אלו הם ימי חג החנוכה, חג האורות, החג  יש הטוענים מסמל את ניצחון האור על החושך, אבל אלו הם רק סיפורים, מעשי אגדות, ניסים שכבר לא מתרחשים, העננים בשמים מתכנסים, והסערה בפתח, רגע לפני ששערי השמיים יטילו מים, אולי נצמיח כנפיים.

כאן בעולם הפנימי שלי קרני האור כבר לא שוברות את האפלה, נס גדול לא היה פה, וכנראה שגם לא יהיה. יש מחלות חשוכות מרפא, ויש מחלות כגון החרדה והדיכאון שמובילות לעלטה.

אנחנו הם אנשי האפלה, חבויים עמוק בתוך החושך בכדי שאנשי האור לא ירגישו בנו.  כאן במעמקי  התהום, לא ניתן לראות דבר, התחושה החזקה ביותר היא תחושת הבדידות, הכאב כל כך עמוק, עד שהאפלה עצמה הופכת לחבר הטוב ביותר שלך.

 השקט מחריש אוזניים, לא נותר אלה לתהות עוד כמה אנשים נמצאים כאן בחושך וחושבים שהם לבד, זוהי אמת מכאיבה, חברה שבורחת מהמציאות, ואנשים שחיים במציאות מדומה, אז רגע לפני שמכבים את האור גם בצד השני, אולי מישהו יתעורר.