קדחת ים תיכונית (FMF)

כמוניקדחת ים תיכונית (FMF)חדשותמטופלים עם קדחת ים תיכונית שאינם מגיבים לקולכיצין בפה – יכולים לעבור לעירוי

מטופלים עם קדחת ים תיכונית שאינם מגיבים לקולכיצין בפה – יכולים לעבור לעירוי

למרות שמתן התרופה קולכיצין בעירוי נאסר לפני עשור בארה"ב על רקע סיבוכים רפואיים – חוקרים ישראלים מצאו כי הטיפול בעירוי מפחית את כמות ההתקפים ועוצמתם ועשוי להועיל למטופלים עם עמידות לקולכיצין דרך הפה, כתוספת לתרופות הביולוגיות

מאת דן אבן
12/02/19
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

קולכיצין הוא כיום הטיפול התרופתי המרכזי בקדחת ים תיכונית משפחתית. המדובר בתרופה עתיקה אנטי דלקתית שמקורה בצמח סתוונית היורה, שמשמשת מאות שנים לטיפול בדלקות מפרקים. אצל חולים עם קדחת ים תיכונית התרופה מועילה לכ-75% מהחולים באופן מלא ולכ-20% נוספים באופן חלקי. התרופה ניתנת דרך הפה, כשמטרת הטיפול למנוע את ההתקפים המאפיינים קדחת ים תיכונית ואת סיבוכי המחלה. 

 

קולכיצין פועל בגוף למניעת יצירתם של מיקרוטובולים – סיבים חלבוניים הגורמים לחלוקה ותנועתיות של התא ומעורבים בתהליך הדלקתי שמאפיין קדחת ים תיכונית. חשוב לשמור על היענות מלאה לטיפול בקולכיצין מאחר שהתרופה מפחיתה את הסיכון לסיבוכים של קדחת ים תיכונית משפחתית ובעיקר עמילואידוזיס.

 

עם זאת, חלק מהמטופלים מפתחים עם הזמן עמידות לקולכיצין דרך הפה – בעיקר חולים נשאי המוטציה הגנטית M694V, וחולים אלו זקוקים לרוב להוסיף טיפול בתרופה ביולוגית. התרופות הביולוגיות נקשרות ומנטרלות מולקולה בשם אינטרלוקין-1 המהווה חלק ממערכת החיסון המיידית. גם למי שאינו מגיב לטיפול בקולכיצין כקו ראשון ההמלצה היא להמשיך ליטול קולכיצין, במקביל לתרופות הביולוגיות, כדי למנוע את סיבוכי המחלה, וזאת מאחר ועל פי מחקרים, ויתור על קולכיצין עלול להחמיר את התסמינים ומעלה את הסיכון לעמילואידוזיס, דהיינו שקיעת חלבונים ברקמות. 

 

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי מטופלים שאינם מגיבים לקולכיצין דרך הפה עשויים להגיב לתרופה הניתנת בעירוי, וזו עשויה לשפר את מצבם הרפואי ואת הסיכון להתקפים, בשילוב עם התרופות הביולגיות. 

 

החוקרים מהמרכז הרפואי שיבא והפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב ביקשו לבחון האם ניתן לטפל במטופלים שמוסיפים לסבול מהתקפי חום בקולכיצין דרך עירוי, וזאת על רקע דיווחים בספרות הרפואית על מטופלים שהועברו לטיפול בעירוי לאחר שלא הגיבו לטיפול דרך הפה – וכמות ההתקפים פחתה. הטיפול המקובל ברפואה בקולכיצין בעירוי הוא לתקופות מוגבלות בלבד, ובעבודה הנוכחית ביקשו החוקרים לבחון האם טיפול בקולכיצין בעירוי לאורך זמן עשוי להיות בטוח דיו ומועיל לחולים במניעת התקפי החום.

 

במחקר נכללו 15 חולים בוגרים עם קדחת ים תיכונית משפחתית שהוסיפו לסבול מהתקפים חרף טיפול בקולכיצין בכדורים, ואלו הועברו לטיפול ממושך בקולכיצין בעירוי, בזריקות של 1 מ"ג קולכיצין שסופקו בהכנה רוקחית באישור משרד הבריאות וניתנו באינפוזיה שנמשכה 20-10 דקות מדי שבוע ביחידה הריאומטולוגית של המרכז הרפואי שיבא, וזאת למשך שנה לפחות, ולפרק זמן של 5.2 שנים בממוצע. הנבדקים גויסו למחקר עוד משנת 2000 ועד סוף 2015. הנבדקים סבלו מתסמינים של קדחת ים תיכונית משפחתית מגיל 13 בממוצע, ואובחנו עם המחלה בגיל 22 בממוצע.

 

החוקרים מצאו כי בקרב מטופלים אלה נצפתה תגובה טובה לטיפול בקלכיצין בעירוי: בהשוואה לתקופה שלפני הטיפול בעירוי, כשהתרופה ניתנה דרך הפה, חלה ירידה בכמות ההתקפים החודשיים שמתבטאים בכאבי בטן (ירידה של 66% מ-5.6 ל-1.9 התקפים בממוצע לחודש), בכמות ההתקפים המתבטאים בכאבי מפרקים (ירידה של 77% מ-6.5 ל-1.5 התקפים בממוצע לחודש) ובכמות ההתקפים הכוללת (ירידה של 67% מ-22.3 ל-7.4 התקפים בממוצע לחודש). שינויים באשר להתקפים שמתבטאים בחום גבוה בלבד לא היו מובהקים סטטיסטית, וכך גם התקפים שהתבטאו בכאבים בחזה.

 

כמו כן, הטיפול בקולכיצין בעירוי הוביל אצל הנבדקים לשינויים במשך הממוצע להתקף (מ-3.8 ל-2.4 ימים בממוצע להתקף) ובעוצמת ההתקפים עליה מדווחים הנבדקים (מעוצמה ממוצעת של 9.9 נקודות בסולם מ-0 עד 10 לעוצמה של 5.7 נקודות).

 

בנוסף, נמצא במחקר כי תופעות הלוואי מהטיפול התרופתי בקולכיצין בעירוי לאורך זמן היו מצומצמות, והתמקדו בעיקר בסיבוכים בדרכי העיכול: בחילות (27%), מיאלגיה – כאבי שרירים (27%), שלשולים (20%), תגובות במקום ההזרקה (20%), הקאות (13%), ארתרלגיה – כאבים במפרקים (7%) ותגובות אלרגיות (7%). תופעת הלוואי העיקריות שמיוחסות לקולכיצין בטיפול המקובל דרך הפה כוללות נפיחות בבטן, שלשולים, גזים ותגובות אלרגיות.

 

החוקרים מסכמים כי טיפול ארוך טווח בקולכיצין בעירוי למטופלים שאינם מגיבים לטיפול בתרופה דרך הפה נמצא "יעיל ובטוח". במחקר השתתפו ד"ר חגי גרוסמן, ד"ר יצחק פרברוב, ד"ר אולגה פלד, פרופ' אבי ליבנה וד"ר אילן בן צבי, וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2019 של כתב העת Rheumatology International.

 

הפרעות באגירת התרופה בדם

 

לפי מחקרים, בבדיקות דם של אנשים שלא מגיבים לטיפול בקולכיצין נמצאים ריכוזים נמוכים יותר של קולכיצין בדם פריפרי, מה שמוביל להשערה כי יתכן ולאנשים שאינם מגיבים לקולכיצין דרך הפה ישנם שינויים גנטיים שגורמים להם מראש לאגור רמות נמוכות יותר של התרופה בדם, שינויים שגורמים לכך שהם אינם מסוגלים לצבור בתאים רמות מספקות של קולכיצין כדי להגן עליהם מפני התקפי המחלה. השינויים הגנטיים ככל הנראה אינם קשורים לגן MEFV שקשור לקדחת ים תיכונית משפחתית – מאחר והתופעה נצפית גם בקרב מטופלים עם שינוי בגן וגם בקרב מטופלים ללא שינוי בגן זה. גם במחקר הנוכחי, מבין 15 המטופלים שלא הגיבו לקולכיצין דרך הפה – ל-7 היו שינויים בגן MEFV ול-8 לא זוהו שינויים בגן זה. לפי השערה נוספת – אי היענות לקולכיצין מקורה בספיגה נמוכה של התרופה במעי.

 

החוקרים מציינים כי "הממצאים מעודדים, כי הם פותחים את האופק לטיפול חדש משלים לטיפול בתרופות הביולוגיות, שיכול להינתן באמצעות קולכיצין בעירוי למטופלים שאינם מגיבים לקולכיצין דרך הפה".

 

יש לציין כי מתן קולכיצין בעירוי נאסר במאי 2008 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) וזאת עקב הסיכון לבריאות בהזרקה שאיננה נכונה של התרופה ועל רקע דיווחים על מטופלים שקיבלו את התרופה בעירוי ופיתחו נויטרופניה - ירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות, אי ספיקת כליות אקוטית, ירידה בספירת טסיות הדם הקרויה 'תרומבוציטופניה', אי ספיקת לב וירידה בספירת תאי הדם האדומים הקרויה 'פנציטופניה'. בישראל ניתן להשיג את התרופה בנוזל לעירוי באמצעות הכנה רוקחית באישור מיוחד של משרד הבריאות, כפי שניתן במחקר הנוכחי.

 

 

Rheumatology International, doi: 10.1007/s00296-018-04237

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: