השמנה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
כשהרופא מאשים את כל התחלואים שלך בהשמנה - ואת ההשמנה בך
מחצית מהאנשים עם עודף משקל או השמנה שהשיבו על משאל מיוחד של אתר 'כמוני' מדווחים כי נמנעו מללכת לרופאים מחשש ליחס שלהם למשקל. מחקרים מהעולם מוכיחים שרופאים רבים אכן מחזיקים בסטיגמות על השמנה. ההשפעות על הבריאות עלולות להיות הרסניות
בעיה של חוסר כוח רצון, עצלנות, חוסר יציבות רגשית והאשמה כי הם האחראים הבלעדיים למצבם. אלה חלק מהסטראוטיפים השליליים שבאופן טיפוסי נקשרים להשמנה.
החשיבה הסטראוטיפית מתברר לא פוסחת על צוותים רפואיים לרבות רופאים, אפילו כאלה שעוסקים בתחום ההשמנה ויודעים כי השמנה מהווה מצב מורכב ובחלק מהמקרים מושפעת גם מגורמים שאינם בשליטת המטופל כגון הורמונים, מחלות או גנטיקה.
ההשפעות הרגשיות של סטיגמת ההשמנה עלולות להיות הרסניות ומחקרים הראו כי הן עלולות להוביל לפגיעה בטיפול בהשמנה ובאבחון וטיפול במחלות הנלוות להשמנה, לרבות סוכרת סוג 2 ואפילו סרטן.
לרגל יום ההשמנה העולמי שצוין באוקטובר והתרכז השנה בהעלאת מודעות לסטיגמות שליליות על משקל, ביקשנו מחברי קהילת השמנה של 'כמוני' להשיב על שאלון קצר בנושא. תוך שעות הצטברו במערכת האתר עשרות סיפורים של אנשים שחשים כי נפגעו מהיחס של רופא למשקלם ו-107 מחברי הקהילה שהם בעלי עודף משקל או השמנה לפי מדד ה-BMI השיבו על השאלון במלואו.
מהנתונים עולה כי בקרב המשיבים, מתוך כלל האנשים בעלי עודף משקל או השמנה (כל המשיבים עם BMI 25 ומעלה) 50% נמנעו מלפנות לרופא מחשש ליחס שלו למשקל. 62% אמרו כי קרה שהם חשו שרופא לא מתייחס לתלונות שלהם ברצינות בגלל המשקל שלהם, 66% חשו שרופא שפט אותם באופן בלתי הוגן בשל המשקל שלהם ו-36% דיווחו שרופא התבדח על המשקל שלהם או הקניט אותם בגלל המשקל.
כצפוי, כשמדובר במטופלים עם השמנה ולא רק משקל עודף (BMI 30 ומעלה) שיעורי המטופלים שחשים כי חוו סטיגמה מרופא גבוהים יותר: 60% נמנעו מלפנות לרופא מחשש ליחס שלו למשקל, 71% אמרו כי קרה שהם חשו שרופא לא מתייחס לתלונות שלהם ברצינות בגלל המשקל שלהם, 72% חשו שרופא שפט אותם באופן בלתי הוגן בשל המשקל שלהם ו-44% דיווחו שרופא התבדח על המשקל שלהם או הקניט אותם בגלל המשקל.
מדובר במדגם קטן ובקרב אנשים שחשים שנתקלו בסטיגמה סביר שתהיה יותר נכונות להשיב על סקר שכזה – מה שעלול להטות את התוצאות, אך זה עדיין ממחיש שמדובר בבעיה נפוצה.
נתונים דומים התקבלו בסקרים שונים מרחבי העולם. בסקר שנערך בארה"ב בקרב 2,449 נשים בעלות עודף משקל או שמנות וממצאיו פורסמו בספטמבר 2012 בכתב העת Obesity, 69% דיווחו כי חוו סטיגמה מרופאים לפחות פעם אחת ו-52% חוו זאת יותר מפעם אחת או פעמים רבות.
אין ספק שהשמנה עלולה להוביל לתסמינים שונים, מחלות ומכאובים והרופא שאמון על הבריאות שלנו לא צריך להתעלם ממנה, אך הבעיה נוצרת כאשר הרופא רואה רק את ההשמנה ולא שום דבר אחר או כאשר הרופא מתווך את המסר שלו בזלזול או עוינות - מה שיביא ככל הנראה ליותר נזק מתועלת.
