מחזיקה אצבעות עבורך קרן אור. כנראה שזה לא סתם משפט ש"אהבה מחממת את הלב", אפשר ממש להרגיש את זה. כן ירבו רגעים טובים כאלה!

חג שמח, בריאות ונחת לכולנו, אמן!

מינרבה1,

את יודעת ,אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות,אז זה לא ממש מפחיד אותי..
אינסטנקטיבית חשבתי ישר לענות "למה שנה הבאה,אפשר עכשיו",רק שכשהסתכלתי סביבי הבנתי שזה יצטרך לחכות עוד קצת..
ובשבילך,אני מוכנה אפילו לנסות לאפות עוגה ללא סוכר...
חג שמח,
קרן אור.

 קרן אור יקרה,
אני קצת במצב קיומי  השרדותי בימים האחרונים, עברתי חוויה קשה עם אבי, הפעם לא התפרצות אך גרוע מזה, אז אני קצת שקטה ויושבת שותקת, לא מוצאת את המילים להביע את הכאב שלי איתך, בחוויה הקשה שאת עוברת, אבל דעי שאת בליבי כל הזמן,
בכ"א אני מאחלת שיעברו עליך ימים קלים ושהקשה מכל כבר מאחוריך,
ואני שמחה בשבילך שיש מי שאוהב אותך...
בכנות, אני כרגע זקוקה למנות גדושות של אהבה, אבל אין מי שמסוגל לאהוב, וזה כואב וחותך שבא למות,
ושוב כמובן הגעתי לדבר על עצמי...
אוהבת אותך מליונים
איילת

קרן אור.....יומיים לא הייתי מקושר ודאגתי לך.............לני הכל חג שמח.....אני חסר מילים וגדוש רגשות ממה שכתבת....שולח לך כוכב....זיו

תודה תודה לכולם.
סיימתי לא מזמן ארוחת חג במחלקה(הועברתי בשעה טובה לחדר שאפשר לתקשר בו עם אנשים).שלחתי את בעלי להיות עם הילדים ולהנות מהחג בבית(בדר"כ אני מארחת בחגים).
מזלי שחברה נשארה איתי והעלינו \כרונות מהעבר.היא הזכירה לי את השטויות שהייתי עושה,שלמרות היותה הרצינית מבינינו,היא היתה נסחפת לא אחת איתי,ואז לא משנה כמה עצובות היינו באותו יום,כאילו שם ברגעים האלו,הכול נעלם.
היא הזכירה לי איך היו צוחקים עליי בבי"ח כשעוד הייתי במצב טוב יותר.סירבתי להכנע וחייתי בהכחשה שאני בריאה.הייתי מגיעה לטיפולים ורופאים שלא הכירו אותי היו תופסים אותי במסדרון ותוהים את מי באתי לבקר,לא האמינו שאני חולה.(ניתוח המוח הגעתי עם איפור ואודם אדום.הניתוח היה בטשטוש אבל הייתי ערה,ואני לא אשכח איך הנוירוכירוג צחק שמכאן אני בטח אקום ואלך לעבודה או ללימודים כאילו רק לפני רגע לא פתחו לי את הראש) מיד אחרי ההקרנות הייתי מסתובבת בזמן ההשגחה במחלקה ומאפרת את כל החולות האונקולוגיות.זה היה מדהים לראות מה מעט צבע יכול לעשות להרגשה.אח"כ התפרסמתי כאחת שגם מזריקה חומרי מילוי ומעלימה בשניה כחקסיה של שנים...
והיום החלטתי שאסור לי לתת יותר לדברים לשבור אותי.
לאחרונה נשאבתי וכבר לא הרגשתי שאני בן אדם אלא מחלה מתהלכת.
בכוונתי להשים לזה סוף.הגוף שלי שבור,ולפי מה שהרופאים אומרים יכול להיות שהנזק  למערכות הוא גדול שכבר לא אצליח להתאושש ממנו(מיכל,אם את קוראת את זה,זאת הסיבה לקושי האמיתי שכתבתי לך עליו) זה כמעט ויצר ויתור.
אבל היום הבנתי שלא משנה כמה קשה לי כרגע,ולא משנה כמה אין לי שליטה על מה שיהיה או לא יהיה,אין לי שליטה על הגוף שלי כבר מזמן(ההכרה וההודאה בכך קשים עבורי עד היום),הרצון והתקווה הם שלי.אני מקווה שאוכל בקרוב להשתחרר וליצוק תוכן אחר לחיי.
אבל עד אז,רק אאחל חג שמח ולילה טוב לכולם,
תודה על הכול,תודה למי שקורא ומגיב,
קרן אור.

בוקר טוב וחג שמח,

נרה שאת מרגישה קצת יותר טוב ויותר אופטימית

אז נסי להתאפר ולשים עליך קצת צבע, זה יצבע גם את היום בורוד

לונה,
לפעמים כשאנחנו בריכוז עצמי,אנחנו לא ממש שמים לב למה שקורה לאנשים סביבנו....

למותר לציין,שעל אף זאת,לא ירדתי לסוף דעתך בתגובה שלך.
את יודעת,יש לי עוד כמה אי אילו חברות שהכרתי בשלבים קיצוניים..

קרן אור.