ארבעת המלחינים המופלאים הללו יצרו מוזיקה אלוהית שאנו אוהבים ומגיבים אליה עד היום. כל אחד בסגנונו הוא ובחידושיו בעלם המוזיקה.

האם מישהו מהם סבל מבעיית קשב וריכוז?
כשמתבונננים בדרך ובצורה בה עבדו ניתן ללמוד הרבה על אישיותם ואולי לנסות להסיק אי אילו מסקנות.
באך - נולד למשפחה מפוארת של מלחינים וכבר כשהיה בן 5 בלט בו כישרון יוצא דופן למוסיקה. הוא הפורה מבין ארבעת המלחינים וכתב למעלה מ 1000 יצירות. חי עד גיל מאוחר ונדמה שלא הפסיק לעבוד.

אחד הדברים המעניינים בעבודתו הוא שלעולם לא תיקן צליל מסויים. הוא כתב את המוסיקה על דף התווים ברצף, ומדי פעם היה מוחק תיבות שלמות או שתיים, שלוש שורות. נדמה כאילו ידע תמיד מה הוא רוצה.
ההבנה המוזיקלית או המוסיקה שהתנגנה בראשו כנראה היתה מושלמת כך שהוא לא ראה שום צורך בתיקונים.
אם לשפוט לפי דרך התנהלותו נראה כי היה מאד מפוקס וממוקד. בהתחשב בעובדה שלא היה לו רטלין וודאי לא אובחן, אני מניח שלא סבל מבעיית קשב וריכוז.

מוצרט נולד כ 6 שנים לאחר מות באך. כישרונו התגלה בגיל מאד צעיר ואת סיפורו אתם ודאי מכירים.
מוצרט כנראה היה ממש גאון. הנה דוגמה קטנה.
מוצרט מעולם לא תיקן צליל בשום יצירה שכתב. לא רק זאת, הוא לא מחק שום צליל. אין דברים כאלו היום! אין מוזיקאים שלא מתקנים ומחפשים שלמות. מוצרט פשוט כתב מוזיקה כמו שאנחנו מדברים. ללא שום עקבות והיסוסים. 
לעומת זאת כשניסה להתקבל ללימודי מוסיקה באוניברסיטה מכובדת, נתבקש לעבור בחינה בהרמוניה. 
בתרגילי הרמוניה מקבלים מנגינה ויש להוסיף לה מנגינות נוספות על פי חוקי ההרמוניה, כך שכל צליל ישתלב באופן מושלם עם צליל שבא אחריו וגם עם הצלילים במנגינות המקבילות, כל זאת לפי החוקים הנוקשים של המוסיקה.

מוצרט נכשל כשרון חרוץ בבחינה. יש רישומים של כ 150 תרגילי הרמוניה שמוצרט השאיר אחריו ונחשו מה? התרגילים הללו מלאים במחיקות ותיקונים. נדמה שלא מצא את הצלילים ההרמונים הנכונים לחוקי המוסיקה.
האם זה בגלל הלחץ בבחינה?
האם סבל מבעייה של קשב וריכוז באופן כללי או באותה בחינה?  
לא בטוח...
החוקים הללו - חוקי ההרמוניה בעייתים מאד. אם תכניסו אותם למחשב ותתנו לו הוראה לכתוב מוסיקה ב 3 קולות הוא ייכנס ללופ. בחוקים הללו תמיד יש יוצאים מן הכלל.  כל דרך לשמור על החוקים ולכתוב בעזרתם מוסיקה מורכבת יעלה בתוהו. פשוט, אי אפשר.
החוכמה היא כמובן למצוא את היוצא מן הכלל הקסום ביותר בכל מהלך מלודי או הרמוני. באך הצטיין בזה. למוצרט זה בא באופן טבעי לחלוטין.

באך הוא מוסיקאי של מוסיקאים. הוא נחשב בעיני רוב לגדול מכולם.
מוצרט היה ילד פלא. הוא נולד 6 שנים אחרי מותו של באך. שמו של באך לא היה ידוע כמעט בתקופה זו אבל מוצרט בכל זאת פגש בו...

