בת 76 הגברת

קצת שחוחה

מעט מאותגרת

מתמודדת עם טראומות ישנות וחדשות

זקוקה לסיוע, לפעמים גם מוכנה להודות

לא כל הבחירות שעשתה מוצלחות

אין לה אפשרות להתחרט, רק להמשיך להיות

יש לה תאריכים שצרובים בבשר שנים אלפיים

ישנם תאריכים שקועקעו רק לפני יום יומיים

את כולם היא נושאת בשילוב בלתי אפשרי 

של גאווה וכלימה, של שמחה ויגון

מדקה לדקה, משנתון לשנתון

ואנחנו ?

היא הרי הפנים שלנו

מעט חבוטים

לא תמיד ברור לנו אנה אנו הולכים

מן העומק של בקעת הירדן לפסגות של החרמון

מן הירוק הגלילי לצהוב המדברי

אבל היא שלנו ואנחנו שלה

נלחמים למען הגוף, למען הנשמה

נאבקים להבריא איברים חולים

מבינים שהשלם גדול מסכום החלקים

כל אחת וכל אחד מאיתנו הוא איבר

תא קטנטן, לא ברור אפילו מה תפקידו

ורק כאשר מסתכלים קצת מרחוק

מגלים שביחד כולנו יוצרים כאן משהו מיוחד

מדינה

זכרון חשוב

עצמאות שמח

לא בטוחה מה עוד כדאי לכתוב. יש לי המון לשתף אבל כבר לא מאמינה שכדאי. גם לא בשבילי וגם בשבילכם. 

אני אדם מוכר כחולה סכיזופרניה פראנואידית מעל 20 שנה בשנת 2002 אחרי אישפוז התקף פסיכוטי חריף  ללא שימושים בסמים או אלכוהול. אחרי תקופת האישפוז המשכתי לקחת טיפול באופן קבוע לא הרבה מאוד. ניסיתי לשחק איתם ולנסות להבין אותי אם אני יכול בכלל בכללי בלעדיהם וזה עשה לי הרבה שינויים תנודדיים במצב הרוח , קושי בהתמדה בעבודה, חברים, בילויים סדר יום מאורגן וכו. רציתי להאמין שאני לא חולה וזה משהו שיחלוף מהר כי בלי קשר אני אדם בריא מאוד שלא היה חולה אן נטל כדורים. גם הדימוי העצמי של המחלה בזה כאילו לא  עוד מחלה טריוויאלית. וגם הדימוי העצמי שלי היה ממש נמוך תרתי משמע אני בחור לא גבוה במיוחד. 2015 היה לי שוב אישפוז התקף פסיכוטי חריף כתוצאה משימוש בlSD אבל משך האישפוז לא היה ארוך הייתה החלמה יחסית קצרה כי ידעו איך כבר לטפל בי. שוב פעם תקופת החלמה קצרה עם כדורים וכו אבל לפרקים עם כל הקושי וההתמודדות עם זה ועם כל הסימפטומים הרגילים שמחלה הזאת יודעת להיות שלא  מטפלים בה. עד 2023 מבחינתי חשבתי שזה היה נס רפואי כי לא התאשפזתי וגם לא נטלתי כדורים אך במקביל 5 שנים האחרונות היה שימוש תחילה של אלכוהול אבל ממש בכמות קטנה ולא על בסיס יומי כי כנראה בגלל שהתחלתי בגיל בוגר יותר לא היה לי את הקיבולת והצורך בגוף לשתות וגם פחות התחברתי לסם הזה .  וסמי מסיבות לא על בסיס קבוע כלל בכמויות קטנות. במקביל שימוש בקוקאין בכמויות תחילה 0,5 גרם לשבוע ובהמשך זה עלה אבל לא לרמות של כמויות גבוהות יותר שלא יכולתי לנהל חיים יחסית רגילים. חשוב לציין שהחזקתי בעבודה קבועה 5 שנים וזה היה משהו הכי ארוך שלי . בשנה האחרונה עברתי משבר קשה של פרידה מקשר הרסני מאוד וחולני שבטח לא תרם למצבי הנפשי להיות טוב יותר במקביל חזרתי לקחת רק כדורים נוגדי דיכאון  וגם שימוש מופרז בקוקאין  הכי ארוך שהחזקתי תקופה ללא זה היה חודשיים אם אני זוכר טוב  השאלה שלי היא כזאת אם אני יכול פשוט:1 לקחת רק את התרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון לטפל במצב הראש הנפשי והמתח הנפשי שלי. 2 לא לקחת במקביל את הכדורים   האנטי פסיכוטי כי אומרים אחוזים נמוכים שחוזרים לאישפוזים פעם 2  וגם התופעות הלוואי שלהם לא יכולות לתת לך חיים נוחים וטובים, קשה לתפקד איתם אתה כל הזמן עייף ועצלן 

בכול אופן תודה על ההקשה והתמיכה  

וראיתי את העובד שמוצא חן בעיניי. התעניין איך עבר עליי יום העצמאות ואמר שטוב לראות אותי. מרוב התרגשות לא הצלחתי להתעניין בו בחזרה. לפני שהלך שאלתי אותו אם הוא הולך כדי להיפרד ממנו. איחל לי יום טוב ואיחלתי לו בחזרה. מאוד התרגשתי והלב שלי פעם בחזקה. בא לי לשאול אותו אם יש לו מישהי אבל אין לי אומץ. גם לא דרך החבר שלו שעובד איתו. למרות שלא מזמן כשהוא לא היה מסרתי ד"ש דרך החבר שלו. אני יודעת את שמו ואת שם החבר ושל עוד כמה. מחר אני גם אלך לשם אחרי העבודה. דאגתי לחסוך שיספיק לי. מתלבטת אם להגיד שאני אוהבת את ארומה אבל גם באה כדי לראות אותו. מין רמז דק כזה ולהעביר את הכדור אליו מה שנקרא. רוצה גם לשתף את המתאמת טיפול שלי על הרגשות שלי. שלא ארגיש עם זה לבד. רציתי לשתף את החברה שלי אבל יש לה בעיה בטלפון אז לא ממש דיברנו. מקווה שאין לו מישהי ושזה לא חד צדדי. לא בא לי שוב שברון לב.

אני אדם מוכר כחולה סכיזופרניה פראנואידית מעל 20 שנה בשנת 2002 אחרי אישפוז התקף פסיכוטי חריף  ללא שימושים בסמים או אלכוהול. אחרי תקופת האישפוז המשכתי לקחת טיפול באופן קבוע לא הרבה מאוד. ניסיתי לשחק איתם ולנסות להבין אותי אם אני יכול בכלל בכללי בלעדיהם וזה עשה לי הרבה שינויים תנודדיים במצב הרוח , קושי בהתמדה בעבודה, חברים, בילויים סדר יום מאורגן וכו. רציתי להאמין שאני לא חולה וזה משהו שיחלוף מהר כי בלי קשר אני אדם בריא מאוד שלא היה חולה אן נטל כדורים. גם הדימוי העצמי של המחלה בזה כאילו לא  עוד מחלה טריוויאלית. וגם הדימוי העצמי שלי היה ממש נמוך תרתי משמע אני בחור לא גבוה במיוחד. 2015 היה לי שוב אישפוז התקף פסיכוטי חריף כתוצאה משימוש בlSD אבל משך האישפוז לא היה ארוך הייתה החלמה יחסית קצרה כי ידעו איך כבר לטפל בי. שוב פעם תקופת החלמה קצרה עם כדורים וכו אבל לפרקים עם כל הקושי וההתמודדות עם זה ועם כל הסימפטומים הרגילים שמחלה הזאת יודעת להיות שלא  מטפלים בה. עד 2023 מבחינתי חשבתי שזה היה נס רפואי כי לא התאשפזתי וגם לא נטלתי כדורים אך במקביל 5 שנים האחרונות היה שימוש תחילה של אלכוהול אבל ממש בכמות קטנה ולא על בסיס יומי כי כנראה בגלל שהתחלתי בגיל בוגר יותר לא היה לי את הקיבולת והצורך בגוף לשתות וגם פחות התחברתי לסם הזה .  וסמי מסיבות לא על בסיס קבוע כלל בכמויות קטנות. במקביל שימוש בקוקאין בכמויות תחילה 0,5 גרם לשבוע ובהמשך זה עלה אבל לא לרמות של כמויות גבוהות יותר שלא יכולתי לנהל חיים יחסית רגילים. חשוב לציין שהחזקתי בעבודה קבועה 5 שנים וזה היה משהו הכי ארוך שלי . בשנה האחרונה עברתי משבר קשה של פרידה מקשר הרסני מאוד וחולני שבטח לא תרם למצבי הנפשי להיות טוב יותר במקביל חזרתי לקחת רק כדורים נוגדי דיכאון  וגם שימוש מופרז בקוקאין  הכי ארוך שהחזקתי תקופה ללא זה היה חודשיים אם אני זוכר טוב  השאלה שלי היא כזאת אם אני יכול פשוט:1 לקחת רק את התרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון לטפל במצב הראש הנפשי והמתח הנפשי שלי. 2 לא לקחת במקביל את הכדורים   האנטי פסיכוטי כי אומרים אחוזים נמוכים שחוזרים לאישפוזים פעם 2  וגם התופעות הלוואי שלהם לא יכולות לתת לך חיים נוחים וטובים, קשה לתפקד איתם אתה כל הזמן עייף ועצלן 

בכול אופן תודה על ההקשה והתמיכה  

הי בוקר טוב עולם.

אני כבר כמה ימים עם מלחמה מטורפת עם הגוף.

רעידות, לחץ חזה, קוצר נשימה, דפיקות לב, הקאות, ועוד כאלה מאפיינים שנשמעים חרדה, עד כדי שאני יכלתי למצוא את עצמי נופלת על הרצפה, והגוף בוגד בי...-

לא מצליחה לקום, לא מצליחה לתקשר, עד שאיכשהוא נלחמת בציפורניים וקמה. [לא הצלחתי לבד הייתי צריכה תמיכה...]

ואני לא מבינה... זה לא נשמע חרדה כי זה מתמשך כבר כמה ימים ברצף...

המטפלת שלי לא ממליצה על כדור. היא מבחינתה זה יעבור.

אבל כבר אין לי כח.... אני מרוסקת....

זה כל כך קשה המלחמה הזאת, שאני מפחדת שיגמר לי הכח לעולם....

וגם אני לא מבינה מה זה אז זה ממש מטריד אותי...

מה יש לכם לומר על זה? מכירים תתופעה? מזדהים? יש לכם כח לתת לי להלחם?

😔אמא שלי,הלוואי והיית קוראת את זה...כי כעת,בידיים רועדות,ועיניים בוכות,אני כותב לך - את מה שלא אמרתי מעולם! כשהייתי ילד,נתת לי הכל...כל מה שרק יכולת,קיבלתי אהבה ולפעמים גם פחות,אבל צדקת בהכל...ידעת לחבק,לנשק,ללטף,ולאהוב אותי בלי סוף. והיום כשגדלתי...הכל השתנה לצערי. למה?! מה עשיתי לא בסדר?? למה הפסקת לאהוב בפתאומיות? ניתקת איתי קשר ללא סיבה...איפה את אמא?? אמא אני פוחד...העולם נורא מאיים,בלי האור שלך...מי יעצור לי עכשיו ת'דמעות???? מקווה שאת מחייכת אי שם,ושתדעי,שאני עדיין אוהב...ומבקש ממך סליחה,אפילו מבלי לדעת על מה. האם תחזרי? האם לא אראה אותך עוד לעולם?? מי יענה לי?? אמא אני לבדי,בעולם המפחיד הזה...מי יחזיר לי את החיוך? מי יעטוף אותי בחום בלילות הקרים? אמא את עדיין בחיים?? כי אני "מת" כבר המון זמן,מאז שעזבת אותי...אמא...בבקשה,רק תושיטי לי יד...אני זועק לך...אמאאאאאאאאאא !!!!!!!!!!!

😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭😭

יומיים שלמים שלא אכלתי וכמעט ולא שתיתי

עכשיו סופסוף אכלתי, כבר שכחתי מה זה לאכול

הגוף שלי רועד וחלש

אני בקושי ישנתי אתמול בלילה, קמתי מוקדם בבוקר כדי לנסוע לבית חולים, עושה בדיקת קפסולה

בלעתי מצלמה שתצלם את המעי שלי ותראה מה מצב הגידול ששם, זה שלא הצליחו להוציא בפרוצדורות הקודמות

כנראה שאני לא אלרגית ללקטוז, או בכלל שמה שקורה לי עם כאבי הבטן והבחילות והשלשו.. זה בגלל הזיהום בקיבה

הסא"ל במילואים כל הזמן דחה את הפגישה שלי איתו עד שעשינו הכל בלחץ בשנייה האחרונה בערב לפני ההגשה ושיפצתי לו את העבודה הוא מאוד הודה לי

מחר נעשה ארוחה משפחתית קטנה לכבוד עצמאות, אני היחידה שאוכלת משהו אחר כי אני בררנית..

עדיין לא עשיתי את העבודות להגשה, אין לי עדיין כוח לעשות כלום

עייפה

הִתְלַבַּטְתִּי בֵּין טֶסְלָה – לְאַפֶּל,

אֵיזוֹ מְנָיָה אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁלָּהּ – תְּשַׁכְפֵּל?

אַךְ לֹא מַסְפִּיק – לִלְמֹד אֶת לוּחַ הַכֶּפֶל,

כְּשֶׁהֶעָתִיד – לוּט בַּעֲרָפֶל.

.

הַשּׁוּק יָכוֹל – לְהַגְדִּיל אֶת הַהוֹן,

אַךְ לֹא - אֶת הָאוֹן.

לֹא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה אַתָּה – 'גָּאוֹן',

זֶה לֹא יוֹצִיא אוֹתְךָ – מֵהַדִּכָּאוֹן.

אַךְ אוּלַי לְפָחוֹת תַּשְׁאִיר מַשֶּׁהוּ – לַמּוּזֵאוֹן?

.

וְאוּלַי הַפַּחַד – 'מְקוֹמִי',

וְלָכֵן הוּא בּוֹרֵחַ – לַשּׁוּק הַבֵּינְלְאֻמִּי?

וְאוּלַי הַהַשְׁקָעָה הֲכִי טוֹבָה – הִיא בְּעַצְמִי?

אַךְ אֵיךְ מַגְדִּילִים אֶת הָעֵרֶךְ – הַפְּנִימִי?

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

וְאוּלַי הַדֶּרֶךְ – לָחוּשׁ שׁוּב שִׂמְחָה,

הִיא לְהַפְסִיק לְהַשְׁקִיעַ בַּאֲחֵרִים – וּלְהַתְחִיל לְהַשְׁקִיעַ בְּעַצְמְךָ?

נראה לי שזורמת לי חולשה בורידים במקום דם, אני לא מצליחה לקום אני מותשת בלי שינה כמעט.

הכל מתערבב לי במוח, אני כבר לא מצליחה להבדיל מה אני מרגישה פיזית ומה נפשית... 

יש לי כעס מטורף על העולם, כעס עצוב כזה על זה שאף אחד לא שם לב, אפילו אם אני ממש אומרת ומבקשת זה לא עוזר, אז אני לא מבקשת כבר כי אני יודעת שזה לא משנה מה יקרה לי, זה לא יגרום להם לשאול אותי "מה איתך?" כן. זה מוכח זה לא משהו בהרגשה, מוכח בצורה שאפילו אני לא חלמתי שעד כדי כך אני לעולם לא אזכה ביחס נורמלי. אבל הכעס הזה מתפרץ עליי ובדרך קשה, כי בסוף, רק עליי אני יכולה לכעוס ויש על מה.

הסיוטים גם הם רודפים אחרי, גם בלי שינה אפשר שיהיו סיוטים, מוחשיים פשוט הרבה יותר. 

אני רק מרגישה סחוטה מעייפות לחלוטין ועדיין מאוימת כל הזמן, דרוכה, שונאת את עצמי על הדריכות הזאת על האימה, על הדפיקות לב כי אין כלום. נכון?