סרטן השד

כמוניסרטן השדמדריכיםכל השיטות לשחזור שד

כל השיטות לשחזור שד

שתלי סיליקון - עם או בלי מותחנים, שימוש ברקמות שומן ושריר מהבטן או מהגב, הזרקות שומן ושחזור הפטמה והעטרה – על הסוגים השונים של ניתוחי שחזור שד לנשים שעברו כריתת שד

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: ד"ר דין עד-אל
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

לנשים שנדרשות לעבור כריתת שד בעקבות סרטן שד או למניעת המחלה, קיימת האפשרות לבחור לעבור שחזור שד. למי שהופנתה לניתוח לכריתת הגידול מומלץ להכיר את השיטות השונות לשחזור שד ולהיוועץ עם כירורג השד, האונקולוג וכירורג פלסטי – לקראת ההחלטה האם לבצע ניתוח לשחזור שד ומה סוג שחזור השד שיבוצע לה.

 

ברוב המרכזים הרפואיים כבר נהוג היום לבצע התייעצות רפואית רב תחומית שכזו כדי להתאים את ניתוח השד המתאים ביותר בהיבט הרפואי, לרבות התאמה של טיפול נאואדג'ובנטי תרופתי לצמצום היקף הגידול לפני הניתוח, וכן בהיבט הפלסטי-אסתטי.  

 

הבחירה בסוג השחזור תלויה בסוג כריתת השד שהמטופלת נדרשת לעבור ובהתאם לנתונים נוספים כגון מיקום הגידול הסרטני בשד, היקף הגידול, גיל המטופלת, מחלות נלוות, מצב רפואי כולל והעדפות המטופלת.

 

 

שתלי סיליקון 

 

השתלים הקבועים לשחזור שד שמשווקים כיום עשויים ג'ל המכיל תרכובת כימית מסוג סיליקון. שתלי סיליקון מתאימים יותר למצבים של שדיים בגודל קטן עד ממוצע. במקרים מסוימים שימוש בשתלי סיליקון אינו מתאים, לרבות במצבים של חולות עם מבנה שד גדול יותר שנזקקות לניתוח שחזור בהיקף נרחב יותר, ולהן יוצע ניתוח שחזורי הכולל העברת רקמות, וכן במצבים שבהם ניתוח הכריתה מערב כמות ניכרת של עור מהשד וכשהאישה מעוניינת בשד בעל מראה ותחושה טבעיים יותר. 

 

למטופלות עם סרטן השד הסובלות במקביל ממחלות כרוניות וסיבוכים, למשל יתר לחץ דם – יומלץ לרוב על שחזור באמצעות שתל סיליקון שהוא פשוט וקצר יותר בהשוואה לניתוחים באמצעות רקמות טבעיות שעשויים לארוך שעות ארוכות. גם למטופלות מבוגרות יותר יומלץ ברוב המקרים על שתל סיליקון כדי להימנע מביצוע ניתוח ארוך מדי שכרוך בסיכון גבוה יותר לסיבוכים.

 

ברוב הניתוחים של כריתת שד חלקית (למפקטומיה) מבוצע שחזור השד במסגרת אותו ניתוח של כריתת הגידול הסרטני מהשד – "תחילה הכירורג כורת את הגידול ובהמשך הכירורג הפלסטי מבצע את השחזור – בתהליך הקרוי 'אונקופלסטיקה', מסביר ד"ר דין עד-אל, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות במרכז הרפואי רבין. גם כשמדובר בכריתה מלאה של השד – במקרים של החדרת שתל סיליקון – לרוב הניתוח השחזורי יחל מיד בתום הסרת הגידול ובאותו ניתוח, "למעט מצבים שבהם המטופלת סובלת ממצב רפואי קשה ומורכב, אז מומלץ שתעבור ניתוח קצר יותר, או במידה והיא צריכה להתחיל באופן מיידי טיפולי כימותרפיהטיפול ביולוגי", מסביר ד"ר עד-אל – ובמקרים אלה עשוי הניתוח הראשון לשחזור שד להידחות, לעתים אפילו בשבועות עד חודשים.

 

הסיכון העיקרי בשתלי סיליקון שהראיות לו מצטברות ברבות השנים הוא לדליפה של השתל וסיבוכים רפואיים שדורשים לעתים לעבור ניתוח מתקן להחלפת שתל סיליקון, בחלק מהמקרים כעבור 20-10 שנה ואף למעלה לכך. בשנים האחרונות נקשרו שתלי סיליקון בשורה של פרסומים בדבר סיכון לדליפת הסיליקון מהשתל לגוף האישה והתפתחות תגובה אלרגית או סיבוכים שמתבטאים בין היתר בתשישות, החלשות המערכת החיסונית ומחלות שונות, לרבות מחלות אוטואימוניות. לדברי ד"ר עד-אל, "יש נשים עם נטיה למחלות אוטואימוניות ומחלות ברקמת החיבור שדליפת סיליקון עלולה לעורר אצלן התקף של מחלה שאיננה פעילה".

 

סיבוך אפשרי נוסף הוא היווצרות רקמת צלקת מסביב לשתל (קופסית) שעלולה ללחוץ את השתל ולגרום לו להתקשות ולצורתו להתעוות

 

ככלל, היחס לשתלי סיליקון בקרב כירורגים פלסטיים כיום הוא כאל מוצר מדף שמהווה גוף זר לגוף ויש לבחון את תקינותו כעבור 10-8 שנים ובמקרה הצורך להחליפו בשתל סיליקון אחר. 

 

בשנים האחרונות מצטברות עדויות על מחלת לימפומה נדירה שמופיעה רק כעבור 30-20 שנים אצל נשים שעברו השתלות סיליקון – לימפומה מסוג BIA-ALCL (קיצור של Breast Implant Associated Anaplastic Large Cell Lymphoma). התופעה נחשבת כיום לנדירה. בישראל דווח על 5-4 מושתלות סיליקון שפיתחו סוג נדיר זה של לימפומה.

 

נכון להיום מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) עדיין חוקר את הקשר בין שתלי סיליקון למחלות וסיבוכים שונים, ונכון לעתה לא פורסמה המלצה חד משמעית בהקשר זה, אם כי רשויות בריאות במדינות שונות בעולם קוראות לרופאים ליידע מטופלות בדבר הסיכונים כדי לסייע להן לקבל החלטה מושכלת וכן כדי להגביר את ערנותן לתסמינים שמעלים חשד לדלף שהתפתח בשתלי סיליקון. 

 

ניתן לבצע שחזור שד בשתל סיליקון בכמה שיטות ניתוחיות:

 

החדרת שתל סיליקון בניתוח אחד

 

בשיטה זו מוחדר לשד מתחת לשרירי בית החזה שתל המכיל ג'ל סיליקון ספוגי וסביבו מעטפת סיליקון נוקשה. בהבדל משתלי סיליקון לניתוחי הרמות חזה שהם לרוב עגולים, שתלי סיליקון בשחזורי שד הם לרוב בעלי מבנה אנטומי, כלומר בצורת טיפה, הדומה למבנה השד הטבעי.

 

ניתוח זה לרוב נעשה מיד בתום כריתת הגידול הסרטני, ומתאים בעיקר בניתוחים עם כריתת שד חלקית (למפקטומיה). הניתוח קצר יחסית, ולרוב מוסיף 60-45 דקות לניתוח הכריתה.

 

באירופה מבוצעים ניתוחים פשוטים להחדרת שתלי סיליקון במסגרת של ניתוח אמבולטורי (אשפוז יום בלבד). בישראל מקובל כיום כי לאחר הניתוח נותרת המטופלת בהשגחה 3-2 ימים באשפוז ובהמשך נדרשת החלמה של 3-2 שבועות נוספים בבית עם חבישת שד ומגבלות תנועתיות. קיימים אמצעים מיוחדים שמקלים על תהליך ההחלמה, לרבות פלסטרים מיוחדים ואף חזיה מיוחדת וחגורה אלסטית שתומכות בחלקו העליון של שתל השד ומקבעות אותו כלפי מעלה - לרוב לחודש הראשון לאחר הניתוח.

 

הניתוח כרוך בסיכון לסיבוכים שונים ששיעורם מגיע לפי הערכות עדכניות לכ-20% מהמטופלות, כאשר מעבר לסיכון נמוך לזיהומים ודימומים – כפי שקיים בכל ניתוח, קיים גם סיכון להתפתחות תגובה אלרגית של הגוף כנגד השתל שמהווה למעשה גוף זר.

 

בשנים האחרונות בניתוחי שחזור שד מיידיים, שכוללים החדרה של שתל סיליקון זר לאחר כריתה חלקית, נעשה שימוש ב'יריעה ביולוגית' (ADM, קיצור של Acellular Dermal Matrix) – יריעה שמורכבת רקמות חיות שעוברות תהליך של עיבוד וניקוי של התאים, או מחומרים סינטטיים, במטרה להפחית את הסיכון לדחייה של השתל החדש על ידי הגוף. לדברי ד"ר עד-אל, "לאחר החדרת שתל הסיליקון לשד – הוא מכוסה לרוב ביריעה שמחוברת לשריר בית החזה הגדול, כדי לתמוך בשתל וכדי שלא יצנח ויפער חור במבנה השד המשוחזר, זאת מאחר ואחרי כריתת השד העור לרוב נותר דק וחשוף לסיבוכים". היריעות הביולוגיות שמופקות מתרומות עור של בני אדם המשווקות בישראל הן "אלודרם" ו"דרמסל" ולצידן משווקות גם יריעות ביולוגיות שמופקות מחיות וכן יריעות מחומרים סינטטיים שהן פחות מומלצות, מאחר ועלולות לעורר תגובת נגד אלרגית. היריעה הביולוגית מתאחה עם הזמן עם כלי הדם ומשתלבת בעור השד.

 

הצלקת שנותרת לאחר ניתוח להחדרת שתל סיליקון היא לרוב אותה הצלקת שנוצרה עוד בניתוח הכריתה – שכן המנתח הפלסטי לא נוהג לבצע חתך נוסף, ונוהג להחדיר את שתל הסיליקון דרך אותו החתך ממנו הוצא מקודם הגידול.

 

החדרת שתל סיליקון עם מותחן בסדרת ניתוחים

 

בשיטה זו מוחדר שתל הסיליקון לשד בשני ניתוחים או יותר  – תוך מתיחת העור שנותר לאחר הכריתה בתהליך שעשוי להתפרס על פני חצי שנה ולעתים אף למעלה מכך.

 

לדברי ד"ר עד-אל, "שיטה זו של שחזור שד מתאימה למצבים שבהם יש צורך בהוצאת כמות גדולה של עור בניתוח לכריתת השד, למשל כשהגידול בשד התפשט לעור, או כשאין מספיק רקמות שנותרו בשד כדי לייצב את שתל הסיליקון".

 

בניתוח הראשון מוחדר מתחת לעור ולשרירי בית החזה מכשיר 'מותחן רקמות' – שתל זמני עשוי מעטפת סיליקון שבתוכו ג'ל סיליקון ומי מלח סטריליים. השתל מנופח בהדרגה במספר טיפולים במרפאת הכירורגיה הפלסטית על ידי הזרקה של מי מלח לתוכו דרך שסתום שמצוי מתחת לעור, אחת ל-2-1 שבועות ולרוב במשך כחצי שנה, עד לקבלת הגודל הרצוי של השתל.

 

השסתום המתכתי אליו מזריקים את מי המלח לרוב ממוקם מתחת לעור השד ומאותר באמצעות מכשיר שבקצהו מגנט. בחלק ממותחני הרקמות ממוקם שסתום המילוי בבית השחי. בהמשך, לאחר שהשתל הזמני נמתח, ועור השד מתוח באופן משביע רצון, מוציאים בניתוח את השתל הזמני ומחדירים במקומו שתל סיליקון קבוע.

 

ההחלטה האם להחדיר שתל סיליקון לשד בניתוח אחד או בסדרת ניתוחים באמצעות מותחן רקמות לעתים מתקבלת עוד לפני הניתוח, בהתאם למבנה השד, אולם במקרים מסוימים מתקבלת רק במהלך ניתוח הכריתה, כשניתן לבחון לעומק את הרכב הרקמות שנותרו בשד בתום הכריתה. לדברי ד"ר עד-אל, "לרוב בניתוחי שד ישנם גם שתלי שד קבועים וגם מותחנים זמניים כדי לאפשר את ההחלטה הנכונה בזמן אמת". בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש בחדרי ניתוח שבהן מבוצעות כריתות שד תוכנות מחשב עם מצלמה המאפשרות לבצע בדיקת ICG ולצפות לאחר הזרקת חומר ניגוד בהרכב רקמות השד ובאספקת הדם לעור השד במטרה לקבל את ההחלטה הנכונה עבור המטופלת – האם יש אפשרות להשתיל לה שתל סיליקון קבוע או שיש צורך בשלב הראשון בהשתלת מותחן רקמות זמני.

 

בדומה להחדרת שתל סליקון בניתוח אחד, גם החדרת מותחן רקמות מהווה ניתוח קצר יחסית, שלרוב מוסיף 60-45 דקות לניתוח הכריתה, וגם החלפת המותחן בשתל סיליקון קבוע בתום התהליך הוא ניתוח קצר שאורך כשעה.

 

בישראל מקובל כיום כי לאחר הניתוחים הללו נותרת המטופלת בהשגחה למשך 3-2 ימים באשפוז ובהמשך נדרשת החלמה של 3-2 שבועות נוספים בבית עם חבישת שד ומגבלות תנועתיות. קיימים אמצעים מיוחדים שמקלים על תהליך ההחלמה, לרבות פלסטרים מיוחדים ואף חזיה מיוחדת וחגורה אלסטית שתומכות בחלקו העליון של שתל השד ומקבעות אותו כלפי מעלה - לרוב לחודש הראשון לאחר הניתוח.

 

לדברי ד"ר עד-אל, "שיטה זו אמנם אורכת זמן רב יותר מאשר החדרת שתל הסיליקון בניתוח אחד, אך תוצאותיה לרוב יותר משביעות רצון". 

 

בעבר היו מקובלים גם ניתוחים לשחזור שד שבהם מותחן הרקמות הזמני שמנופח בהדרגה הופך בתום תהליך הניפוח לשתל קבוע, ללא צורך בהחלפתו בשתל סיליקון חדש, אולם עם השנים התברר כי שתלים שעברו ניפוח אינם מחזיקים מעמד לתקופות ממושכות, ולרוב נוטים לצנוח ו/או להתעוות עם הזמן, ומותחני הרקמות שנעשה בהם שימוש כיום מוחלפים בסוף התהליך בשתל סיליקון קבוע.

 

שחזור שד באמצעות רקמות טבעיות

 

בשנים האחרונות פותחו ניתוחים לשחזור שד שעושים שימוש ברקמות טבעיות של הגוף בהבדל משתל סיליקון זר שעלול לדלוף לגוף האישה ואף קיים חשש כאמור שיוביל לסיבוכים שונים. כך מוצעים שחזורי שד באמצעות שימוש ברקמות שריר, עור ושומן, בעיקר מאזורי הגב והבטן.

 

שחזורי שד באמצעות רקמות גוף טבעיות לרוב מבוצעים לאחר כריתת שד מלאה - מסטקטומי וטיפול בהקרנות שנועד לחסל את התאים הממאירים שנותרו בגוף, כשהעור באזור הכריתה נפגע ולא נותרו מספיק רקמות שריר ועור כדי ליצור שד באמצעות שתל סיליקון.

 

לדברי ד"ר עד-אל, "לאישה שעברה כריתת שד מלאה והקרנות לרוב לא ניתן לבצע שחזור באמצעות שתל סיליקון כי כל העור התכווץ והרקמות נוקשות מדי, וגם לא ניתן לשים לה מותחן, לכן משתמשים בשיטה של העברת רקמות טבעיות לצורך השחזור".

 

בנוסף, השיטה מתאימה לנשים עם השמנת יתר ונשים שיש להן שדיים גדולות ובטן גדולה, מאחר והתוצאה הקוסמטית לאחר החדרת שתל סיליקון לרוב איננה מוצלחת לנשים אלה, ובמקרים אלה הרווח לאישה עשוי להיות כפול: הן שחזור שד והן שאיבת שומן מהבטן.

 

ניתוחים אלה המבוצעים בשיטות של 'מיקרוכירורגיה פלסטית' נחשבים לארוכים ביותר ועשויים לארוך אף כ-9-8 שעות, ולרוב דורשים 10-5 ימי אשפוז בית החולים ובהמשך החלמה בבית למשך חודש. בשל אורכו של הניתוח באופן כללי הוא פחות מתאים לנשים עם מחלות נוספות כגון לחץ דם ונשים מבוגרות. 

 

סיבוכי הניתוחים שעושים שימוש ברקמות טבעיות לצורך שחזור שד, מעבר לסיבוכים הכלליים של זיהומים ודימומים, עשויים לכלול הגבלות בפעילות היד – בנשיאת חפצים, מגבלות תנועתיות נוספות והצטברות נוזלים ובצקות – והם שכיחים יותר בניתוחים שבהם מבוצעת גם העברה של רקמת שריר מעבר לרקמות שומן.

 

בתום הניתוחים נותרת צלקת אופקית או אלכסונית באזור הוצאת הרקמות. כשהרקמות מוצאות מהגב, הצלקת ניתנת לעתים להסתרה על ידי רצועת החזיה, ואילו כשהיא מבוצעת בבטן התחתונה, היא לרוב נסתרת מעין.

 

בעבר היה מקובל לבצע גם שחזורי שד תוך שימוש ברקמות עור ושומן מאזור האגן, לרוב מאחד מצדדיו בחלקו העליון. כיום שיטה זו כמעט ואינה מיושמת בישראל.

 

שימוש בשומן מדופן הבטן התחתונה 

 

ניתוחי שחזור שד עם רקמות טבעיות השכיחים כיום ביותר בישראל הם ניתוחים שעושים שימוש ברקמות מדופן הבטן בלבד, מבלי לפגוע בשלמותו של שריר ה"רקטוס אבדומיניס" (שריר הבטן הישר).

 

בניתוח זה שמכונה בעגה המקצועית 'ניתוח DIEP' (קיצור של Deep Inferior Epigastric Perforator flap) – עור מהבטן התחתונה ושכבת השומן שמתחתיו מנותקים מכלי הדם ומחוברים לכלי דם בדופן בית החזה ומשמשים לעיצוב השד המשוחזר בצורה הדומה למראהו של השד השני. כלי הדם נתפרים בשיטה מיקרוכירורגית – עורק לעורק ווריד לווריד, בניתוח ממושך.

 

ניתוח זה הופך ליותר שכיח, מאחר ואין בו צורך בהעברת רקמות שריר, וגם לרוב אין צורך לאחר הניתוח להחדיר רשת מלאכותית לאזור הוצאת הרקמות במטרה למנוע התפתחות בקע.