בגיל 17 בערך קיבל מוצרט לידיו תווים של יצירות של באך ונכנס לחדרו לעיין בהם.

האגדה או אולי האמת מספרת שמוצרט יצא לאחר מספר שעות מהחדר המום כולו. הוא טען שמי שכתב מוסיקה כזו פשוט עולה עליו בגאוניותו.

לאחר הפגישה עם המוסיקה של באך, הפסיק מוצרט לכתוב ונכנס לדיכאון. במשך מספר שנים לא הלחין יצירות ותקופה זו נחשבת לתקופה עלומה בחייו.

מוצרט חזר לעצמו והמשיך לכתוב בדיוק באותה הדרך. ללא שגיאות וללא היסוסים. הוא תמיד אלתר ומשך בעט המלחינים באותה הקלות בה שיחק או התנהל בחייו.

בטהובן נולד בדצמבר של שנת 1770 או 1772. אין יודעים. מה שכן יודעים, זה שבטהובן היה מלחין שהתעמת עם חוקי ההרמוניה עד כדי 'זוב דם'. חדרו, כמו גם חייו, היה מבולגן בצורה קיצונית.
כך גם התווים שכתב.
אין סוף תיקונים ומחיקות, נסיונות ליצור שילובים הרמוניים נכונים. נסיונות להפתיע ברגע הנכון ולהפוך את המוסיקה שלו ל'נכונה' ורבת השפעה. המוסיקה של בטהובן סוערת ומלאה בתהפוכות לא צפויות אך הכל, כך נדמה, הגיע מעבודה קשה ומתסכלת.
בטהובן היה נתון למצבי רוח קיצוניים, היו לו התפרצויות זעם. תמיד חיפש את המהלך המוסיקלי המושלם ונראה כאילו היה לו קושי בקבלת החלטות. השלמות ופרפקציוניזם שגעו אותו והוא הפך לכלי בידיהם.

כשמקשיבים למוסיקה שלו ומכירים את סיפור חייו אפשר ממש לשמוע את אותן 'בעיות' לכאורה שמהן סבל.
אם הייתי צריך להמר על מישהו כמי שסובל מבעיית קשב וריכוז אין ספק שהיה זה בטהובן.
האם אפשר ליצור מוסיקה כל כך אקספרסיבית ללא התכונות הללו?
האם חייבים להיות על סף השיגעון כדי להירשם כך בהיסטוריית המלחינים?

כדאי אולי לשאול את שופן.

שופן נולד 40 שנה אחרי בטהובן. ילד מופנם שגר פיזית מתחת לפסנתר עד שהפך אותו לחלק ממנו. הפסנתרן הטוב בהיסטוריה - כך מכנים אותו מוסיקאים. 
שופן היה כל כך יצירתי, עד שמלחינים ידועים באותה תקופה היו פוקדים את ביתו ללא הרף והוא בן 8 בלבד. אותם מלחינים ניסו להבין איך הוא מחולל את המנגינות הללו מתוך הפסנתר.
לשופן היתה תיאוריה אחרת. היו לו צלילים אחרים ושילובים שלא נשמעו עד לאותו זמן בפסנתר. שופן סתר את חוקי ההרמוניה אבל מה עם הצלחה ועם שנשמע טוב קשה להתווכח.
כשהיה בן 6 בלבד, נהג המורה שלו לפסנתר לפזר טבק על הקלידים. לאחר מכן היה מבקש ממנו לנגן. שופן היה מרים ראושו אל על, כאילו סופג איזה אור מאלוהים, ופשוט מנגן בצורה חלומית. תביעות האצבעות שלו על הקלידים נרשמו בקפדנות ע"י המורה שנאלץ לנהוג בשיטה זו כיוון שלא הצליח להבין מה הילד מנגן.

אז איך שופן כתב מוסיקה? 
על פי ז'ורז' סאנד - אהובתו השניה - שופן לא סבל את פעולת כתיבת המוסיקה. הוא ניגן ואלתר כל הזמן אך ברגע שהיה צריך לכתוב תווים היה מתייסר.
היא סיפרה שלא אחת היה כותב את אותה יצירה 12 פעמים, כשבסופו של דבר היה זורק הכל לפח ומשאיר רק את היצירה הראשונה שכתב. היא כנראה נשמעה לו הכי אותנטית.
כתיבת מוסיקה דורשת תכנון, דורשת התייחסות לצורות, תשומת לב לכל צליל וחיפוש מתמיד אחר המהלך המושלם בעיני המלחין. שופן לא אהב את זה. הוא סבל מזה. כישרונו הבולט היה באלתור.
הוא ניגן מהראש. לא היה צריך תווים ולא תכנון. ניגן מוסיקה שמימית מהשרוול.

בעולם הג'אז נחשב באך כמי שהמציא את מהלכי הבס ושופן כמי שהמציא את האלתור. במוסיקה שלו אפשר למצוא פרזות רבות ומפתיעות שניתן ללמוד מהן כיצד לאלתר ברמה גבוהה. היכולת המלודית שלו תמיד מפתיעה. הוא מצליח לנדוד בין הצלילים ותמיד למצוא את אילו שאינם נענים לסולם או לחוקים ובכל זאת, נשמעים הכי טוב.

בסופו של דבר נאלץ שופן לכתוב יצירות לפסנתר. זו היתה הדרך הנהוגה. לא היה אולפן הקלטות ולא ניתן היה להשאיר חותם ללא כתיבה כפי שחלק מהמוסיקאים עושים כיום.

מצורת הכתיבה שלו ומהסבל שישיבה ארוכה וריכוז גבוה גרמו לו, אני מניח שגם הוא סבל מבעיית קשב וריכוז.
מצד שני - אלתור מכיל בתוכו את כל הידע הקיים למוסיקאי ונשלף ממנו ברגע אחד, ואז שוב ברגע הבא וחוזר חלילה.
כשמאלתרים אין זמן לתכנן מהלכים ולעיתים דווקא בגלל זה, נותנים דרור לחופש היצירתיות.  מי שמאלתר ברמה גבוהה מקבל סיפוק עצום מהנגינה. אולי הסיפוק הגבוה ביותר שיש.

מצד שלישי יכולת אלתור דורשת ממספר מרכזים במוח לעבוד באותו זמן. נדרשת חשיבה מורכבת תוך כדי תנועה, מה שמאד מתאים למי שקופץ ממשימה למשימה ויכול לראות את הדברים בצורה רוחבית ולא נקודתית, מה שמתאים למי שסובל מבעייות של קשב וריכוז.

כל המלחינים לעיל הצטיינו קודם לכן בנגינה ואחר כך כמלחינים.
באך נחשב בין נגני האורגן הטובים באירופה בזמנו. היה ידוע כמי שנותנים לו נושא מוזיקלי ומיד מתנגנת לה יצירה שלמה. ללא תווים וללא הכנה.
מוצרט לא הפסיק לנגן ולאלתר. בטהובן נחשב למאלתר דגול ושופן למי שהמציא את האלתור הג'אזי.

בין אם סבלו מבעיית קשב וריכוז או לא, כל אחד בדרכו היה יוצר משכמו ומעלה. ההבדלים ביניהם, בצורת כתיבת המוסיקה, בנגינה או בצורת החיים נותנים לכל אחד תקווה להגיע למקומות הכי נשגבים.

אז אם אתם, הילד או הילדה שלכם מזהים תכונות דומות בעצמם, דעו לכם שגם אתם יכולים לנגן. לא צריך להיות אחד מרבעת המופלאים. אפשר להתקרב אליהם מעצם זה שמנגנים את המוסיקה שלהם.

ואם טרם התחלתם לנגן אתם מוזמנים להתחיל כבר עכשיו.