היי קרן אור
חזרת מהמוקד? מה שלומך?
התחלת את הקו האופטימי שלך. אל תתני לדבר לעצור אותך, זה רק מכשול קטן בדרך שתעברי אותו בקלילות

הי קרן אור,

אוף, ממש לא יאמן הסיפור שלך!!!

אני שמחה לשמוע על החזרה לטיפול. אז חזרת לפסיכולוגית הקודמת?

פחד לקראת טיפול/חזרה לטיפול הינו שכיח ומוכר, והאמיני לי זה עובר אחרי הפגישה הראשונה!!

תעדכני בהתפתחויות עם הבדיקות!

לילה טוב,

מיכל

בוקר טוב,

אנה-המוקד נסגר בשעה 22.אז הובלתי למיון הייתי צריכה לקבל נוזלים ואשלגן נוספים.רצו לאשפז אותי,אבל השתחררתי והיום אני צריכה ללכת ולבצע בדיקות דם חוזרות בתקווה שאחרי העירויים המדדים יתאזנו שוב.עוד לא קיבלתי את תוצאות איסוף השתן ושלחו לבי"ח איכילוב  בדחיפות את הדגימות שהוצאו כדי למדוד את ריכוז הגזים בדם(הוצאת דם מהעורק גרמה לי לדימום שלקח זמן לעצור אותו).בנתיים הגיעו התוצאות של האוראה שיצאו 63 והנתרן 129(כלור,קלציום וסידן תקינים).
ואכן התחלתי את הקו האופטימי ואני מתכננת להמשיך לאחוז בו,עם כל הקושי.ולך-תודה רבה על העידוד והתמיכה!

מיכל-לא,לא חזרתי לפסיכולוגית הקודמת,כי הנסיבות שמנעו ממני חזרה אליה לא השתנו(לצערי).מה שכן,יצא לי להכיר פסיכיאטרית מדהימה במוקד ואחרי אין סוף מיילים,שיחות "ביי דה ווי",היא הצליחה לגעת בי במקומות שניסיתי להמית.יוצא גם שאני רואה אותה כמעט מידי יום,והאמת היא שהיא מצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש ברגישות,בחום ובניתוח של הדברים.היא גם יודעת כמה נפגעתי מהטיפול הקודם,והפחד שלי לפתוח שוב את הדברים ולהכוות הוא מובן לה.לאורך כל התקופה האחרונה נעתי בין שני הקצוות-מצד אחד,ברור לי שיש דברים שלא העזתי לגעת בהם ודורשים עיבוד ומענה במסגרת שיכולה להכיל דברים קשים כאלו(היית צריכה לראות את השיחה הראשונית שלנו,אני ישבתי שם ודיקלמתי,מנותקת מעצמי,כאילו אני לא מספרת דברים נוראיים,והיא ישבה שם מזועזעת יותר ממני,עד כי בערב הרימה אליי טלפון לדרוש בשלומי..),ומצד שני,הדבר גורם לרגרסיה ולחוסר יכולת לגייס משאבים להתמודדות הפיזית עד כי לפעמים ישנו ויתור שמחמיר את מצבי,עד שלפעמים אני תוהה ביני לבין עצמי האם לא כדאי להמית את הרגשות האלו,ולשלם ע"כ במוות נפשי,או לקחת את הסיכוי שמישהו יוכל להיות שם כדי להרים אותי אם אזדקק לכך.החוויה הראשונית של זה,לצערי,היתה נוראית.נעזבתי לאחר שפתחתי דברים קשים,ונשארתי להתמודד איתם לבד.רק עכשיו הצלחתי שוב לקום מזה.לנסות להאמין ולבטוח,על אף הפחד,כי אני כזאת.כי אמונה זה הדבר היחיד שאי פעם עמד לצידי.

רחי-תודה ,יקרה שאת.קראתי את הפוסטים האחרונים שלך,ויש לי הרבה מה להגיב,אבל מעדיפה לעשות זאת כפי שאני אוהבת,בריכוז ומחשבה.אז אני דוחה את המענה שלי,בתקווה שלא תמחקי עד אז...

מאחלת לכולנו יום כמה שיותר קל,
קרן אור.