 

שימוש בשריר 

 

במצבים מסוימים, כשאין די שומן פנוי בבטן ויש צורך גם ברקמת שריר כדי לחזק את מבנה השד החדש, נעשה שימוש בשריר מהבטן לצורך שחזור שד. ניתוחים אלה מכונים בעגה המקצועית 'ניתוחי TRAM' (קיצור של Transverse Rectus AbdoMinis), וכוללים העברה של רקמות שריר ושומן וכלי דם מהבטן התחתונה.

 

כמו כן, ישנם ניתוחים בהם נלקח לצורך שחזור השד שריר מהגב, כשלרוב מדובר בשריר ה"לטיסימוס דורסי" ובעברית "שריר הגב הרחיב" (Musculus Latissimus Dorsi) – שריר רחב שבמרכז הגב אשר ניתן להשתמש בחלקו או בכולו לצורך השחזור, לרבות חלק מהעור שמעליו – ולהעבירם לבית החזה יחד עם כלי הדם.

 

ניתוחים אלה אמנם עשויים להיות קצרים יותר בהשוואה לניתוחי DIEP, ועשויים להימשך לעתים רק 4-3 שעות, ואף כרוכים באשפוז קצר יותר לאחר הניתוח, לעתים של יומיים בלבד, אולם נחשבים גם לפחות מומלצים, מאחר והם מערבים העברה של רקמת שריר, ועלולים להתפתח בהם יותר סיבוכים לאחר הניתוח כגון מגבלות תנועתיות.

 

בניתוח זה גם לרוב יש צורך בהכנסת רשת מלאכותית פנימית בדופן הבטן כדי לחזקה ולמנוע בקע עקב הסרת השריר – מה שלרוב אינו נדרש כשנעשה שימוש בשומן בלבד מדופן הבטן.

 

בניתוחי שחזור שד עם העברת רקמת שריר מוחדר לרוב באופן זמני שתל סיליקון אל מתחת לשריר החדש כדי למקמו טוב יותר, ובהמשך כשהשד מקבל את צורתו החדשה ומתחזק – השתל מוצא. יש גם ניתוחים שבהם אין צורך בשימוש בשתל סיליקון לצורך יצוב השריר במקומו החדש בשד, ולכן נמנע הצורך בניתוח עתידי רק לצורך הוצאת שתל הסיליקון, אולם גם ניתוח זה כרוך בצלקות ואחריו גם מיקומו של הטבור צפוי להשתנות.

 

הזרקות שומן

 

במצבים של כריתת שד חלקית – למפקטומי, שמבוצעת במקרים של סרטן שד מוקדם, לעתים אין צורך בהחדרה של שתל סיליקון לשד, וכשמוסרת רקמה קטנה מהשד – בין השאר בגידולים קטנים במיוחד שמאובחנים בשלב מוקדם, ניתן לעתים להסתפק בהזרקות שומן בלבד המאפשרות לשחזר את השד ולעצבו בצורתו ובגודלו לשד הבריא. הזרקות שומן מבוצעות גם במצבים של שד משוחזר שנוצר בו עיוות ברבות השנים.

 

בטיפולים אלה מבוצעת שאיבת שומן מאזור אחר בגוף – לרוב הבטן התחתונה או האגן, והזרקתו היישר לאזור השד. הרווח למטופלת כפול: הן שחזור של השד תוך שימוש ברקמה טבעית וללא הסיבוכים שנלווים לשתלי סיליקון והן שאיבה של שומן עודף מהבטן. עם זאת, טיפולים אלה לרוב אינם מבוצעים באופן חד פעמי ודורשים סדרת הזרקות על פני מספר שבועות. במהלך הטיפולים מתבקשת המטופלת ללבוש חזיית לחץ מיוחדת שמסייעת לשיפור התוצאות.

 

טיפולי הזרקה מבוצעים כיום במסגרת אמבולטורית/אשפוז יום, ללא צורך באשפוז, כשכל פעולה אורכת לרוב עד שעה, וניתן לבצעה גם בהרדמה מקומית בלבד, אם כי ברבים מהמרכזים הרפואיים נהוג לבצעה לרוב בהרדמה שטחית-מלאה כדי לחסוך אי נעימות למטופלת.

 

בחלק מהמרכזים הרפואיים נהוג כיום במסגרת הטיפול לשאוב את השומן ולהעבירו במכשיר מיוחד שמזקק מתוכו את תאי האב ואז להזריק תאים אלה לשד, באופן שמשפר את התוצאה הקוסמטית ומסייע להפחתת מספר הטיפולים הנדרשים הכולל. לאחרונה פורסמו מספר מחקרים שהתריעו כי הזרקות שומן מועשר בתאי אב לשד עשויה להיות מסוכנת, שכן תאי האב עלולים עם הזמן להפוך לסרטניים, וכמו כן קיים קושי בפענוח הדמיות שד לאחר הזרקות שומן. עם זאת, העדויות בנושא אינן חד משמעיות. מחקר מעקב שפורסם בינואר 2019 בכתב העת JAMA Surgery העלה כי במעקב של חמש שנים אחר 300 מטופלות שעברו את הפעולה, בהשוואה ל-300 אחרות – הזרקות שומן לשד לא העלו את הסיכון לחזרה של גידול סרטני בשד.

 

שחזור הפטמה והעטרה

 

בתום ההחלמה מניתוח שחזור השד, כשהשד המשוחזר מקבל את צורתו הסופית – בחלוף לפחות שישה חודשים מניתוח השחזור – ניתן לבצע שחזור של הפטמה והעטרה, במידה ואלה הוסרו בניתוח כריתת השד.

 

בעבר פרוצדורות אלה היו מקובלות ביותר, מאחר והיה מקובל להסיר את הפטמה והעטרה בניתוח הכריתה מחשש שהגידול הסרטני עלול לשוב מאזורים אלה בעתיד. כיום מקובל במהלך הניתוח לכריתת השד ליטול דגימת ביופסיה מהפטמה והעטרה, ולקבל בזמן אמת בעוד המטופלת מורדמת תוצאה האם הדגימה מכילה תאים ממאירים, ובמקרה ולא מאובחנים בפטמה ובעטרה תאי סרטן, ניתן לשמר אותן במהלך שחזור השד. 

 

עם זאת, בחלק מהמקרים מאובחנים בפיטמה ובעטרה תאי סרטן, או שהגידול בשד נרחב – ואז הפיטמה והעטרה מוסרות במהלך כריתת השד, וניתן בהמשך לבצע פעולה רפואית ספציפית לשחזורן, לרוב בחלוף מספר חודשים לאחר שחזור השד, כשזה מקבל את צורתו הסופית.

 

שחזור פטמה והעטרה יכול להתבצע במספר שיטות:

 

קעקוע רפואי

 

השיטה המקובלת כיום ביותר לשחזור הפיטמה והעטרה היא באמצעות קעקוע רפואי. בעבר היה נהוג לשחזר את העטרה באמצעות שתל עור בגוון כהה שנלקח מאזור המפשעה, אולם כיום ניתוח זה מפנה מקומו לטיפול בקעקוע רפואי שנחשב פשוט בהרבה. בשיטה זו הקרויה 'מיקרו פיגמנטציה' מחדירים מחט חשמלית לעור באזור הפיטמה והעטרה ומשתמשים בפיגמנטים של צבע הדומים לצבע הפיטמה והעטרה בצד השני.

 

השחזור עשוי לארוך כטיפול אחד או סדרה של טיפולים עד להגעה לגוון העור הרצוי ובהתאם לתגובה של האישה לפיגמנט הצבע שהוזרק לה. פעולה זו אינה כרוכה בניתוח ומבוצעת באופן אמבולטורי בהרדמה מקומית בלבד, אולם בתום הטיפול נותר אזור הפיטמה שטוח ולא בולט.

 

הפעולה אינה דורשת החלמה משמעותית בבית. עם זאת, קעקוע רפואי עשוי להיות מעורב בסיבוכים – ובעיקר סיכון לפגיעה באספקת הדם לעור והיווצרות נמק.

 

בביצוע קעקוע רפואי – צבעי הפיגמנטים שמוזרקים סביב הפיטמה עשויים להכיל חלקיקי מתכת ולשבש את האפשרות של המטופלת לעבור בהמשך בדיקות הדמיה מסוג MRI, ובדיקות אלה נדרשות לרוב כבדיקות מעקב כדי לוודא שאין הישנות של הגידול הסרטני בשד. עם זאת, כיום ניתן לבחור בצבע מיוחד שאינו מתכתי באופן שמאפשר להימנע ממגבלה זו.

 

קעקוע רפואי אינו כלול בסל הבריאות הממלכתי, וכרוך בתשלום נוסף שעשוי להגיע עד 6,000 ש"ח ולעתים אף מעבר לכך. בחלק מהמקרים קופות החולים משתתפות בעלות הטיפול.

 

שיטות ניתוחיות

 

קיימות שיטות נוספות לשחזור הפיטמה שמבוצעות בשכיחות נמוכה:

 

  • שימוש ברקמות עור מהשד המשוחזר לצורך יצירת פיטמה – טיפול זה כלול בסל הבריאות, אך אינו כולל שחזור עטרה המבוצע לרוב באמצעות קעקוע רפואי.

 

  • השתלת חלק מהפיטמה של השד השני (הבריא) בשד המשוחזר – טיפול זה כמעט ואינו מבוצע מאחר ודורש הסרת תאים מפיטמה בריאה, והוא כלול בסל הבריאות, אך אינו כולל שחזור עטרה המבוצע לרוב באמצעות קעקוע רפואי.

 

  • נטילת רקמות עור/סחוס מאזור כלשהו בגוף ליצירת הפטמה/העטרה, למשל מאחורי האוזן – טיפול זה כלול בסל הבריאות, אך אינו כולל שחזור עטרה המבוצע לרוב באמצעות קעקוע רפואי.

 

פטמות מלאכותיות

 

קיימת גם האפשרות של שימוש בפטמות מלאכותיות (פרוטזת פטמה), לרבות פטמת סיליקון שניתן להדביק בדבק קוסמטי באופן זמני על השד המשוחזר ולהסירה לפי הצורך. כיום משווקת בישראל פיטמה מלאכותית מסוג 'פינק פרפקט' (pink perfect) כשניתן לרכוש זוג פטמות במקרה של כריתת שד דו צידית או להזמין פטמה מלאכותית בהתאמה אישית בגודל, בצבע ובצורה לפיטמה בשד הבריא. 

 

ניתוח פלסטי בשד הבריא

 

מאחר ומטרתו של הניתוח לשחזור שד ליצור סימטריה עם השד השני הבריא, בחלק מהמקרים כשהשד הבריא גדול או נפול – יהיה צורך לאחר השחזור גם בביצוע ניתוח פלסטי להקטנתו או הרמתו של השד הבריא, כדי לייצר מראה סימטרי.

 

הניתוחים בשד הבריא כלולים בסל הבריאות לנשים שאובחנו עם סרטן השד, ומדובר למעשה בניתוחים פלסטיים לכל דבר שבהם מבוצעת הגדלה, הקטנה או הרמה של השד הבריא.

 

ניתוחים אלה מבוצעים לעתים במקביל לניתוח השחזור בשד החולה – בעיקר בניתוחים שמראש משלבים כריתה ושחזור יחד, אולם לעתים ניתן לבצעם כניתוח נפרד גם שבועות, חודשים ואף שנים לאחר ניתוח הכריתה והשחזור בשד החולה.

 

 

 

*ד"ר דין עד-אל הוא מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות במרכז הרפואי רבין

 

עדכון אחרון: יולי 2019

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: