אני חושבת כמה הרבה יש במשפט הזה שכתבת אולי בלי להתכוון לכך : "להתפשר על משהו מופחת".
אני מרגישה שאחד הקשיים הנפוצים בקרב הסובלים מהפרות אכילה זה לקבל את חוסר המושלמות של העצמי ושל המציאות.
כל פיספוס משלמות כואב ומכאיב כל כך,
והחיים כפשרה מסויימת, שאולי כולנו עושים במידה כזאת או אחרת, נחווים כעלבון נוראי או הכישלון נוראי.

מאחלת לך כוח לנוח, וקבלה אמיתית של הפשרות שאת נאלצת לעשות בגלל הנסיבות שלך, של חוסר השלמות.

בזוית ההסתכלות,מיכל,את צודקת.
אבל לאוו דווקא התייחסתי לעניין של לעשות דברים בצורה מושלמת(שגם בזה,יש להתוודות,אני נופלת לעיתים,אומנם במינון ובצורות אחרות),אלא לתסכול של לעבור כ"כ הרבה,לצפות כבר שיהיה טוב יותר,ולקבל סטירה לפנים בצורת תוצאות בדיקות הדם שמראות על התידרדרות חוזרת.
להיות מלאת נכונות,רצון לחיות אחרת,אבל לחיות,לדעת שכל ששלך נמצא שם בהישג יד ,אבל ככל שאת מושיטה יד,את לא מצליחה לגעת,כי המחלה הזאת עומדת בינך לבין העבר,לבין העתיד,שגם הוא מעורפל כרגע.
אני באמת מייחלת ללחזור לרטון על שדברים לא מצליחים לי בצורה מושלמת,אבל כרגע אני קצת-הרבה רחוקה מהמקום הזה.
מה שאני מבקשת הוא בסה"כ לחיות.

אוף, קרן אור יקרה, בטח דיברת על בסיס התמודדויות שלך שהן אחרות לגמרי משלי, אבל אני כ"כ מזדהה עם התחושות שתיארת כאן, אין לך מושג כמה... זה כ"כ עצוב. הלוואי ותרגישי יותר טוב מזה, כי אני יודעת כמה נאחס זה לנשמה לרבוץ שם באין אונים שכזה. כ"כ לא הוגן וגורם לנו לאכול את הלב מבפנים.. :/

כ"כ מקווה שבסוף הכל יתפתח לטובה, הלוואי.

עצוב לי כל כך לקרוא את הייאוש שלך והכאב.... שולחת חיבוק, אם אפשר... אני חדשה כאן, אשמח להיות אוזן קשבת... מכל הלב. שולחת לך כוחות ותקוה. מזדהה עם העייפות... גם פיזית וגם נפשית. (אני ערה יומיים... לא מסוגלת להרפות ולישון. מבינה אותך, מהמקום שלי, ורוצה להבין יותר.... לא אכתוב לך היי חזקה - את כבר חזקה. ישבך כוחות שאינך מודעת לקיומם, אבל הם שם, כאן, בך, אל תתייאשי יקירה, למרות שקשה נורא. איתך, שולחת חיבוק גדול.

מסכימה איתך לגמרי
מבינה את הייאוש
האמת שנכון אף אחד לא שואל אותנו כלום לא בעליונים ולא בתחתונים ומעטים הרגעים שיש לנו מילה ועדיין הקצ' המסריח הוא איכשהו להפוך את כל הקערה על פיה. לפחות כך מלמדים אותי ואני די נוטה להאמין שיש בזה משהו למרות שאני ממש שונאת את זה! בדיוק כמוך!
הבנתי שאת מתאשפזת...התאשפזת...
נורא עצוב לי לקרוא את זה.. שזה קורה......
מקווה שתעברי את הכל בשלום! שתתחזקי ושירבו רגעים מנחמים!
תהיי חזקה
לילה טוב
חיבוק

קטנטונת,
תודה יקרה על מילותייך.בוודאי שאפשר חיבוק..אשמח גם להכיר אותך קצת יותר...

מונה,
אכן קשה כרגע.לא מוצאת את המילים.עוד אשפוז שקשה לי להשאר בו,כי זה נוגע במקומות כואבים שנוצלתי בהם לפני כמה חודשים,עד שנתתי אמון באנשים,ובמקום שהכי לא חשבתי שזה יקרה,הושארתי מדממת וכואבת.ומהמקום הזה צריך לקום שוב,לבנות אמון בסיסי בטיפול חדש..אבל לא אלאה אותך,אני יודעת שאת מבינה.כי אני קוראת אותך ויודעת שאת מרגישה אותו הדבר.
ונכון,גם אני משתדלת ללמוד להתנהל אחרת,אבל לא תמיד היגיון ורגשות משדרים על אותו גל..
אני רוצה להאמין בעתיד.בתקווה,במשהו אחר,כי הגיע הזמן,כי מגיע לנו.
אבל עד אז..כנראה שעוד יכתבו הרבה פוסטים כאלו בדרך...
חיבוק אמיץ,
נשיקות,
קרן אור.

קרן אור, החיים הם פשרה,רוב האנשים, ואולי כולם, חייבים להתפשר, לומדים להתפשר, ואולי יש בזה יתרון, לומדים שלא ניתן להשיג את הכל, לומדים להתחשב, לשאוף אבל לדעת שיש לנו גבולות, ללמוד היכן הגבולות.

חצי כוס ריקה   - הביטי חצי המלא

ליאונרדו הגדול עבד על צחורים שנים, עוד קו, עוד נקודה, עוד משיכת מכחול, וספק אם היה מרוצה בסוף.
יש אחרים שגומרים ציור ברבע שעה.

מה עדיף ?