"במשך חודשים ארוכים סבלתי מהתקפים עזים של כאבים בבטן העליונה מצד שמאל. רופא המשפחה החליט ללא כל בדיקה שיש לי אולקוס ונתן לי אומפרדקס. הוא טען שאני בטח לא אוכלת כמו שצריך. הכאבים הלכו והתעצמו ומצאתי את עצמי אצלו מדי שבוע. הסברתי לו שאני לא אוכלת אף פעם מזון מטוגן או חריף, שאני צמחונית, אוכלת המון ירקות ולא שותה אלכוהול. הוא לא הסכים לשלוח אותי לשום בדיקה 'כי התמונה ברורה וחבל על הסבל שלך'" כתבה אחת מחברות 'כמוני' שהשיבה לסקר. "אחרי התקף כאבים עז שבו איבדתי את ההכרה, נמצא כי אני סובלת מריבוי אבנים בכיס המרה - מצב שנמשך זמן רב ולא אותר בשל העובדה כי לא נשלחתי אפילו לאולטרה סאונד בטן - בשילוב דלקת חריפה והוכנסתי לניתוח חירום. לא חזרתי אליו לעולם".
הבנה מועטה של מורכבות ההשמנה
פעמים רבות לא מדובר בתחושה סובייקטיבית של המטופלים. מחקרים רבים הוכיחו כי סטיגמות כלפי שמנים נפוצות בקרב רופאים. לדוגמה, במחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת PLOS ONE שנערך בקרב מדגם של 2,284 רופאים נצפו רמות גבוהות של סטיגמה כלפי שמנים, אפילו בקרב מומחים לתחומים הקשורים להשמנה.
"אני חושבת שהבעיה היום פחות קשה משהייתה בעבר" אומרת ד"ר נירית אבירן ברק, אנדוקרינולוגית ומנהלת קהילת סוכרת סוג 2 בכמוני "עם זאת יש עדיין את הנטייה להאשים את המטופל השמן ובמקרים קיצוניים אף לומר משפטים כמו – 'אם היית רוצה היית סותם את הפה ויורד במשקל'. הבעיה קיימת בכל התחומים, אפילו בקרב רופאים וצוותים שמטפלים בהשמנה".
בסקר שנערך בקרב כמעט 700 אנשי מקצועות הבריאות, בהם 150 רופאים, בבית חולים בגרמניה שמתמחה בחקר וטיפול בהשמנה נמצא כי כמעט 60% מאנשי הצוות החזיקו בגישות שליליות כלפי השמנה – נתון דומה לזה שדווח באוכלוסייה הכללית. נראה שבקרב המטפלים הייתה הבנה מועטה של המורכבות של ההשמנה ואלה נהגו בעיקר להאשים את המטופל במצבו. המשיבים אמרו בעיקר כי נשים שמנות היו "בעלות כוח רצון מועט מדי או פשוט אכלו יותר מדי או התעמלו מעט מדי". לגורמים גנטיים או מטבוליים, הם לא ייחסו חשיבות.
"ציפינו שלמומחים מתחום הבריאות תהיה הבנה טובה יותר של הגורמים להשמנה, אבל זה לא היה נכון" אמרה הפסיכולוגית קלאודיה סיקורסקי מצוות המחקר שהציגה את הנתונים בקונגרס האירופאי על השמנה בשנת 2014.
"רופא בבית חולים שהתלוננתי בפניו שאין הצדקה למשקלי (שהיה אז הרבה פחות מהיום) ביחס לאוכל שאני אוכלת סיפר לי שייתכן ויש לי בעיה הורמונלית וכדאי שאבקש מרופא המשפחה הפניה כדי לבדוק ולשלול. כשסיפרתי לרופא המשפחה וביקשתי הפניה הוא צחק ממני, לא הסכים לתת לי הפניה ואמר לי שפשוט אסתום את הפה ואז ארזה. מאוד נפגעתי ומאז לא חזרתי לדון בנושא ועם השנים העליתי עוד במשקל" מספרת גולשת נוספת ב'כמוני'.
"היום עולם הרפואה למד שהשמנה זו מחלה ולא רק בעיה התנהגותית, אבל לסטיגמות לוקח זמן לעבור שינוי אמיתי" מסבירה ד"ר אבירן ברק. ואכן במאי 2018 ההסתדרות הרפואית והחברה לחקר וטיפול בהשמנה בישראל הכריזו כי השמנה היא מחלה כרונית, לאחר שהכרזות דומות יצאו מארגוני בריאות בעולם, לרבות ארגון הבריאות העולמי (WHO), ההסתדרות הרפואית האמריקאית (AMA) והאיגוד הבינלאומי להשמנה (WOA). "השמנה תלויה בהרבה גורמים כמו גנטיקה, קצב חילוף החומרים וכמובן שיש תמיד גם מרכיב אישיותי והתנהגותי, אך הוא לא היחיד" מוסיפה בירן ברק לכן למשל לגברים בדרך כלל קל יותר לרדת במשקל, לאנשים שניסו דיאטות רבות קשה יותר לרזות ומי לא מכיר את הרזים האלה, שאוכלים בלי סוף ולא משמינים... כל מטופל שונה ממטופל אחר, גם בתגובה למאמצים לרדת במשקל, לקצב ההרזיה ולקצב העלייה חזרה במשקל, כמו גם הירידה במשקל לאחר ניתוח בריאטרי שהיא שונה מאדם לאדם. היום ידוע שיש גורמים הורמונליים שמשפיעים על הרעב והשובע כמו האינקרטינים, גרלין, נוירופפטיד Y ועוד... ומחקרים רבים נערכים בשנים האחרונות בתחום".
השפעות הרסניות
בריאיון לאתר Medscape המיועד לרופאים אמרה סיקורסקי כי "ההשלכות של הלך הרוח השלילי הזה הן שהוא משנה התנהגות. אם חושבים על רופא או רופאה שחושבים שזו אשמת אותה אישה שהיא שמנה, מה היא או הוא ימליצו לאותה אישה? את רק צריכה לאכול פחות או להתעמל יותר? זה עלול להוביל לניסיונות מתסכלים לירידה במשקל באנשים שמנים". בעוד שסיקורסקי מקבלת כי הרופאים חייבים לתת עצות אורח חיים, לדבריה רופאים צריכים "מטרות ריאליות למטופל".
ד"ר אבירן-ברק מסכימה: "מקובל להתחיל היום מיעד לירידה במשקל של 5% ממשקל המטופל ורק בהמשך עוד 5% ולהמשיך בהדרגתיות. הצבת מטרות ריאליות משפרת את ההיענות וההצלחה ולכל ירידה במשקל - גם לירידה קלה במשקל - יש השפעה חיובית על הבריאות".
בסקר שנערך בקרב 600 רופאי משפחה בצרפת שממצאיו פורסמו בשנת 2005 בכתב העת Obesity research מתוך המשיבים כ-30% החזיקו בגישות שליליות כלפי מטופלים בעלי עודף משקל והשמנה. 57% היו פסימיים בקשר ליכולת של המטופלים לרדת במשקל ו-64% הציבו מטרות משקל גדולות יותר ממה שמורות ההנחיות הרשמיות. אלה כמובן ישפיעו על ההתערבויות שהרופאים מציעים למטופלים.
בעיה נוספת היא שכאשר המטופל שמן, רופאים פעמים רבות נוטים לייחס בעיות רפואיות למשקל ומתעלמים מתסמינים. "בעיות אורתופדיות, קשיי פריון, קוצר נשימה במאמץ, עייפות, דיכאון - יש שמייחסים הכל להשמנה" אומרת ד"ר אבירן-ברק. "אין ספק שיש לזה השפעה שלילית, החל מפספוס של מחלות/אבחנות, וכלה בכך שהמטופל לא יחזור למעקב וטיפול אצל אותו רופא ואפילו כלל במערכת הבריאות".
"הגעתי לאורתופד עם תלונה שאיבדתי את התנועה "לעלות" - על הדום, כיסא, מדרגה... וכנ"ל לרדת" כתבה אחת מחברות 'כמוני' שהשיבה לסקר. "הוא בדק אותי אמר שהשרירים ברגליים חלשים והמליץ על פיזיותרפיה וירידה במשקל. אמרתי לו כמה פעמים שעד לפני שבועיים לא הייתה לי כל בעיה עם התנועה הזאת, אך הוא התעקש שזה בגלל המשקל. בדיעבד התברר שזה היה התקף של טרשת נפוצה וכיוון שלא קיבלתי טיפול בזמן עד היום יש לי בעיות שיווי משקל וקושי בירידה/עלייה...".
לא כל הרופאים מחזיקים בסטיגמות כלפי השמנה וגם במקרים בהם קיימת סטיגמה שלילית כלפי השמנה זה לא בהכרח ישפיע על הטיפול, אך בחלק מהמקרים הסטיגמה השלילית עלולה להוביל לעוינות, תוקפנות או זלזול כלפי המטופל, מה שכמובן עלול להוביל לכך שאנשים ימנעו מלהגיע לביקורי מרפאה. בדומה לנתונים של חברי קהילת השמנה של כמוני, מחקרים רבים הוכיחו כי אחוז ניכר מהמטופלים יוותרו על ביקורי רופא, מעקב רפואי ואפילו על בדיקות חשובות, לרבות בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, אם הם מרגישים שהרופא מחזיק בדעות שליליות על המשקל שלהם.