן נמנית פסוריאזיס. עם זאת, בטיחותם של הטיפולים הביולוגים החדשים עדיין אינה ודאית כמו הבטיחות של טיפולים תרופתיים סיסטמיים אחרים לפסוריאזיס שמוכרים מזה שנים רבות. עתה, מחקר השוואתי חדש בארה"ב מצא כי לטיפולים התרופתיים הביולוגיים גם יתרון בטיחותי, והם מפחיתים את הסיכון של החולים לפתח זיהומים חמורים.

 

במחקר הנרחב ביותר שנעשה עד כה בתחום, חוקרים בחנו את הסיכון להתפתחות זיהומים חמורים כתופעת לוואי אפשרית של התרופות הביולוגיות לפסוריאזיס. מאחר ותרופות אלה פועלות נגד מנגנונים במערכת החיסון הטבעית של הגוף, ההערכה כי טיפול בהן עלול להגדיל את החשיפה של הגוף לזיהומים שהמערכת החיסונית לא תוכל להתמודד עמם. יחד עם זאת, הממצאים מראים אחרת.

 

החוקרים מהמרכז הרפואי בית ישראל דקונס שבבוסטון, אוניברסיטת הארווארד ואוניברסיטת צפון קרוליינה בחנו נתונים המבוססים על מדגם נרחב של 107,707 אנשים שאובחנו עם פסוריאזיס בין ינואר 2003 לספטמבר 2015, משני מאגרי מידע של מבטחים רפואיים גדולים בארה"ב (מאגר  Optum Clinformatics Data Martומאגר Truven MarketScan) בהם רשומים מעל ל-250 מיליון אמריקאים.

 

הזיהומים השכיחים ביותר בקרב המאובחנים עם פסוריאזיס שנכללו במחקר וטופלו בתרופות השונות היו צלוליטיס – שמהווה זיהום בשכבות עמוקות ברקמה התת עורית וכן דלקת ריאות וזיהום חיידקי בדם (אלח דם, ספסיס).

 

סיכון מופחת לזיהומים 

 

הממצאים העלו סיכון נמוך יותר לזיהומים בקרב מאובחנים עם פסוריאזיס שטופלו בתרופות הביולוגיות שניתנות כיום בקו טיפול מתקדם למחלה: אנברל (המכילה את החומר הפעיל Etanercept), אוטזלה (המכילה את החומר הפעיל Apremilast) וסטלרה (המכילה את החומר הפעיל Ustekinumab), בהשוואה לאלו שהותאם להם טיפול בתרופה מטוטרקסט (Methotrexate) – שמהווה טיפול סיסטמי מסורתי בפסוריאזיס עוד משנות השישים של המאה ה-20, ומקובלת כקו טיפולי ראשון למאובחנים במחלה. 

 

עיבוד הממצאים העלה כי בהשוואה לטיפול במטוטרקסט, הסיכון לזיהומים חמורים תחת טיפול באוטזלה היה נמוך ב-50%; תחת טיפול בסטלרה נמוך ב-35%; ותחת טיפול באנברל נמוך ב-25%. לא נמצאו הבדלים בסיכון לזיהומים חמורים בין מטוטרקסט לבין תרופות ביולוגיות אחרות לפסוריאזיס – יומירה, רמיקייד ולטיפול ברטינואידים – נגזרות של ויטמין A שמשמשות אף הן לטיפול בנגעי המחלה. עוד נמצא כי הסיכון להתפתחות זיהום מסוג צלוליטיס היה גבוה ב-76% בקרב המטופלים ברטינואידים בהשוואה למטופלים במטוטרקסט. לצד זאת נמצא סיכון נמוך יותר ב-49% לזיהום בדם (ספסיס) בקרב המטופלים באנברל, וסיכון נמוך מ-47% לדלקת ריאות בקרב המטופלים בסטלרה, בהשוואה לטיפול במטוטרקסט. בהשוואה נוספת בין הטיפולים הביולוגיים, נמצא כי הטיפול ברמיקייד מעלה ב-92% את הסיכון לזיהומים חמורים, בהשוואה לטיפול ביומירה.

 

החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם פסוריאזיס, בהתבסס על שני מאגרי המידע הנרחבים, למטופלים בחלק מהתרופות הביולוגיות החדשות היה סיכון נמוך יותר לזיהומים חמורים. הם מציינים כי המחקר הנוכחי, שהוא הגדול ביותר שבחן את הסיכון לזיהומים בקרב אנשים שמטופלים תרופתית לפסוריאזיס, מצא בקרב המטופלים בתרופות הביולוגיות מקבוצת 'נוגדי TNF אלפא' סיכון נמוך לזיהומים חמורים בהשוואה למטוטרקסט רק אצל המטופלים באנברל ולא בתרופות אחרות בקבוצה זו, לרבות יומירה ורמיקייד. להערכתם הסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בהשפעה הביולוגית של החומרים הפעילים בתרופות על הנגעים – וזאת מאחר שפעולתה של אנברל בדיכוי המערכת החיסונית המשובשת של החולים מצומצמת יותר בהשוואה לתרופות האחרות.

 

 

הסיכון העודף לצלוליטיס שתועד אצל המטופלים ברטינואידים עשוי להיות קשור לממצאים מעבודות אחרות שהעלו כי רטינואידים מגדילים את הסיכון להצטברות של חיידקי סטפילוקוק זהוב על העור וכן מעלים את הסיכויים לעור רגיש יותר לחדירת זיהומים.

 

 

בהודעה לעיתונות ציינה החוקרת הראשית ד"ר אריקה דומאש כי "בנוסף לפוטנציאל היעילות שלהן שהוא גבוה יותר ממטוטרקסט, לחלק מהתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס יש גם יתרון שהן בטוחות יותר למטופלים. רופאים ומטופלים עשויים להתייחס לסיכון לזיהומים כשהם בוחרים טיפול סיסטמי לאנשים שמאובחנים עם פסוריאזיס בדרגה מתונה עד קשה".

 

המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב (NHLBI), וממצאיו מדווחים בגיליון מאי 2019 של כתב העת JAMA Dermatology.

 

מחלת הפסוריאזיס מאופיינת בתהליך דלקתי בעור שמוביל לכך שתאי העור מתחלקים במהירות גבוהה עד פי 10 מהקצב הרגיל, ובאופן שמוביל להתפתחות נגעים בעור וגרד בעור, בעיקר באזורי הברכיים, המרפקים והגולגולת.

 

מטוטרקסט הוא אנטגוניסט (חוסם/נוגד) של חומצה פולית, ובפעילותו הביולוגית מדכא את פעילות החלוקה של תאי העור ומשפיע לטובה על קצב התמיינות התאים. התרופה גם ניתנת במינונים גבוהים יותר כטיפול לחלק מהגידולים הסרטניים. הטיפול במטוטרקסט ניתן בכדורים ונחשב נוח, אולם מאחר והתרופה משפיעה באופן סיסטמי על הגוף כולו, היא עלולה להחליש את פעילות תאי המערכת החיסונית ולהגדיל את הרגישות להידבקות בזיהומים, כפי שנמצא במחקר הנוכחי. תופעות לוואי נוספות של התרופה כוללים כאבי בטן ונשירת שיער, וכמו כן קיים חשש לפגיעה בכבד, ולכן המטופלים במטוטרקסט לרוב עוברים מעקבים רפואיים בבדיקות דם תקופתיות לתפקודי כבד.

 

עם זאת, יש לציין כי גם הטיפולים הביולוגיים לפסוריאזיס שמכוונים ברובם כנגד ציטוקינים – חלבונים במערכת החיסונית שמעורבים בהתפתחות המחלה – אינם חפים מתופעות לוואי, כמו כל טיפול תרופתי, ואף הם עלולים אף הם לגרום לעלייה בסיכון לזיהומים – לרבות זיהומים בדרכי הנשימה כמו סינוסיטיס וזיהומים ויראליים כמו הרפס או שפעת או חיידקיים כגון שחפת, וכן מעלים את הסיכון לבעיות בלב, בריאות ובמערכת העצבים ובכבד, ויש אף מחקרים שתיעדו חשש בחלק מהטיפולים מהתפתחות סוגים מסוימים של סרטן – אם כי הנושא שנוי במחלוקת.

 

כך, מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד ובית החולים מסצ'וסטס ג'נרל ופורסם באפריל 2017 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור העלה כי תרופת ביולוגיות לפסוריאזיס מעלות ב-42% את הסיכון לסוגים מסוימים של סרטן עור שאינו מלנומה. עם זאת, מחקר שעיבד ממצאים מבריטניה, אירלנד, ספרד, איטליה וישראל, שממצאיו פורסמו במאי 2018 בכתב העת British Journal of Dermatology לא מצא כל קשר בין טיפול בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס לבין סיכון עודף לסרטן כלשהו במעקב של עד שלוש שנים.

 

בדומה למחקר החדש, מחקר נוסף שפורסם בנובמבר 2018 בכתב העת Journal of Drugs in Dermatology, העלה כי הסיכון לתופעות הלוואי בתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס דומה ולעתים אף נמוך יותר מהטיפולים בתרופות המערכתיות ובמשחות. במחקר נמצא כי בהשוואה לטיפולים במשחות מקומיות ותרופות מערכתיות, התרופות הביולוגיות מורידות ב-7% עד 14% את הסיכון להתפתחות זיהומים. בנוסף, הטיפול בתרופה הביולוגית יומירה הפחית ב-29% את הסיכון להתפתחות סרטן מסוגים שונים, בהשוואה למשחות מקומיות ותרופות מערכתיות, והטיפול באנברל הפחית ב-20% את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה. 

 

 

JAMA Dermatology, doi:10.1001/jamadermatol.2019.1121

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: